איך עוצרים את איראן בדרך לפצצה?
אחרי ששמענו מה חושבים המומחים והגנרלים בישראל על המירוץ של האיראנים לפצצה - מה חושבים על כך בעולם? ynet גייס לנושא שני מומחים מהשורה הראשונה, שמנסים להסביר האם ניתן עדיין לפעול בדרכים מגוונות כדי לבלום את האיראנים - ומהו בעצם האינטרס הבינלאומי בנושא. כתבה רביעית בסדרה
האם אנחנו מוכנים? השאלה הזו מהדהדת לאורכו של הפרויקט המיוחד של ynet העוסק באיום הפצצה האיראנית. לשאלה הזו משמעויות רבות - פוליטיות, כלכליות ואנושיות. האם צריכה ישראל להכין את אזרחיה למצב של "מלחמה קרה", איום גרעיני מתמשך מול האויב ממזרח - או שעדיף להמתין, להרגיע ולסמוך על העולם? הכתבה הרביעית בסדרה עוסקת בדיוק בנושא זה.
האם העולם יעצור את איראן? האם ישראל יכולה לסמוך רק על עצמה? קברניטי מדינות המערב מצהירים שוב ושוב על רצונם המשותף והנחוש לעצור את תוכנית הגרעין של איראן כל עוד לא הוכח שהיא אינה חותרת להשגת נשק גרעיני. אבל כיצד עוצרים את איראן? על השאלה הזו אין תשובה ברורה אחת.
ynet שוחח עם שני מומחים בינלאומיים על הסכנות הטמונות באיראן גרעינית והאפשרויות העומדות בפני מקבלי ההחלטות. פיליפ אררה הוא איש מחלקת הניתוח והתחזית של משרד החוץ הצרפתי. לאחרונה ביקר בישראל להשתתף בחנוכת המרכז ללימודים איראניים של אוניברסיטת תל אביב. ד"ר שהרם שובין נולד באיראן והתחנך באירופה וארה"ב, ומשמש כיום כמנהל המחקר במרכז ז'נווה למדיניות ביטחון (GCSP). הבחירה במומחים לא ישראלים מכוונת, ונועדה לשחרר את הדיון מחרב האיום הקיומי שמשולבת, גם מבלי משים, בטיעוניהם של מומחים ישראלים.
עיצוב: דני גרשוני
המשבר הגרעיני עם איראן הוא בבסיסו ויכוח על אמון שהופר. במערב יודעים שזכותה של איראן, כמו כל מדינה שחתומה על האמנה לאי-הפצת נשק גרעיני, לפתח טכנולוגיה גרעינית לצורכי שלום. הגילוי בשנת 2002 של התוכנית הסודית האיראנית להעשרת אורניום הוא שגרם למערב לתהות מדוע פועלת איראן במחשכים אם כוונותיה טהורות?
"מה שמונח על הכף היא האפשרות שאיראן תנסה להשיג לעצמה יכולות גרעיניות צבאיות וחשוב להדגיש מדוע אסור לאיראן לחתור ליכולת שכזו", מסביר אררה. "ראשית, תהיה לזה השפעה משמעותית על סוגיית הגרעין
הכתבה הקודמת בסדרה
מישהו מתכונן?
מיטל יסעור-בית אור
בדיקת ynet בפיקוד העורף ובמשרדי הבריאות והחינוך מעלה תמונה אחידה: אף אחד לא ממש מתכונן כאן לאפשרות שישראל תיאלץ להתמודד עם איום גרעיני. אין תוכניות, אין תסריטי חירום - וכולם מחכים להוראות ממערכת הביטחון
"שלישית, יכולת גרעינית תחזק את איראן בתמיכתה בפעילות טרור, שממילא אינה מעטה. סיבה נוספת וחשובה מהבחינה הבינלאומית היא שאיראן גרעינית תשחק באופן חמור את חוסנה של האמנה לאי-הפצה של נשק גרעיני ושל הביטחון הגלובאלי. אם הקהיליה הבינלאומית תיכשל כאן, תהיה זו מכה קשה לאינטרס הרחב שלה - חתירה להשגתו ויישומו של הסדר ביטחוני כולל המבוסס על הסכמים בינלאומיים.
"עמדתה של צרפת בנושא ברורה", אומר אררה. "בנושא האיראני בנקודת זמן זו קיימים ותקפים כל האלמנטים שבעטיים הייתה צרפת נחושה לגבש קונצנזוס בינלאומי רחב כאשר על הפרק עמד הנושא העיראקי, כלומר קיום ההסדר הבינלאומי שאיראן מאיימת על שלמותו".
ד"ר שובין, לעומתו, אינו מקפיד על דיפלומטיות. "אני סבור שאיראן מעוניינת בנשק. זה יתן לה סטטוס והשפעה באזור. זה יתן לה גם לגיטימציה פנימית – התוכנית הגרעינית היא במידה רבה רצון של המשטר לתת לעם משהו במקום הכלכלה הצולעת וקשרי החוץ הרעועים של איראן. זו גם הסיבה שהם מתייחסים לעניין של ההתקדמות הגרעינית במושגים של 'כבוד'. זו הסיבה שהם כה להוטים להתהדר בהישגים שלהם ולא מוכנים לפשרות דוגמת העשרה מחוץ לאיראן".
"חייבים לזכור - איראן לא באמת צריכה נשק גרעיני. אין עליה איום חיצוני כמו שקיים מבחינתן של פקיסטן והודו למשל. האיום העיקרי על המשטר הוא פנימי. לכן המשך הפיתוח הגרעיני הוא לא פחות עניין פנימי מחיצוני".
האם האיום האיראני אמיתי או שיש לנו פה תיק "עיראק 2"?
אררה: "אם מביטים על איום הנובע משילוב של יכולות וכוונות, אני סבור שאנו במצב שונה לגמרי מזה שהיה סביב המשבר העיראקי. היכולות של איראן תועדו היטב, כמו גם ההפרות שלה בתחום הפיתוח הגרעיני. אינני סבור שיש לנו כאן עניין של 'עיראק 2'. זה לא עניין של מודיעין חלקי של מדינה זו או אחרת כפי שהיה עם עיראק. זה עניין של פקחים בינלאומים שתיעדו הפרות של התחייבויות איראניות, התפתחויות מדאיגות ושאלות רבות שנותרו ללא מענה...".
שובין: "איראן לא הפרה את האמנה לאי הפצת נשק גרעיני אבל היא מחפשת להרחיב את יכולותיה בתוך האמנה. יהיה לה קשה להמשיך ולפעול בכיוון בו היא פועלת בתוך האמנה כי היא נמצאת במילכוד: אם היא תצהיר על הישגים בתחום הגרעיני היא תצטרך להציג לעולם יכולות שלא יאפשרו לה להישאר בתוך האמנה. מצד שני, החלטה לפרוש תהיה הוכחה שהיא מעוניינת בנשק. יש גם את עניין העיתוי - אם היא תכריז על פרישה מהאמנה לפני שיהיו לה יכולות אופרטיביות, זה יותיר אותה פגיעה מאוד ללחץ בינלאומי".
אז מה אפשר לעשות?
אררה, כמתבקש, מייצג את העמדה הרשמית של צרפת. "אנו משקיעים את מירב המאמצים כדי להתקדם באפיק הראשון - המשך משא ומתן שאם ייכשל, יאפשר להפעיל לחץ על המשטר באמצעות סנקציות מתוקף סמכות מועצת הביטחון של האו"ם".
אבל איראן מאיימת לפרוש מהאמנה אם יוטלו עליה סנקציות, ואז איש לא יוכל לעצור אותה מלפתח נשק גרעיני?
אררה: "זו לא הפעם הראשונה שהאיראנים מציגים איום שכזה. הערכתנו היא שהם מבינים את המחיר של החלטה כזו ולכן הם גם לא עשו זאת עד כה. אני סבור שגם הם מבינים שזה לא יהיה לטובתם. המחיר שהם יצטרכו לשלם יהיה גבוה, והמשמעות תהיה קטיעת שיתוף הפעולה הגרעיני שלהם עם העולם כולו, לרבות הערוץ הרוסי. האיום הזה לפרוש מהאמנה היה, בעבר לפחות, איום סרק".
אז סנקציות הן הפיתרון? איראן לא מתרגשת במיוחד...
אררה: "היועצים של הנשיא האיראני יודעים שאם הוא רוצה כלכלה צומחת ואם הוא רוצה להוריד את האבטלה, איראן צריכה השקעות מבחוץ שרק מדינות המערב מסוגלות לספק, וזה נכון גם לגבי מגזר הנפט והגז. חשוב לציין כאן שאם יוטלו סנקציות בינלאומיות הרי שהן יחולו גם על רוסיה וסין ומדינות אחרות" (אררה מתעלם באלגנטיות מהאפשרות של וטו רוסי או סיני במועצת הביטחון - ר.ב.).
שובין מסכים, אבל מציג תמונה מורכבת יותר. "הדרך להתמודד עם איראן היא להציב את האיום בפעולה צבאית על השולחן כחלק מהמשא ומתן, אבל להמשיך ולהפעיל עליה לחץ קבוע. סנקציות שיפגעו באליטה או במשטר לא ישנו דבר. אם העולם יקפיא את נכסיו של אחמדי-נג'אד בחו"ל או יוטלו עליו הגבלות תנועה, הוא יבכה מרוב אושר כי הוא יוכל להמשיך ולהראות לעמו שהוא קורבן. וחוץ מזה, מה יעזרו הגבלות תנועה - הוא ממילא לא נוסע יותר מדי...
"מה שיפגע הכי קשה באיראן זה חרם על תזקיקי נפט. זה אומר שלאיראנים רבים פשוט לא יהיה דלק במכונית. התרעומת שתתעורר היא הנשק החזק ביותר כי היא תאיים על המשטר. האיראנים לא באמת רוצים נשק גרעיני. הם מעדיפים שהכסף של הממשלה ילך לדברים שחשובים להם – חינוך, בריאות, השקעות, צימצום האבטלה".
"צריך להבין שאחמדי-נג'אד לא לבד בהנהגה. המשטר באיראן אינו מקשה אחת. יש שם מחלוקות בין עמדת המתונים לעמדה הקיצונית של ההנהגה השמרנית והעולם צריך לנצל זאת. המתונים – כמו רוחאני ורפסנג'ני - מוכנים לדיל. העולם רק צריך ללחוץ מספיק חזק על העם האיראני כדי להסיט את המטוטלת לכיוון המתונים כדי שמעמדם יעלה. באיראן רואים את מדינות המפרץ המשגשגות ולא מבינים למה הם, עם כל כך הרבה נפט, עדיין נשארים מאחור. הם מבינים שהמהפכה נכשלה".
"במקביל לסנקציות צריך להציע לאיראנים עיסקה גדולה - לא להסתפק בהקפאה זמנית של הפעילות הגרעינית אלא בהסדר מקיף וסופי. המטרה של איראן אינה רק יכולת גרעינית. היכולת הזו דרושה לה כדי להשיג את המטרה של מהפכה איסלמית באזור כולו, ואיראן רוצה להוביל את המהלך הזה. צריך פשוט לתת להם מספיק סיבות כדי להפסיק את התוכנית שלהם, ואת זה אפשר לעשות רק על ידי מגע ולא בידוד. צריך גם מקל וגם גזר".
ואי אפשר בלי הזווית הישראלית. האם רק נדמה לנו שבשנים האחרונות הנהגת איראן אנטישמית ובוטה יותר בהתבטאויות נגדנו?
"השנאה לישראל במידה רבה אינסטרומנטלית", מעריך שובין. "המשטר מנצל את ישראל כדי לגייס תמיכה פנימית. כל האיזכורים על השואה הם בעיקר כדי לזכות בנקודות. גם כל העניין הפלסטיני – זה לא שהם יותר פלסטינים מהפלסטינים. הם תומכים בפלסטינים, כמו שהם תומכים במוסלמים בקשמיר ובצ'צ'ניה. אם שואלים אותם – האם אתם מוכנים לעימות צבאי על הנושא הפלסטיני? הם יגידו שלא".
- בכתבה הבאה והאחרונה בסדרה: האם העימות עם איראן הוא "האפוקליפסה" שעליה מדברות הנבואות? מה אומרים הפילוסופים, המיסטיקנים והאסטרולוגים בנושא?
לפנייה לכתב/ת 
אחמדי-נג'אד. שנאה אינסטרומנטלית?
צילום: איי פי
פיליפ אררה. בצרפת עושים את מירב המאמצים
צילום: יותם פרום
ד"ר שהרם שובין. זו שאלה של כבוד
צילום: יותם פרום
הכור בבושהר
צילום: איי אף פי
מומלצים
