שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    נאומו בפני הכנסת בזמן ביקורו הדרמטי בישראל

    בנובמבר 1977, לאחר מגעי הכנה סודיים, ערך נשיא מצרים אנוור אס-סאדאת ביקור דרמטי בישראל, שנועד להביא לפתיחת מו"מ להסכם שלום בין שתי המדינות. במהלך הביקור נאם סאדאת בפני הכנסת, להלן תרגום נוסח נאומו במלואו (נישא במקור בערבית):

     

    "בשם אללה, כבוד יושב-ראש הכנסת, מורי ורבותי, הרשו לי בראש ובראשונה לפנות אל יושב-ראש הכנסת בתודתי הכנה על כי איפשר לי לדבר אליכם בהזדמנות זו. כשאני מתחיל את דברי אני אומר: השלום עליכם ורחמי האלוהים, השלום לכולנו אם ירצה ה', השלום לכולנו עלי אדמות הן בערב והן בישראל ובכל מקום ופינה בעולם גדול זה המסובך במאבקי הדמים שלו, עולם המזועזע בסתירות החדות שבו, הנתון מפעם לפעם לאיום של מלחמות הרסניות, מלחמות אשר עושה האדם כדי שישמיד באמצעותן את אחי האדם. ובסופו של דבר, בין עיי המפולת של מה שבנה האדם ובין שרידי גופות הקורבנות של בני-האדם, אין מנצח ואין מנוצח. לאמיתו של דבר המנוצח האמיתי הוא האדם, האדם הנעלה שביצורי האלוהים, אותו אדם אשר בראהו האלוהים, וכפי שאמר גנדי שליח השלום: למען ילך על רגליו, יבנה את חייו ויעבוד את אלוהיו.

     

    באתי אליכם היום, כששתי רגלי יציבות הן, כדי שנבנה חיים חדשים, כדי לקיים את השלום בהיותנו כולנו על אדמה זו, ארץ האלוהים. כולנו, מוסלמים, נוצרים ויהודים, כולנו עובדים את האלוהים ואיננו משתפים בו אחר. הוראותיו ומצוותיו של אלוהים הן האהבה, האמת, נקיון הכפיים והשלום. אני מבקש סליחה מכל אלה שקיבלו את החלטתי בהשתוממות ואפילו במבוכה, כאשר הודעתי עליה קבל עם ועולם. יש כאלה, שההפתעה גילתה להם, שהחלטתי אינה יותר מאשר תמרון מילולי לצורך דעת הקהל העולמית. חלק אחר תיאר אותה כטקטיקה פוליטית, הבאה לחפות על כוונותי לפתוח במלחמה חדשה. איני מעלים מכם, שאחד מעוזרי במשרד נשיא הרפובליקה התקשר איתי בשעת לילה מאוחרת מיד לאחר שחזרתי אל ביתי ממועצת העם ופנה אלי בדאגה: מה תעשה אם באמת תפנה אליך ישראל בהזמנה? עניתי לו בשקט: אקבלנה בו במקום.

     

    כבר הודעתי שאני מוכן ללכת לסוף העולם ולישראל, כי אני רוצה להציג את העובדות השלמות כמות שהן בפני עם ישראל. אני מבקש סליחה מכל אלה שהחלטתי הפליאה אותם או שהטילו ספק באמינות כוונותי העומדות מאחורי החלטתי. אין אחד שתיאר לעצמו כי נשיאה של המדינה הערבית הגדולה ביותר, הנושאת במעמסה ובאחריות הראשונית בנושא המלחמה והשלום במזרח התיכון -  יכול לחשוף את החלטתו על נכונות ללכת לישראל, ארץ האויב, כאשר קיים עדיין מצב של מלחמה. ויותר מזה - כולנו עודנו סובלים מתוצאותיהן של ארבע מלחמות אכזריות במשך שלושים שנה, כאשר משפחותיהם של קורבנות מלחמת אוקטובר 1973 עודן חיות את הטרגדיה של האלמנות, היתמות והשכול.

     

    כפי שכבר הודעתי לא התייעצתי לגבי החלטתי זו עם מישהו מעמיתי ואחי, נשיאי מדינות ערב או מדינות העימות. אחדים מהם, שהתקשרו איתי, גילו התנגדות לאחר ההודעה על ההחלטה. ספק וחוסר אמון מקננים בליבותיהן של מדינות ערב, לרבות העם הפלסטיני וישראל.

     

    די לנו בכך, שבמשך חודשים ארוכים יכולנו לכונן את השלום, אך הם עברו לשווא, בגלל הסכסוכים והוויכוחים שלא נשאו פרי, ואשר התמקדו בנהלים הקשורים בוועידת ג'נבה כאשר כולם מבטאים ספק גדול וחוסר אמון מלא. אבל אני מדבר אליכם בכל הכנות: קיבלתי את ההחלטה אחרי מחשבה והרהורים ארוכים ואני יודע שזהו סיכון גדול. אם האלוהים ישתבח ויתעלה, הוא שקבע, כי אשא באחריות לעמה של מצרים ואשתתף באחריות הגורל, הנוגעת לעם הערבי - הרי שהחובה הראשונה במעגל האחריות, זה היא, למצות את כל הדרכים, כדי שארחיק מעל העם המצרי ומכל העם הערבי את כל השואות הצפויות ממלחמות הרסניות וממיתות, ואשר אין מלבד האלוהים היודע את תוצאותיהן. אחרי הרהורים ארוכים שוכנעתי, שהנאמנות והדבקות לאחריות בפני האלוהים והעם, מטילות עלי את החובה ללכת למקום הנידח ביותר בעולם, ואפילו לבוא לבית המקודש, כלומר לירושלים, ולהציג בפני חברי הכנסת, נציגי עם ישראל, את כל האמיתות והעובדות. אחר כך אשאירכם כדי שתחליטו בעצמכם ולעצמכם ואלוהים יעשה לנו את אשר ירצה.

     

    בחיי אומות ועמים יש רגעים, שבהם מוטלת חובה על כל אלה, שנחונו בתבונה ובראייה נכונה ונוקבת, לראות את אשר מעבר לעבר, עם כל הסיבוכים והמשקעים - למען זינוק נועז לקראת אופקים חדשים. אלה שנושאים כמונו, באותה אחריות המוטלת על כתפינו, הם הראשונים שצריכים לאזור עוז, כדי שיעשו את ההחלטות הגורליות התואמות את עוצמתה של הסיטואציה. על כולנו להתרומם מעל התופעות הפנאטיות, מעל לאשליה העצמית, מעל לתאוריות ישנות-נושנות של עליונות. הדבר החשוב ביותר הוא שלא נשכח לעולם, שרק האלוהים מחוסן מכל שגיאה ורבב.

     

    באומרי שאני רוצה להרחיק מעל כל העם הערבי את השואות, המתחייבות ממלחמות חדשות, מכאיבות ואיומות, אני בא להודיע לכם בכל הכנות, שהנני נושא בכל מטען הרגשות ובאותה האחריות לכל אדם בעולם, ובוודאי גם כלפי העם הישראלי. כל נפש המוצאת את סופה במלחמות היא נפשו של אדם ולא משנה אם הוא ערבי או ישראלי. האישה המתאלמנת היא אישה שזכותה לחיות בחיק משפחה מאושרת בין אם ערבייה היא או ישראלית. הילדים החפים מפשע, המאבדים את הוריהם ואהבתם, ילדינו כולנו הם, אלה שבאדמות ערב או אלה שבישראל. אנו חבים להם אחריות גדולה כדי להבטיח להם הווה נעים ועתיד טוב.

     

    למען כל זה וכדי להגן על חיי בנינו, אחינו ואחיותינו וכדי שחברותינו יתפנו ליצירה מתוך ביטחון ושלווה, למען התפתחות האדם ואושרו, וכדי להעניק לו זכות של חיים בכבוד; למען אחריותנו בפני הדורות הבאים, למען חיוכו של כל תינוק הנולד על אדמתנו - החלטתי לבוא אליכם, למרות כל הסיכונים, כדי לשאת בפניכם את דברי בצורה ישירה.

     

    נשאתי ועודני נושא בנטל האחריות ההיסטורית. משום כך הצהרתי, לפני שנים אחדות, ב-4 בפברואר 1971, שאני מוכן לחתום על הסכם שלום עם ישראל. מתוך כל המניעים האלה המתחייבים מהאחריות המנהיגותית קראתי, ב-16 באוקטובר 1973, בפרלמנט המצרי לזמן כנס בינלאומי, שבו יוחלט על שלום קבוע וצודק. באותו זמן לא הייתי שרוי בנסיבות, שחייבו אותי לבקש שלום או הפסקת אש, אך מתוך המניעים האלה, חתמנו על ההסכם הראשון להפרדת הכוחות, ובעקבות כך על ההסכם השני להפרדת הכוחות בסיני. השתדלנו בכל מאודינו לדפוק על כל דלת של היענות, כדי למצוא דרך מסוימת לשלום איתן וצודק. פתחנו אז את ליבנו לכל עמי העולם, כדי שיבינו את מניעינו ואת יעדינו, וכדי שישתכנעו שאנו באמת ובתמים שוחרי צדק ויוצרי שלום.

     

    עם כל המניעים האלה, החלטנו לבוא אליכם, בלב פתוח וברצון אינטלקטואלי, ליישם את השלום האמיתי המושתת על צדק. רצה הגורל, ומסעי זה אליכם, מסע השלום, חל ביום החג המוסלמי הגדול, חג הזבח המבורך; זהו חג ההקרבה והעקידה שבו קיבל אברהם אבינו, אבי הערבים והיהודים, את מצוות אלוהים, לעשותה בכל איבריו, לא מתוך חולשה, כי אם מתוך כוח רוחני עצום ומתוך בחירה חופשית, כדי להקריב את בנו מתוך דחף עמוק ואמונה בלתי מעורערת באידיאלים ובאמונה נשגבת המעניקה לחיים תכנים עמוקים. שמא מקריות זו נושאת לנו תוכן חדש ותהפוך לתקווה אמיתית לביטחון ולשלום.

     

    הבה נהייה גלויים במילה ישירה ומובנת, ברעיון בהיר וברור, שאין בו עיקולים. הבה נהיה איש לרעהו בשעה שהעולם כולו במזרח ובמערב, עוקב שמא תמצא פה נקודת מפנה מהותית בתהליך ההיסטורי, באזור הזה של העולם, ואולי בעולם כולו.  הבה נהיה גלויי לב בתשובתינו לשאלה הגדולה, כיצד אפשר להגשים את השלום היציב והצודק.

     

    באתי אליכם ועימי תשובה ברורה וגלויה על שאלה זו, כדי שישמע אותה העם בישראל, העולם כולו, וכל מי שקריאותיהם הכנות לשלום הגיעו כבר לאוזני מתוך תקווה, שיתגשמו בסופו של מפגש היסטורי זה; התוצאות שלהן מצפים ומייחלים מיליוני אנשים. בטרם אשיב ברצוני להבטיח לכם שאני נשען בתשובתי הגלויה והברורה על מספר עובדות שאיש אינו יכול להתחמק מהן:

     

    1. אין אושר לאיש על חשבון אומללות האחרים.

     

    2. לא אדבר בשתי שפות, לא אנהל שני סוגי מדיניות. לא אשא ואתן עם איש אלא בשפה אחת ובמדיניות אחת.

     

    3. הדו-שיח הישיר והקו הישר הם הדרך הקרובה והמוצלחת ביותר להגיע למטרה ברורה.

     

    4. הקריאה לשלום קבע וצודק, המושתת על כיבוד החלטת או"ם, הפכה לנחלת העולם כולו ולרצון החברה הבינלאומית, אם בבירות העולם שבהן נקבעות ההחלטות המדיניות החשובות ואם בדעת הקהל העולמית המשפיעה בגיבוש החלטות.

     

    5. וזוהי העובדה החשובה והברורה ביותר: האומה הערבית אינה זזה ופועלת בחתירה למען השלום היציב והצודק, מתוך חולשה או זעזוע, כי אם להיפך: ברשות האומה הערבית יסודות איתנים של כוח ויציבות ודבריה נובעים מתוך רצון אמיתי וכן להגיע לשלום - רצון הנובע מהערכה אמיתית לתרבות, למניעת שואה בטוחה עלינו, עליכם ועל העולם כולו.

     

    אכן אין אלטרנטיבה לשלום יציב וצודק, אשר סערות אינן מזעזעות אותו ואין כוונות רעות ועיקולים בדרכו. מן המציאות של עובדות אלה שביקשתי להציג כהווייתן, כפי שאני ראיתי אותן, אני מבקש להזהירכם, בכל הכנות, ממחשבות שאולי עולות במוחותיכם. חובת גילוי הלב שלי מחייבת אותי לומר את הדברים האלה:

     

    א. לא באתי אליכם כדי לחתום על הסכם נפרד בין מצרים לישראל. כל שלום נפרד בין מצרים לישראל אינו יכול להבטיח שלום צודק. יתר על כן גם אף אם יתגשם החלום על שלום בין מדינות העימות כולן לבין ישראל, ללא פיתרון צודק לבעיה הפלסטינית, הדבר לא יגשים בכלל שלום יציב וצודק, שהעולם כולו לוחץ להגיע אליו ולהשיגו.

     

    ב. לא באתי אליכם כדי להשיג שלום חלקי, דהיינו לסיים את מצב המלחמה ולהותיר את פתרון בעיות המלחמה בכללותה לשלב הבא. האם זהו הפיתרון היסודי, אשר יוביל אותנו אל השלום הקבוע? בהקשר זה, לא באתי אליכם כדי להסכים על הפרדת כוחות שלישית בסיני, או בגולן ובגדה המערבית, כי פרושו של דבר רק דחיית הצתת הפתיל לעתיד. בכך אנחנו חסרים את האומץ  לעמוד פנים מול פנים מול השלום, ואנו חלשים מכדי לשאת באחריות לשלום צודק וקבוע.

     

    באתי אליכם כדי שנבנה יחד את השלום הקבוע והצודק. כדי שלא תישפך טיפת דם אחת מגופו משל ערבי או ישראלי. למען זאת החלטתי שאני מוכן ללכת לסוף העולם. אני חוזר לשאלה הגדולה: כיצד נגשים את השלום הקבוע והצודק? אני אומר זאת מעל במה זאת ובפני העולם כולו, כי התשובה אינה בלתי אפשרית ואין היא קשה. על אף שעברו שנים של נקמת דם, איבה וטיפוח דורות ברוח של התרחקות ואיבה מחריפה - אם נלך בדרך של קו ישר ובכל הכנות והאמונה. אתם רוצים לחיות יחד איתנו באזור זה של העולם, ואני אומר לכם בכל הנאמנות: אנו מקבלים אותכם בברכה בינינו, בביטחון ובבטחה.

     

    דבר זה כשלעצמו, מהווה נקודת מפנה עצומה, מפנה היסטורי ומכריע. בעבר היינו דוחים אתכם, והיו לנו טענות וסיבות משלנו; סירבנו להיפגש עמכם בכל מקום שהוא: היינו מתארים את ישראל המדומה, היינו נפגשים עמכם בכינוסים בינלאומיים ונציגינו לא היו מחליפים ברכות לשלום ועדיין זה כך; היינו מציעים שבכל שיחות יהיה מתווך, אשר ייפגש עם כל צד לחוד. בדרך זו התקיימו שיחות הפרדת הכוחות בפעם הראשונה והשנייה. נציגינו נפגשו בוועידת ג'נבה הראשונה, מבלי להחליף אפילו מילה ישירה אחת.

     

    אומר היום לכם ולעולם כולו: אנחנו מסכימים להיות כאן איתכם בשלום צודק וקבוע. איננו רוצים להתקיף אתכם, או שאתם תתקיפו אותנו בטילים היכולים להרוס אותנו או בצבתות של שנאה ואיבה. קבעתי יותר מפעם אחת, שישראל היא עובדה קיימת, שהעולם הכיר בה, ושתי מעצמות העל קיבלו עליהן את האחריות על ביטחונה וקיומה. מאחר שאנו רוצים שלום באמת ובתמים, אנו מקבלים בברכה שתחיו בינינו בביטחון ובשלום, באמת ובתמים. היתה בינינו וביניכם חומה עצומה וגבוהה. ביקשתם לבנות את החומה הזו במשך רבע יובל, אולם חומה זו נתנפצה בשנת 1973. היתה זו חומה של מלחמה נפשית ממושכת, משולהבת ומסלימה. זו היתה חומה של הפחדה בכוח, היכול לכבוש בסערה את האומה הערבית מקצה אל קצה. זו היתה חומה של גוף ללא נשמה. היו ביניכם שאמרו, כי אפילו כעבור חמישים שנה לא תהיה עוד תקומה מחדש לערבים. היתה זו חומה המאיימת תמיד בזרוע ארוכה, היכולה להגיע לכל מקום ומרחק. היתה זו חומה המזהירה אותנו מהשמדה ומאבדון, אם ננסה להפעיל את זכותנו החוקית ולשחרר את אדמותינו הכבושות. עלינו להכיר יחד כי חומה זו נפלה ונופצה בשנת 1973.

     

    אולם קיימת עוד חומה, המהווה מחסום נפשי סבוך בינינו לביניכם - מחסום של ספקות וניכור, של חשש והולכת שולל, הזיה בקשר לכל התנהגות, מעשה והחלטה; מחסום של פירוש זהיר ומוטעה לכל מאורע או דברים כלשהם; מעצור נפשי זה, אשר דיברתי על אודותיו בהצהרותי הרשמיות, הוא שמהווה 70 אחוזים של הבעיה. הנני שואל אתכם היום, בביקורי זה: מדוע לא נושיט זה לזה את ידינו באמונה ובכנות, כדי לנפץ את המחסום הזה ביחד? מדוע לא נאחד את רצוננו באמת, באמונה ובכנות, כדי לסלק יחד את כל ספקות הפחד, הבוגדנות, הכוונות הרעות והנסתרות? מדוע זה לא נעמוד כאיש אחד, באומץ לב של גברים, בעוז הגיבורים שמקדישים את חייהם למען מטרה נעלה ביותר, כדי שנקים בניין נשגב של שלום, אשר יכון לנצח ואשר יאיר לדורותינו הבאים אורות של שליחות אנושית, למען בניין, פיתוח וטובת האנושות?

     

    מדוע זה נוריש לדורות הבאים את תוצאות שפיכות הדמים, את היתמות, האלמנות, הרס המשפחות והקורבנות? מדוע זה לא נאמין בתבונת הבורא, כפי שנאמר במשלי שלמה: מירמה בלב חורשי רע וליועצי שלום שמחה; טובה פת חרבה ושלווה מבית מלא זבחי-ריב. מדוע זה לא נקרא יחד ממזמורי דוד הנביא: לדוד אליך ה' אקרא, צורו אל תחרש ממני, פן תחשה ממני ונמשלתי עם יורדי בור. שמע קול תחנוני בשועי אליך, בנושאי ידי אל דביר קדשייך. אל תמשכני עם הרשעים ועם פועלי אוון, דברי שלום על רעיהם ורעה בלבבם. תן להם כפועלם וכרוע מעלליהם, כמעשה ידיהם. תן להם והשב גמולם להם - ואני אקיים בקש שלום ורדפהו.

     

    שלום יהיה אמיתי, אם יהיה קיים על צדק ולא על כיבוש אדמת הזולת. לא ייתכן, שתבקשו לעצמכם את אשר כופרים אתם בזכותם של אחרים עליהם. בכל הכנות, שהביאה אותי אליכם היום, אני אומר לכם: עליכם לנטוש סופית את חלומות הפלישה ואת האמונה, כי הכוח הוא האמצעי הטוב ביותר כלפי הערבים - עליכם ללמוד היטב את הלקחים של העימות בינינו, ולא תעזור לכם התפשטות בדבר כלשהו. נדבר בגלוי: אדמתנו אינה ניתנת למיקוח ואינה מוצגת לוויכוחים. העפר הלאומי נראה בעינינו כאותו הוואדי הקדוש, אשר אללה דיבר מתוכו אל משה ע"ה. אין אחד מאיתנו, זכאי או מסכים לוותר על שעל אחד מאדמה זו, או לקבל את עיקרון הוויכוח והמיקוח עליו. את האמת אומר לכם: בפנינו היום ההזדמנות הטובה ביותר לשלום, והיא הזדמנות שאין התקופה יכולה לתת לנו כמותה, אם באמת נהיה רציניים במאבקנו למען השלום. הזדמנות זו, שאין לאבד אותה, תתנקם במי שיקשור קשר נגדה ותטיל עליו את קיללת האנושות וההיסטוריה.

     

    מהו השלום ביחס לישראל ? שתחיה בשלום עם שכניה הערביים, בשלווה ובביטחון, שתהיה במסגרת גבולותיה רגועה ובטוחה מכל תוקפנות. זהו היגיון שעליו אני אומר: הן. שישראל תקבל את כל סוגי הערבויות, המבטיחות לה את שתי האמיתות האלה. גם אנו מודיעים, שנקבל את כל הערבויות הבינלאומיות, שהינכם מדמים לעצמכם, או ממי שאתם רוצים בהן - כלומר משתי המעצמות, או מאחת משתיהן, או מחמישה הגדולים, או מחלקם. אנחנו מסכימים לכל הערבויות שתקבלו, וכי במקביל אנו נקבל אותן הערבויות. כיצד להגיע לתוצאה זו כדי להגיע לשלום? יש אמיתות, שאין מנוס מלהציגן בכל העוז והבהירות : ישנה אדמה ערבית, שאותה כבשה ישראל ועודנה כובשת אותה בכוח מזויין, ואנו עומדים בתוקף על הגשמת הנסיגה משטחים אלה, לרבות ירושלים הערבית. אל-קודס, ירושלים, שבאתי אליה, בהיותה עיר השלום, היתה ותוסיף להיות לנצח ההגשמה החיה של כל המאמינים בשלוש הדתות, ולא סביר שמישהו יחשוב, שבמצב המיוחד לעיר ירושלים, במסגרת. הסיפוח, או ההתפשטות - היא לא צריכה להיות עיר חופשית, ופתוחה לכל המאמינים. חשוב מכל זה, שעיר זו לא צריכה להתפצל בין כל אלה שבחרו בה כמשכן במשך מאות בשנים; ובמקום לעורר את השנאה, אשר הולידו מלחמות הצלב. אנו חייבים להחיות את רוחו של החליף איבן-חטב וסלח א-דין. זוהי רוח הסובלנות וכיבוד הזכויות.

     

    מקומות התפילה המוסלמיים והנוצריים כאחד, אינם סתם מקומות למילוי מצוות התפילות. הם יותר מזאת - הם עדות אמת לנוכחותנו, שלא נפסקה במקום זה פוליטית, רוחנית ומחשבתית. עלינו לדאוג לכך, שלא ישגה איש בהערכתו לחשיבות ולכבוד, שאנו, הנוצרים והמוסלמים, רוחשים לירושלים.

     

    הרשו לי להגיד לכם, ללא כל היסוס: לא באתי אליכם, תחת כיפה זו, כדי שאפנה בבקשה לפנות את כוחותיכם מהאדמה הכבושה. הנסיגה המלאה מהאדמה הערבית הכבושה אחרי 1967, הוא דבר מובן מאליו. לא נקבל לגביו כל ויכוח ולא נתחנן בפני מישהו. אין כל משמעות לכל שיח על השלום היציב והצודק ולכל צעד הבא להבטיח את חיינו ביחד באזור זה, בשלווה ובביטחון, כשאתם כובשים אדמה ערבית בכוח מזויין; אין שלום שיהיה יציב או שייבנה על כיבוש אדמת הזולת. זהו דבר מובן מאליו, שאינו ניתן לוויכוח ולדיון - אם הכוונות יהיו טובות ואם המאבק יהיה צודק למען יישוב השלום לדורנו ולכל הדורות הבאים.

     

    בקשר לבעיה הפלסטינית, אין מי שיכחיש שהיא עיקר הבעיה כולה. ואין מי שיקבל היום בכל העולם סיסמאות, שהועלו פה בישראל, המתעלמות ממנוכחות עם פלסטין. ויש אפילו השואלים: איפה הוא העם הזה? בעייתו של עם פלסטין, הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני, אינן ניתנות היום להתכחשות או להתעלמות מהן מצד כלשהו. זוהי מציאות, שהחברה הבינלאומית קיבלה אותה, במערב ובמזרח, בתמיכה ובהכרה, במסגרת מסמכים בינלאומיים ובהודעות רשמיות. ולא יואיל לאיש יאטום את אוזניו מהמילים הנשמעות יומם ולילה, או לעצום את עיניו מהעובדה ההיסטורית הזו. ואפילו ארצות-הברית, בת הברית הראשונה שלכם, הנושאת בפסגת ההתחייבותלמען ההגנה על ישות ישראל ובטחונה, ואשר נתנה ונותנת לישראל כל תמיכה מורלית, חומרית וצבאית - בחרה להציג את האמת ולהכיר בכך, שלעם הפלסטיני יש זכויות לגיטימיות, וכי הבעיה הפלסטינית היא לב המאבק ועיקרו; וכל עוד הבעיה הזו נשארת תלויה - המאבק הזה יגבר ויקבל מימדים חדשים.

     

    בכל הכנות אומר לכם: לא ייתכן, שהשלום יושג בלי הפלסטינאים. טעות גסה, שאין איש יודע את מימדיה הוא, לעצום עין מבעיה זו, או להזניחה. לא אמשיך לגולל את אירועי העבר מאז ניתנה הצהרת בלפור לפני שישים שנה, כי אתם בקיאים בעובדות היטב. אם מצאתם הצדקה חוקית ומוסרית להקים בית לאומי על אדמה שלא כולה היתה רכושכם, עדיף היה שתבינו את עקשנותו ונוקשותו של העם הפלסטיני להקים את מדינתו במולדתו. כאשר תובעים כמה מן הקיצוניים, שהפלסטינאים יוותרו על יעד נעלה זה, מובנו של ויתור זה הוא, לאמיתו-של-דבר, ויתור על זהותם ועל תקווה כלשהי כלפי עתידם, אני מברך על קולות ישראליים, אשר מודים ומכירים בזכות קיומו של העם הפלסטיני להקמת ישות משלו. לכן, אני אומר לכם, שאין תועלת באי-הכרה בזכות העם הפלסטיני להקים את מדינתו וישותו.

     

    אנחנו עברנו ניסיון זה בעבר, יחד עימכם. אנו מכירים בעובדות של הישות הישראלית. המאבק עבר ממלחמה, מקרבנות לקרבנות נוספים, עד שהגענו הלום אל קצה תהום מסוכנת ושואה נוראית - אם לא ננצל ביחד את הזדמנות השלום. חובה עליכם לעמוד בפני המציאות באומץ-לב, כפי שעשיתי אני. אין פתרון לבעיה כלשהי תוך מנוסה או התעלמות ממנה. לא ייתכן שלום יציב על-ידי קביעת נסיבות דמיוניות, שהעולם פנה להן עורף. אין צורך להיכנס לחלל הריק על שאלת הזכות של העם הפלסטיני, אין תועלת ביצירת מחיצות שיעכבו את בוא השלום. הפתרון טמון בהקמת מדינה לעם הפלסטיני. עם כל הערבויות המדיניות, אסור שיהיה חשש ממדינה נולדת, הזקוקה לכל עזרה. כשיצלצלו פעמוני השלום, לא תהיה יד שתתופף בתופי המלחמה. אם תימצא יד כזו - לא יישמע לה קול, תארו לעצמכם הסכם-שלום בג'נבה, שמכיל:

     

    א.סיום הכיבוש הישראלי על האדמות הערביות שנכבשו ב-1967.

     

    ב. הגשמת הזכויות היסודיות לעם הפלסטיני וזכותו לישות עצמאית.

     

    ג. כל מדינות האזור זכאיות לחיות בשלום בתוך גבולותיהן הבטוחים, כשיש להן ערבויות אשר יוסכם עליהן מראש, ואשר יבטיחו את הביטחון המתאים לגבולות בינלאומיים, בנוסף לערבויות בינלאומיות מתאימות.

     

    ד. כל מדינות האזור מתחייבות לנהל ביניהן יחסים בהתאם למטרות ויסודות חוקת האו"ם, לא להשתמש בכוח לפתרון הסיכסוכים, כי אם לפתור אותם באמצעי-שלום.

     

    ה. סיום מצב-המלחמה באזור.

     

    השלום אינו חתימה על שורות כתובות, כי אם שורות חדשות להיסטוריה חדשה. השלום אינו תחרות לקרוא אותן ולדבוק בהן, כדי להגן על תאווה, או להסתיר חמדנות. השלום במהותו הוא מאבק עצום נגד כל התאוות. נסיון ההיסטוריה מלמד אותנו, שהטילים והנשק האטומי אינם מקיימים שלום אלא הורסים את כל הבטחון שניבנה. חובתנו למען עמינו ולמען התרבות שיצר האדם, היא להגן על האדם בכל מקום, ועל כל הערכים שמרימים את קרנו של האדם.

     

    אני פונה בקריאה כנה אליכם, אל כל ילדה ותינוק בישראל, אני נושא אליכם את שליחות השלום של העם המצרי, שאינו יודע את הקנאות - ואשר בניו, מוסלמים, נוצרים ויהודים חיים ברוח של ידידות, אהבה וסובלנות. זוהי מצרים אשר הטיל עלי עמה את פיקדון השליחות הקדושה - שליחות הבטחון והשלום. הנה כי כן, כל ילד בישראל וכל איש ואשה, עודדו את מנהיגיכם למאבק למען השלום, כדי להפנות את המאמצים להקמת בנין נישא של שלום, במקום לבנות מבצרים ומקלטים המבוצרים בטלי-הרס.

     

    תנו לעולם כולו דמות של אדם חדש באזור זה. בשרו לבניכם, כי מה שעבר היה סוף המלחמות וסוף הייסורים, וזוהי ההתחלה החדשה של חיים חדשים, של חופש ושלום. הוי, כל אם שכולה; הוי, כל רעיה אלמנה; הוי, כך בן שאיבד אב או אח וכל קרבנות המלחמות: מלאו את האדמה והחלל בשבחי השלום, מלאו את הלבבות בתקוות השלום. כאשר ערכתי את תפילת החג במסגד אל-אקצה וכאשר ביקרתי בכנסיית הקבר, פניתי לאלוהים בקריאה, שיקיים את אמונתי האיתנה, שביקור זה יגשים את מטרותיו למען הווה מאושר ועתיד מאושר עוד יותר. 

      

    בחרתי לצאת, ולא ללכת לפי כל הכללים והתקדימים, אשר ידעו המדינות הלוחמות, על אף שכיבוש האדמה הערבית עדיין קיים. גם הצהרתי, שאני מוכן לבוא לישראל, גרמה להרבה התרגשות והפתעה לרבים. קיבלתי החלטה זו באמונה שלמה וכנה. בחרתי בדרך קשה זו, שבעיני רבים היא הדרך הקשה ביותר. בחרתי לבוא אליכם בלב פתוח ובמחשבה פתוחה; בחרתי לתת דחיפה לכל המאמצים העולמיים הנעשים למען השלום; בחרתי לבוא אליכם ובביתכם להביא בפניכם את העובדות - לא כדי לתמרן או להרוויח סיבוב, אלא כדי שנזכה ונרוויח יחד את המערכות הקשות ביותר של ההיסטוריה החדשה - זוהי המערכה למען שלום צודק וקבוע. אין זו מערכה שלי ולא של מנהיגי ישראל, אלא של כל אזרח, שזכותו לחיות בשלום. זוהי התחייבות המצפון והאחריות של מיליונים.

     

    רבים העלו את השאלה: מה אפשר להשיג מביקור זה, ומה אני מצפה ממנו?

     

    הנני מכריז בפניכם, כי לא חשבתי לבצע יזמה זו מתוך נקודת מוצא מה ניתן להשיג, אלא באתי כדי למסור את השליחות ומסרתי את השליחות. ואתם קיראו את דברי האלוהים, כפי שנאמרו על-ידי זכריה נביאו: 'והאמת והשלום אהבו'. והריני שואב השראה מפסוקים מן הקוראן, בהם נאמר: 'אמור, האמנו באלוהים ובאשר הורד עלינו ובאשר הורד על אברהם, ישמעאל, יצחק, יעקב והשבטים, ובאשר ניתן למשה ולישו ולנביא מריבונם, לא נפלה ביניהם, ועמו אנו תמימים'. ואמת דברי

    האלוהים הגדול."

     

     

     

     

     

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    טקס חתימת הסכם השלום עם מצרים
    צילום: משה מילנר, לע"מ
    צילום: איי אף פי
    יאסר ערפאת ואנוור סאדאת ביום השנה השביעי למלחמת ששת הימים
    צילום: איי אף פי
    צילום: רויטרס
    אנוור סאדאת
    צילום: רויטרס
    חותם על הסכמי קמפ דייוויד
    צילום: לע"מ
    מומלצים