בחירות באיטליה: 'נפוליאון החדש' נגד 'הנקניק'

ב-9 וב-10 באפריל יידרשו מיליוני איטלקים להגיע אל הקלפיות ולהכריע בין מפלגות המרכז-ימין בראשותו של ראש הממשלה הנוכחי, סילביו ברלסוקוני, לבין קואליצית המרכז-שמאל, בראשות רומנו פרודי. השניים מייצגים אומנם עמדות שונות בנושאי כלכלה, חברה, חוץ וביטחון, אך לפעמים נראה כי השוני האמיתי הוא באופיים, המנוגד עד כדי כך שהאחד מהווה אנטי-תזה ליריבו. 

סקרים שנערכו לאחרונה העניקו לקואליציה של פרודי יתרון על-פני זו של ברלוסקוני. אולם גם באותם סקרים, היתרון נע בין 3.5 אחוזים ל-5 אחוזים בלבד, והקולות הצפים רבים, כך שהקרב צמוד מאוד והבחירות לא מונחות בכיסו של אף אחד מהשניים.

ברלוסקוני מנהיג את קואליציית "בית החירויות" (Casa delle Liberta, CDL), הכוללת מפלגות שונות מהמרכז והימין. הגדולה שבהן היא מפלגתו של ברלוסקוני עצמו, "פורצה איטליה". שניה בחשיבותה היא "הברית הלאומית", אותה מוביל סגנו הנוכחי של ברלוסקוני ושר החוץ, ג'יאנפרנקו פיני. אחריהן "הליגה הצפונית", מפלגה שמרנית ששמה דגש על ערכי הנצרות והקשחת מדיניות ההגירה ומפלגת "איחוד הנוצרים הדמוקרטים ודמוקרטים המרכז" (UDC). 

יריבו, פרודי, עומד בראש קואליצית מפלגות המרכז-שמאל הנקראת ה"איחוד" (Unione). פרודי עצמו עומד בראש הקואליציה למרות שאינו מנהיג אף אחת מהמפלגות המרכיבות אותה. עובדה זו גרמה לברלוסקוני להטיח בו כי הוא מהווה "איש חזית" למפלגות המסוכסכות ביניהן. בין המפלגות בקואליציה של פרודי: "הדמוקרטים מהשמאל", "לה מרגריטה" ומפלגות נוספות כגון הקומוניסטים, הירוקים, והסוציאל-דמוקרטים. 

בשמאל האיטלקי מקווים כי פרודי, שכבר התמודד מול ברלוסקוני, ניצח בבחירות 1996 וכיהן כראש ממשלה עד 1998 - יצליח היכן שאחרים כשלו ויוביל אותם שוב לניצחון. אך האם יש לפרודי את מה שצריך כדי להחליף את ראש הממשלה האיטלקי הראשון מאז מלחמת העולם השנייה שהצליח להשלים קדנציה מלאה? 

"רק נפוליאון עשה יותר ממני"

ברלוסקוני הוא לא רק ראש ממשלה. הוא איל תקשורת כריזמטי, בעליהן של שלוש תחנות טלוויזיה מסחריות ושל קבוצת הכדורגל מילאן והאיש העשיר ביותר באיטליה לפי פורבס. הונו האישי מוערך בכ-12 מיליארד דולר והוא ממוקם במקום ה-25 ברשימת עשירי העולם של המגזין.  

למרות שבספטמבר יהיה בן 70, ברלוסקוני מקפיד על מראה צעיר באמצעות ניתוחים פלסטיים, השתלת שיער ואיפור. המנהיג האיטלקי מתגאה כל-כך ב"צעירותו", שאף התבטא לאחרונה כי לגיל ולזמן אין כל השפעה עליו משם שהוא עושה שימוש "בכל הטכנולוגיות שהמדע הרפואי העמיד לרשותו". 

ברלוסקוני. השתלת שיער וניתוחים פלסטיים (צילום: איי.פי)

התבטאות זו מצטרפת להתבטאויות רבות ותדירות מהן מצטיירת דמותו של ברלוסקוני כמגלומן בלתי נלאה. בין היתר הצהיר ברלוסקוני כי הוא המנהיג הטוב ביותר מאז נפוליאון ואף הקביל את הקרבתו למען עמו לזו של ישו. מצד שני, הוא טוען כי דבריו הוצאו מהקשרם, וכי העיתונאים (שלרבים מהם הוא משלם משכורת) שמאלנים ולכן מעוותים את דבריו. 

דוגמאות לכך יש בשפע. כך למשל, שבועיים בלבד לפני הבחירות, הפגין ברלוסקוני מנהיגות והעניק מקלט מדיני לאפגני שהתנצר והועמד למשפט שכמעט הסתיים בהוצאה להורג. זאת, ימים ספורים לאחר שהציע כדרך אגב, בבדיחות הדעת כמובן, להכריז מלחמה על צרפת. 

הפרופסור הנקניק 

דמותו של פרודי היא ממש ההיפך הגמור: סב ממושקף וגאה בן 66, פרופסור מאוניברסיטת בולוניה, מנומס ומעודן. פרודי הוא החנון האולטימטיבי, שמעדיף פשרות על צעדים חד-צדדיים ומעוניין להיטיב עם השכבות החלשות. 

אחד המהלכים החשובים שהעביר פרודי במהלך כהונתו כראש ממשלה היה צירוף איטליה למטבע האירופי המשותף. לאחר שכיהן כראש ממשלה מ-1996 עד 1998, המשיך להפגין את זיקתו לאירופה כאשר כיהן כנשיא נציבות האיחוד האירופי. 

פרודי עם תומכיו. קורא להגברת האינטגרציה  (צילום: איי.פי)

עדיין לא מבינים מיהו האיש? אנקדוטה קטנה תעזור בהמחשה. פרודי, שבתחום הכריזמה מצבו טעון שיפור, כונה על-ידי יריביו הפוליטיים "המורטדלה" - נקניק תפל יחסית שמקורו בעירו בולוניה. לאחרונה ניסה פרודי לשנות את האסוציאציה הנלווית לכינוי ולקשרה עם מצעו, כאשר לקראת עימות טלוויזיוני מול ברלוסקוני אמר כי "הניצחון יהיה של המורטדלה, נקניק העשוי מחומר זול (באיטלקית גם עני), אך טעים". 

סוגיות המחלוקת 

קצב צמיחתה של הכלכלה האיטלקית לא עלה מאז כניסתו של ברלוסקוני לתפקיד בשנת 2001, למרות הבטחותיו לרפורמות שיביאו לשגשוג. נגיד הבנק המרכזי באיטליה, מריו דראגי, אף אמר לאחרונה לרשת BBC שהכלכלה האיטלקית "על הקרשים" מאז שנות ה-90. 

ברלוסקוני ורשימתו מבטיחים פתרונות קפיטליסטיים טיפוסיים לבעיות הכלכליות: קיצוץ במסים כדי להביא לצמיחה מהירה יותר של הכלכלה, הקלת הרגולציה על הבנקים, וסיוע לפיתוח הכלכלי באזור הדרום, הנחשב מאז ומעולם למפותח פחות מיתר המדינה.

גם בנושאי חוץ השניים חלוקים. בעוד ברלוסקוני תמך במלחמה שארצות הברית הובילה בעיראק ואף שלח לשם חיילים, פרודי הבטיח שאם ייבחר, ישיב את החיילים הביתה בהקדם האפשרי. עם זאת, השבת הכוחות כבר מתכוננת במילא להתרחש עד סוף השנה, וספק אם פרודי יוכל להקדימה באופן משמעותי.

לפי שיטת הבחירות האיטלקית, ההצבעה היא עבור מפלגות, הזוכות במושבים בשני בתי הפרלמנט למשך חמש שנים. בבית הנבחרים ישנם 630 מושבים ובסנאט 315. אולם למרות ריבוי המפלגות והמצעים, אל תתבלבלו - הבחירות הנוכחיות אישיות מתמיד.