ושבו בנים לכושרם

אחת התופעות המסקרנות ביותר בעונת הכדורגל הנוכחית היא הכושר הירוד, יחסית, של הכדורגלנים הישראלים ששבו מהליגות האירופאיות. לכאורה מתרחש מול עיננו פרדוקס. כשהישראלים עוזבים את הליגה המקומית הם עושים זאת מתוך כוונה להשתפר ולהיחשף לשיטות וסגנונות משחק נוספים. נכון שגם המרכיב הכספי הוא חשוב בכל עסקה כזאת, אולם היום, כשהפערים בין המשכורות המשולמות בארץ ורמת השכר באירופה מצטמצמים בהדרגה, האתגר המקצועי אמור להיות הכוח המניע במעבר לחו"ל. על הרקע הזה קשה, במבט ראשון, להסביר את חולשתם של ארבעת הבנים החוזרים שלנו – טל בנין, אבי תקווה, וואליד באדיר וז'אן טלסניקוב. אם נתעמק מעט בסוגיה נגלה כי לכל אחד מהם יש סיבות אובייקטיביות לרמת הכדורגל שאותה הוא הפגין עד עתה. אבל בשורה התחתונה המסקנה היא שאת הפער בין ישראל לאירופה קשה לסגור בשני הכיוונים, גם בהלוך וגם בחזור.

קפטן קאמבק

טל בנין הוא המקרה המסקרן מכולם. אחרי הכל, מדובר בקפטן הנבחרת הלאומית ובשחקן שנחישות היא שמו האמצעי. בנין חזר לישראל אחרי שלוש שנים באיטליה, שם שיחק במדי ברשייה. בעונתו הראשונה שיחקה הקבוצה בליגה הבכירה, את השתיים האחרות היא בילתה בליגת המשנה. אשתקד, שותף בנין בקמפיין המוצלח של ברשייה, שהחזיר אותה לליגה הראשונה. עונת הבכורה של בנין בארץ המגף הייתה הקשה ביותר מבחינה חברתית ומקצועית, רבים ניבאו כי הנציג הראשון שלנו באיטליה ישבר ויחזור לישראל. בנין התעקש להישאר והדף את כל הספקולציות. בהתחשב ברמת הקושי האדירה של הכדורגל האיטלקי, בנין בהחלט ראוי למחמאות. השבוע שמענו מנאנד פארליה איך איטליה גרמה לו לרצות לפרוש מכדורגל, "שם מתאמנים 10 – 12 פעם בשבוע", קונן הקרואטי, "אצלכם מקבלים חופש כל שני וחמישי, אני מרגיש שאני יכול לשחק כאן עוד עשר עונות" סיכם פראליה את ההשוואה. בנין, כאמור, עמד באתגר וסיים את החוזה שלו בברשייה. העניין הוא שנדמה שהעומס פשוט הכריע אותו, כנראה שהגוף שלו פשוט קרס תחת המאמץ. כבר בשנה שעברה בנין הרבה להיפצע, והשנה בתל אביב הוא ממשיך לסחוב בעיות רפואיות טורדניות. במשחקים שבהם היה בנין בריא, הוא הוכיח כי יש לו מה לתרום למכבי תל אביב, עד היום הוא מלך השערים של הקבוצה. כשהגוף של קפטן הנבחרת יתאושש סופית מהטראומה, מכבי עוד תהנה ממנו הרבה יותר. אולם עד אז, בנין ימשיך להופיע במרפאות יותר מאשר על הדשא.

משנה מיקום משנה מזל

אצל אבי תקווה הסיפור מעט שונה. תקווה, כמו בנין, סיים שלוש שנות חוזה בגראסהופרס השוויצרית, קבוצה בינונית בליגה ששייכת לדרג השני באירופה. מועדונים כמו גראסהופר משמשים בדרך כלל כאקדמיות כדורגל לשחקנים ששואפים להתקדם הלאה. תקווה הגיע לציריך בדיוק בגיל המתאים כדי לשפר את היכולות שלו ככדורגלן.
יש אלמנטים שבהחלט רואים שהוא השתפר בהם, למשל הבעיטות הנייחות. ודוגמא לכך, ראינו בכדור עונשין היפיפה ששיגר לרשתו של דודו אוואט. בתקופתו של תקווה בשוויץ החליפה גראסהופר שלושה מאמנים וכתוצאה מכך השתנה מעמדו בקבוצה משנה לשנה. למרות זאת היו לו שם רגעים יפים ומשחקים טובים, בהפועל עוד לא ראו ממנו משחק אחד ממש טוב. הפתרון לתעלומה נעוץ בתפקוד של תקווה על המגרש. לפני היציאה לחו"ל שיחק תקווה בכנף השמאלית בהפועל כפר סבא ובני יהודה. הכשרון שלו בלט בעמדה הזאת. בשוויץ ובבלומפילד קיוו להפוך אותו לשחקן רב גוני שיכול לשחק במספר עמדות. ניסו אותו כחלוץ שני, כקשר מרכזי ואפילו כקשר ימני. תקווה הוכיח העונה שהוא שיפר באירופה את הבנת המשחק שלו, אולם כדי להפיק ממנו את מירב היכולת נדמה כי הוא צריך לשחק בעמדה הטבעית שלו. עד היום הייתה סגורה המשבצת הזאת בהפועל על ידי סלים טועמה המצוין.
אם טועמה ייענש בעקבות פרשת הנבחרת הצעירה עשוי תקווה לתפוס את מקומו בהרכב, אפילו למספר משחקים, ואז נוכל לראות אם באמת הוא חזר שחקן פחות טוב משוויץ או שהתפוקה שלו יורדת בגלל שיבוץ לא מתאים. המבחן הראשון שלו מגיע כבר בשבת מול בית"ר ירושלים, משחק שאותו טועמה יחסיר עקב צהובים, עכשיו הכל תלוי בקשטן.

בחזרה מהאי הבריטי

המקרים של וואליד באדיר וז'אן טלסניקוב פשוט דומים להדהים. שניהם משחקים באותו תפקיד, קשר אחורי, שניהם נרכשו על ידי מועדונים בינוניים באי הבריטי. שניהם פתחו מצוין את העונה הקודמת וסיימו אותה על הספסל, כשברזומה שלהם רשומים בערך אותה כמות של משחקים. השנה נדמה ששניהם עוברים את אותו תהליך בניסיון להתאקלם מחדש לסגנון והקצב של הליגה הישראלית. באדיר סיפר בעבר כי המנג'ר הנורבגי שלו, אגיל אולסן, ביקש ממנו לבעוט את הכדור למעלה מבלי לחשוב, כך הוא איבד תוך עונה אחת את הדיוק שלו בבעיטה המסיימת. הוא אמנם שיפר ללא הכר את משחק הנגיחה שלו, אבל היכולת שלו מול השער הרבה פחות מרשימה מבעבר. בלי איום על השער נותר מבאדיר רק השחקן הדפנסיבי, מה גם, שאלה הדרישות ממנו בחיפה של השנה. חבל, כי זהו בזבוז משווע של כדורגלן רב גוני ומוכשר. בחיפה חייבים לעבוד איתו יותר על הבעיטות למסגרת. זה ישתלם להם.
אצל טלסניקוב הסיפור מעט שונה. ז'אן הרי חזר לאותה קבוצה, בית"ר ירושלים, אולם בניגוד לעבר נראה כי הכימיה שלו עם יוסי אבוקסיס פחות טובה. טלסניקוב גם מצטרף פחות למשחק ההתקפה והמסירות שלו פחות מדויקות מבעבר. נראה כי טלסניקוב עדיין עובד בקצב המשחק של הליגה הסקוטית. הסקוטים דורשים הנעת כדור בנגיעה ראשונה, כתוצאה מכך נוצר שם המון חוסר דיוק, אבל בסקוטלנד הדגש הוא על קצב, בעוד שאצלנו היכולת האישית היא הקובעת. טלסניקוב צריך לעבור טרנספורמציה בחזרה לליגה שלנו, זאת שבה הוא יכול לעצור ולחשוב שנייה או שתיים לפני שהוא מניע את הכדור הלאה. כשהאסימון ייפול לו, בקרוב, בית"ר תחזור ליהנות משירותיו של אחד השחקנים הכי פחות מוערכים בליגה שלנו.