שתף קטע נבחר

צלילי התפוח

לדונלד פייגן מ"סטילי דן" יש אלבום סולו מרגש ואיכותי שמוקדש לניו יורק שלאחר פיגועי התאומים 

 

אם זה נשמע כמו סטילי דן, נראה כמו סטילי דן ומרגיש כמו סטילי דן, זה סטילי דן? לא בהכרח. זה יכול להיות גם דונלד פייגן סולו. גם ללא שותפו ליצירה זה 40 שנה וולטר בקר, הצליל של פייגן כל כך מזוהה, שאפשר להכיר אותו כבר מהתו הראשון באלבום הסולו השלישי שלו בסך הכל Morph The Cat.

 

סטילי דן היתה אחת הלהקות האיכותיות ביותר שפעלה בארה"ב בשנות השבעים, ומהבודדות שהצליחה לייצר מוזיקה אינטליגנטית ובוגרת לקהל בוגר. היא שילבה בין רוק, פופ וג'אז, תוך מתן דגש לסאונד אולפני מלוטש להפליא. כמו הרבה הרכבים, גם "סטילי דן" התקמבקו במילניום החדש רק כדי לגלות שהמיעוט שגדל על ברכיהם התרבה והפך לקובע טעם, מה שהוביל אותם להצלחה מסחרית מרשימה.

 

מבחינה מוזיקלית - שום דבר באלבום החדש של פייגן לא מפתיע. אם אהבתם את סטילי דן ואת שני אלבומי הסולו הקודמים שלו שיצאו האחד באייטיז והשני בניינטיז (פייגן מגדיר את כולם כסוג של טרילוגיה), תאהבו גם את זה. הצליל הנקי, הנגינה המוקפדת, הליטוף העדין לאוזניים, הכל כאן - וברמה גבוהה. אם אתם מחפשים אקסטזה, קתרזיס או יצרים מתלהטים - לא זה המקום. המוזיקה של פייגן מושכלת ומדויקת - אבל רק לעתים רחוקות סוערת.

 

האלבום כולו מתבונן בניו יורק שלאחר ספטמבר 2001, עם לא מעט הומור עדין, אירוניה, אופטימיות וקסם. פייגן עוטף את הכל במלודיות קליטות וכובשות, בלי הרבה ניסיונות מוזיקלים מאתגרים, אבל עם המון כשרון וניסיון. זה לא אלבום חשוב במיוחד, ולהיטים אין בו, אבל הוא בהחלט ראוי ומוצלח.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
עטיפת האלבום
הסולו השלישי של פייגן
עטיפת האלבום
לאתר ההטבות
מומלצים