שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    על הפיקחון

    "על הפיקחון" של ז'וזה סאראמאגו הוא רומאן המשך ל"על העיוורון". הפרק הראשון שלו נפתח ביום בחירות מוזר, שמוזרותו עוד גוברת כשנפתחות התיבות של הקלפיות. הרומאן יראה אור לקראת שבוע הספר בספריה החדשה בתרגומה של מרים טבעון

    איזה מזג-אוויר נורא ליום בחירות, קיטר יושב-ראש הוועדה של קלפי 14 אחרי שסגר בכוח את המטרייה הרטובה ופשט את מעיל-הגשם, שלא ממש הועיל לו כשעבר בריצה קוטעת-נשימה את ארבעים המטרים מן המקום שבו החנה את המכונית עד לדלת שדרכה נכנס זה עתה מתנשם ומתנשף. אני מקווה שאני לא האחרון, אמר למזכיר שהביט בו ממרחק-מה, מוגן ממטחי הגשם שנהדפו ברוח והציפו את הרצפה. הסגן שלך עוד לא הגיע, אבל אנחנו עומדים בלוח-הזמנים, הרגיע אותו המזכיר, ובעודם עוברים לחדר שבו תיערך ההצבעה אמר היושב-ראש, בגשם כזה באמת יהיה הישג מרשים אם כולנו נגיע לכאן. הוא בירך תחילה את חברי ועדת הקלפי, אלה שיִספרו את הקולות, אחר-כך את נציגי המפלגות ואת ממלאי-מקומם. הוא הקפיד לפנות אל כולם באותן מלים, ולא הסגיר, לא בפניו אף לא בנימת קולו, שום סימן שיאפשר לנחש את נטיותיו הפוליטיות והאידיאולוגיות. יושב-ראש, אפילו של ועדת קלפי רגילה כמו זו, צריך להיות בלתי-תלוי בכל מצב, במלוא מובן המלה, או, במלים אחרות, לשמור על מראית-עין.

     

    נוסף על הלחות שהחריפה את האווירה הדחוסה, אשר ממילא היתה מעיקה מאחר שהחדר היה פנימי והיו בו רק שני חלונות צרים, פונים לחצר שגם בימי שמש היתה חשוכה, שרר שם גם מתח שהיה אפשר לחתוך בסכין, אם ננקוט את הדימוי השגור. היה מוטב לדחות את הבחירות, אמר נציג מפלגת המרכז, מאתמול יורד גשם בלי הפסקה, בכל מקום יש מפולות והצפות, שיעור המצביעים יֵרד הפעם פלאים, נציג מפלגת הימין הינהן בהסכמה, אך סבר כי ראוי שתרומתו לשיחה תלבש צורה של פרשנות שקולה, מובן שאני לא מזלזל בסיכון הזה, אבל בכל זאת, דומני שהתודעה האזרחית הצרופה של בני ארצנו, שכבר הוּפגנה בהזדמנויות רבות אחרות, ראויה למלוא אמוננו, ואני סמוך ובטוח שהם ערים, כן, הם בהחלט ערים לחשיבות האדירה של הבחירות המוניציפליות האלה לעתידה של עיר הבירה.

     

    לאחר שנציג מפלגת המרכז ונציג מפלגת הימין אמרו את דברם, הם פנו אל נציג מפלגת השמאל, בארשת ספק סקפטית ספק אירונית, סקרנים לדעת איזה מין דעה הוא כבר יהיה מסוגל להשמיע. בדיוק ברגע זה, נוטף כולו, התפרץ לחדר סגן היושב-ראש, וכצפוי, כיוון שהרכב ועדת הקלפי הושלם במלואו, היתה קבלת-הפנים שלה זכה לא רק אדיבה, אלא ממש חמה. לא הצלחנו אפוא לשמוע את השקפתו של נציג מפלגת השמאל, אך על סמך אי-אלו תקדימים ידועים, יש לשער כי לא היה מחמיץ הזדמנות להביא לידי ביטוי קו ברור של אופטימיות היסטורית, למשל במשפט כגון, מי שמצביע בשביל המפלגה שלי לא נבהל כל-כך מהר, אלה לא אנשים שנשארים בבית בגלל כמה טיפות גשם עלובות שנופלות מהעננים. למען האמת, לא היו אלה כמה טיפות עלובות, אלא דליים, קיתונות, נילוּסים, איגוּאָסוּאים, יאנג-צֵאִים, אבל האמונה, ברוכה תהיה לעולמי-עד, לא זו בלבד שהיא עוקרת הרים מדרכם של הנהנים מכוחה, היא אף מסוגלת להרהיב עוז ולצאת במטר סוחף ולא להירטב.

     

    חברי ועדת הקלפי התיישבו, איש-איש במקומו, היושב-ראש חתם על המודעה הרשמית והורה למזכיר לתלות אותה בכניסה לבניין, כפי שקובע החוק, אבל האיש הוכיח שכל ישר וציין שהנייר לא יחזיק מעמד על הקיר אפילו רגע, כי בזמן שיספיק להגיד פעמיים אמן, הדיו תימרח עליו, ועוד לפני אמירת אמן שלישית תישא אותו הרוח. אז תְּלה את המודעה בִּפְנים, אמר היושב-ראש, בְּמָקום שהגשם לא מגיע, אמנם החוק לוקה בעניין הזה בחסר, אבל העיקר שהמודעה תהיה תלויה וגלויה-לעין. הוא שאל את חברי הוועדה אם הם מסכימים, וכולם הסכימו פה-אחד, להוציא הסתייגותו של נציג מפלגת הימין, שדרש כי ליתר ביטחון תירשם ההחלטה בפרוטוקול, כדי להקדים תרופה לערעורים.

     

    כששב המזכיר משליחותו הרטובה, שאל אותו היושב-ראש איך מזג-האוויר, והוא ענה במשיכת כתפיים, אין חדש תחת השמש, יש בחוץ איזה בוחר, שאל היושב-ראש, אפילו לא צל של בוחר, ענה המזכיר. היושב-ראש קם והזמין את חברי הוועדה ואת נציגי המפלגות להתלוות אליו לביקורת בתא הצבעה, וזה נמצא נקי מכל דבר שעלול להטיל דופי בטוהר הבחירה הפוליטית שתוכרע כאן במהלך היום. לאחר שקיימו את ההליך כנדרש, חזרו למקומותיהם לבדוק את רשימות הבוחרים, וגם אלה היו נקיות מחריגות, מחֲסָרים ומכל רבב מחשיד.

     

    הגיע הרגע החגיגי שבו פותח היושב-בראש את תיבת הקלפי ומציג אותה לפני הבוחרים, כדי שייווכחו שהיא ריקה, בשביל שלמחרת, אם יהיה צורך, יהיו עדים מהימנים לכך ששום מעשה פלילי לא שירבב לתוכה באישון לילה את הפתקים המזויפים, העלולים לחבל ברצונם החופשי והריבוני של האזרחים, לבל תשוב ותישנה כאן אותה תרמית היסטורית של הוספת קולות למפלגת השלטון, שזכתה במקומותינו לכינוי הציורי מַכַּת הכובע, זכר לימים שבהם אספו את קולות הבוחרים בכובע, וכזכור, אפשר לבצע אותה, ואל נשכח זאת, לפני ההצבעה, במהלך ההצבעה, או אחריה, הכל לפי יעילותם של המבצעים ושל שותפיהם ולפי שעת הכושר המזדמנת להם.

     

    הקלפי היתה ריקה, טהורה, ללא רבב, אבל בחדר לא היה בוחר אחד לרפואה שהיה אפשר להציגה לפניו. אולי אחד מהם הלך לאיבוד בסביבה, נאבק בזרמי המים העזים, סופג את צליפות הרוח, מאמץ אל לוח לבו את המסמך שמאשר כי הוא אזרח בעל זכות-בחירה, אבל לפי מה שרואים בשמיים יעבור זמן רב עד שיגיע לכאן, אם לא יחזור בסופו של דבר הביתה ויפקיד את גורל העיר בידי מי שמכונית שחורה מסיעה אותו עד לכניסה, ומן הכניסה היא תבוא לאסוף אותו, אחרי שהאיש שישב במושב האחורי ימלא את חובתו האזרחית.

     

    החוק במדינה הזאת קובע כי לאחר בדיקת הציוד האמור להיות בקלפי, יצביעו מיד יושב-ראש ועדת הקלפי, חברי הוועדה, נציגי המפלגות, וכן ממלאי-מקומם, כמובן אם הם כלולים ברשימת הבוחרים באותה קלפי, ואכן כך היה. גם אם מושכים זמן, הספיקו ארבע דקות כדי לשלשל לקלפי את אחד-עשר הקולות הראשונים. וההמתנה, לא היה מנוס מזה, החלה. עדיין לא חלפה מחצית השעה והיושב-ראש, שהיה מודאג, הציע לאחד החברים שילך להציץ אם מישהו נמצא בחוץ, כי אולי הגיעו בוחרים ונתקלו בַּדלת שהרוח סגרה, ומיד הסתלקו במחאה, כי אם הממשלה החליטה לדחות את הבחירות, שלפחות היתה מואילה להודיע לתושבים, הרי לשם כך נועדו הרדיו או הטלוויזיה, למסירת מידע מעין זה. אבל המזכיר אמר, כל אדם יודע שדלת שנטרקת ברוח משמיעה רעש מחריש אוזניים, וכאן לא שמענו כלום.

     

    חבר הוועדה היסס, אלך, לא אלך, אבל היושב-ראש עמד על כך, לך, תעשה לי טובה, ותיזהר, אל תירטב. הדלת היתה

    פתוחה, מקובעת על-ידי המעצור. האיש שירבב את ראשו החוצה, והספיקה לו שנייה בשביל להציץ ימינה ושמאלה ולהחזיר את הראש פנימה נוטף מים, כאילו יצא מן המקלחת. הוא רצה להיות חבר ועדה טוב, להרשים את יושב-ראש הוועדה, וכיוון שזו הפעם הראשונה שזוּמן למלא את התפקיד, הוא רצה שיעריכו אותו על המהירות והיעילות של עבודתו, כי מי יודע, עם הזמן והניסיון אולי יגיע פעם יום שגם הוא ישב בראש ועדת קלפי, הרי שאיפות נשגבות מאלה כבר התנשאו אל שמי ההשגחה העליונה ואיש לא הרים גבה. כשחזר זה לחדר, הזדעק היושב-ראש, ספק עצוב ספק משועשע, בנאדם, לא היית צריך להירטב ככה, אדוני היושב-ראש, זה לא נורא, אמר חבר הוועדה וניגב את סנטרו בשרוולו, והצלחת לראות מישהו, אף אחד, עד למקום שהעיניים שלי הגיעו הרחוב נראֶה כמו מִדבַּר מים. היושב-ראש קם, צעד כמה צעדים מהוססים לפני השולחן, ניגש אל תא ההצבעה, הביט פנימה וחזר. נציג מפלגת המרכז נטל את רשות הדיבור כדי להזכיר את התחזית שלו, שמספר המצביעים יֵרד פלאים, ונציג מפלגת הימין פָּרט שוב על מיתר ההרגעה, הרי לבוחרים יש יום שלם בשביל להצביע, הם ודאי מחכים שהסערה תיחלש. ואילו נציג מפלגת השמאל העדיף לשתוק, הוא חשב איזה פרצוף היה לו אילו הוציא מפיו את המלים, כמה טיפות גשם עלובות לא יבהילו את מי שמצביע בשביל המפלגה שלי, אותן מלים שהתכוון לומר ברגע שסגן היושב-ראש נכנס לחדר.

     

    המזכיר, שכולם תלו בו מבט מלא ציפייה, בחר להציע הצעה מעשית, אולי כדאי לטלפן למשרד הפנים ולבקש מידע על התנהלות הבחירות בקלפיות האחרות וברחבי המדינה, אז נוכל לדעת אם ניתוק הזרם האזרחי הזה כללי, או שאנחנו היחידים שהמצביעים לא באו להאיר להם בקולות שלהם. נציג מפלגת הימין קם בכעס, אני דורש שתירשם בפרוטוקול המֶחאה הנמרצת שלי, של נציג מפלגת הימין, נגד נימה בלתי נסבלת של זלזול ולגלוג שנקט כרגע המזכיר כשדיבר על הבוחרים, אלה שעומדים בראש מגיני הדמוקרטיה, ובלעדיהם הרודנות לסוגיהָ השונים, והם רבים בעולם, כבר היתה משתלטת על המולדת שהיא סלע קיומנו.

     

    המזכיר משך בכתפיו ושאל, אדוני היושב-ראש, האם למלא את דרישתו של נציג מפלגת הימין, לא, אדוני המזכיר, לדעתי אין צורך להגיע לכך, אנחנו פשוט עצבנים, נבוכים, מבולבלים, וידוע שבמצב-רוח כזה קל להגיד דברים שבעצם אנחנו לא חושבים, אני בטוח שאדוני המזכיר לא רצה לפגוע באיש, אדוני המזכיר הלוא בוחר אחראי, וההוכחה היא, שכמו כל אלה שנמצאים פה, התגבר על פגעי מזג-האוויר ובא לַמקום שהחובה קראה לו לבוא אליו, עם זאת, ההוקרה הכנה הזאת אינה מונעת ממני להפציר באדוני המזכיר, שיקפיד להיצמד לתפקיד שהוטל עליו ויימנע מכל הערה שעלולה לפגוע ברגישות האישית והפוליטית של הנוכחים.

     

    נציג מפלגת הימין הגיב בתנועה סתמית, שהיושב-ראש העדיף לפרש אותה כהסכמה, והמחלוקת לא הרחיקה לכת מעבר לזה, ולכך תרם רבות נציג מפלגת המרכז, שהזכיר את הצעתו של המזכיר, למען האמת, הוסיף, אנחנו כאן כמו ניצולים באמצע האוקיינוס, בלי מפרש ובלי מצפן, בלי תורן ובלי משוט, ובלי טיפת דלק בַּמְכָל, אתה צודק, אמר היושב-ראש, אני אתקשר למשרד הפנים.

     

    על שולחן מרוחק עמד טלפון, ואליו פנה היושב-ראש ובידו דף הוראות שנמסר לו כמה ימים קודם לכן, אשר היו בו, בין שאר פרטים שימושיים, מספרי הטלפון של משרד הפנים.

     

    השיחה היתה קצרה, מדבר יושב-ראש ועדת קלפי 14, אני מודאג מאוד, משהו באמת מוזר קורה כאן, עד לרגע זה לא הגיע אפילו בוחר אחד, לפני יותר משעה פתחנו ואין נפש חיה, נכון אדוני, מובן, הסערה, אין דרך לעצור אותה, גשם, רוח, שטפונות, כן אדוני, נתאזר בסבלנות ונחזיק מעמד, כמובן, בשביל זה באנו, אין צורך לומר. החל מנקודה זו לא תרם היושב-ראש לשיחה אלא כמה תנודות ראש, כולן להבעת הסכמה, כמה קריאות חנוקות, ושלוש או ארבע התחלות של משפט שלא הצליח לסיים.

     

    כשהניח את השפופרת, הביט בחבריו לוועדה, אך למעשה לא ראה אותם, הוא נראה כאילו משתרע לפניו נוף שכולו חדרים ריקים, רשימות בוחרים שלא נגעו בהן, יושבי-ראש ומזכירים ממתינים, נציגי מפלגות מביטים בחשדנות אלה באלה, עושים חישובים מי יכול להרוויח ומי יכול להפסיד מן המצב, ובמרחקים איזה חבר ועדה רטוב ומשתדל להרשים, שחוזר מן הכניסה ומודיע שאיש לא בא.

     

    מה ענו לך ממשרד הפנים, שאל נציג מפלגת המרכז, הם לא יודעים מה לחשוב, טבעי שמזג-האוויר הגרוע מעכב הרבה אנשים בבית, אבל שבכל העיר יקרה כמעט מה שקורה כאן, לזה הם לא מוצאים הסבר, למה אתה אומר כמעט, שאל נציג מפלגת הימין, כי לכמה קלפיות, אומנם מעטות, כן הגיעו מצביעים, אבל הזרם דליל, דבר כזה עוד לא ראו, ומה בשאר המקומות במדינה, שאל נציג מפלגת השמאל, הרי לא רק בעיר הבירה יורד גשם, זה מה שמבלבל, יש מקומות שבהם יורד גשם כמו כאן, ובכל זאת אנשים באים להצביע, אם-כי הגיוני שהם רבים יותר באזורים שבהם מזג-האוויר נעים, ואם כבר מדברים על זה, אומרים שהשירות המטאורולוגי צופה שיפור במזג-האוויר לפני הצהריים, מזג-האוויר גם עלול להיות יותר גרוע, הזהיר חבר הוועדה האחר, שעד כה טרם פתח את פיו, אל תשכחו שנהוג לומר שמזג-אוויר שלא משתפר בצהריים, עוד יחמיר.

     

    השתררה דממה. אז הכניס המזכיר את ידו לאחד הכיסים החיצוניים של הז'קט, הוציא טלפון נייד וחייג. תוך כדי המתנה שיענו לו, אמר, זה פחות או יותר מה שמספרים על ההר ועל מוחמד, כיוון שאנחנו לא יכולים לשאול את הבוחרים, שאנחנו לא מכירים, למה הם לא באים להצביע, בואו נציג שאלות לבני-המשפחה שלנו, שאנחנו כן מכירים, הלו, שלום, זה אני, כן, את עוד שם, למה עוד לא באת להצביע, אני יודע שיורד גשם, קצות המכנסיים שלי עוד רטובים, כן, נכון, תסלחי לי, באמת שכחתי שאמרת שתבואי אחרי ארוחת הצהריים, כמובן, טילפנתי אלייך כי המצב כאן מסובך, את לא מתארת לעצמך, אם אספר לך שעד עכשיו אף אחד לא בא להצביע, אולי לא תאמיני, טוב, אז אני מחכֶּה לָך כאן, נשיקה. הוא ניתק את השיחה והעיר באירוניה, לפחות קול אחד מובטח, אשתי תבוא אחר-הצהריים.

     

    היושב-ראש ושאר חברי הוועדה הביטו זה בזה, היה ברור שצריך לעשות מה שעשה המזכיר, אלא שאיש מהם לא רצה להיות הראשון, כי יהיה בכך משום הכרה שמבחינת מהירות החשיבה והתושייה ידו של המזכיר על העליונה בקרב חברי הוועדה הזאת. חבר הוועדה שהלך קודם לכניסה לראות אם עוד יורד גשם לא התקשה עכשיו במיוחד להבין, שעוד יהיה עליו לאכול הרבה לחם והרבה מלח לפני שיגיע לשיעור קומתו של מזכיר כמו זה שנמצא כאן, שמסוגל, בלי שום גינוני טקס, לשלוף הצבעה מתוך טלפון נייד, כמו שקוסם שולף שפן מהכובע.

     

    וכאשר ראה שהיושב-ראש, שפרש לאחת הפינות, מדבר עם בני ביתו בטלפון הנייד שלו, והאחרים, בניידים שלהם, עושים כמוהו, בדיסקרטיות, בלחישוֹת, התפעל חבר הוועדה מן ההגינות של עמיתיו, שלא השתמשו בטלפון הקבוע שהותקן שם בעיקרון לשימוש רשמי, וכך ברוב אצילותם חסכו כסף למדינה.

     

    היחיד מבין הנוכחים שנאלץ להשלים עם ההמתנה לחדשות מפי האחרים, מאחר שלא היה לו טלפון נייד, היה נציג מפלגת השמאל, אם כי בכל זאת יש לציין, שכיוון שהאיש חי בגפו בעיר הבירה, ומשפחתו מתגוררת באחת מערי השדה, ממילא אין לאיש המסכן למי להתקשר. זו אחר זו הסתיימו השיחות, הממושכת מכולן היתה של היושב-ראש, ומתקבל הרושם שהוא תובע מן האדם שאתו הוא מדבר שיבוא מיד, נראה איך זה ייגמר, אבל בעצם, הוא האיש שהיה צריך להתקשר לפני כולם, ואם המזכיר החליט להקדים אותו, שיהיה לו לבריאות, כבר ראינו שהאיש נמנה עם הזריזים, כי אילו רחש כבוד לסולם ההייררכי, כפי שאנחנו רוחשים, הוא היה פשוט תורם את הרעיון לאיש הבכיר.

     

    היושב-ראש פלט את האנחה שהיתה תקועה בגרונו, הכניס את הטלפון לכיס, ושאל, אז מה, אתם כבר יודעים משהו. השאלה, נוסף על כך שהיתה מיותרת, היתה, איך נאמר, טיפה מתחכמת, ראשית, מפני שלָדַעַת, מה שקוראים לדעת, תמיד יודעים משהו, גם כשאין ביֶדע הזה שום תועלת, ושנית, כיוון שהיה גלוי לעין שהשואל מנצל את מעמדו כדי להשתמט מחובתו, אשר מטילה עליו לפתוח בכבודו ובעצמו בחילופי המידע.

     

    אם עדיין לא שכחנו את האנחה שפרצה מגרונו, ואת התביעה הנמרצת שבשלב מסוים בשיחת הטלפון שלו היה נדמה כי אנו קולטים מדבריו, ובהנחה כי בעֵבר האחר של הקו היה מישהו מבני המשפחה, כי אז יהיה הגיוני לחשוב שהשיחה לא היתה שלֵווה ומועילה כראוי להתעניינותו המוצדקת כאזרח וכיושב-ראש ועדת קלפי, וכעת, כיוון שאינו רגוע דיו להמציא אלתורים צולעים, הוא מתחמק מן הקושי באמצעות הזמנת הנתונים למרותו להתבטא, וזאת, וגם זה ידוע לנו, דרך אחרת, מודרנית יותר, להפגין שאתה הבוס.

     

    לפי דבריהם של חברי הוועדה ונציגי המפלגות, חוץ מאשר נציג מפלגת השמאל שבהיעדר מידע שביכולתו למסור רק הקשיב, הרי שלבני משפחתם לא מתחשק להירטב, והם מחכים שהשמיים יחליטו להתבהר כדי לעודד את שיעור ההצבעה, או שכמו אשת המזכיר, הם התכוונו לבוא להצביע אחרי-הצהריים. חבר הוועדה שהלך קודם לכניסה היה היחיד שנראה מרוצה, ניכרה בפניו ההבעה הזחוחה של מי שיש לו סיבות להתגאוֹת, ואם נתרגם את הבעתו למלים, היא מסתכמת באלה, אף אחד לא ענה מהבית שלי, ויש לזה רק משמעות אחת, שהם כבר בדרך לכאן. היושב-ראש התיישב במקומו, וההמתנה התחדשה.

     

    מתוך "על הפיקחון" מאת ז'וזה סאראמאגו, תרגום: מרים טבעון, הספריה החדשה - ספרי סימן קריאה/הוצאת הקיבוץ המאוחד
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: מיכאל קרמר
    סאראמאגו
    צילום: מיכאל קרמר
    לאתר ההטבות
    מומלצים