קניבליזם נוסח מכבי ת"א

מזה שנים הם מתכנסים ביציעי יד אליהו, מוציאים ממיטב כספם והמיתרים בגרונם. מרותקים ומתוחים, נוהגים אוהדי מכבי תל אביב לכרסם את ציפורניהם - מתחילת העונה כל הדרך אל גמר הפיינל פור. שנה אחר שנה, זרת אחר אצבע, ציפורן אחר ציפורן, עד שלא נשאר יותר. הציפורניים התכלו ומתחתם נותר הבשר החשוף. יש בנמצא מי שיהיה מוכן לנגוס בו, אך הרי שמדובר בקניבליזם. הדומיננטיות של מכבי תל אביב מאכלת את עצמה. ההפסד בגמר הוא הפוגה נדרשת ולא בטוח שמספיקה בסדרת ההצלחות. לו היתה מנצחת את צסק"א בפראג, דווקא מכבי היתה זו שאוכלת אותה.

במכבי לא רוצים להפסיד אף פעם, בטח שלא ביורוליג. השאיפה למצוינות חזקה ובלתי מתפשרת גלשה לא פעם הרבה מעבר למגרש הכדורסל. אבל בשנים האחרונות, יותר מתמיד, התיאבון לתארים הפך לגרגרנות פתולוגית - תשוקה עיוורת, שמסמאת אפילו את עיניו של שמעון מזרחי. הוא תמיד מסתכל למעלה ומסתנוור מהשמש הצהובה, במקום להישיר מבט קדימה אל המשך הדרך - במרחב, בזמן ובכיס.

הנפלד. מכבי נשארה בסופרוליג כדי לא להיתקל בתחרות (צילום: יוסי רוט)

המרחב, הזמן והכיס - אלו לא הפריעו לאוהדי מכבי שהציפו השנה את פראג לרגל הפיינל פור, ממש כמו בשנה שעברה במוסקבה, למזלה של היורוליג. האוהדים הצהובים הצילו את האירוע הנוצץ ועשו רושם שאירופה צהובה. זה אולי נראה כך מכאן, אבל לא. האמת המרה היא שישראל היא שוק תקשורת קטן ביחס למדינות היבשת. זהו המילכוד של יול"ב, ארגון צעיר שפיתח תלות בישראל הזעירה - היחידה שנשארה באמת מעוניינת במה שיש לו להציע.

העובדה שהישראלים הם הקליינטים הכי מעורבים של היורוליג מעידה על כך שמשהו רקוב פה. האדישות באנגליה, רוסיה, איטליה וספרד מורות על הפרופורציות המעוותות שמעצבות את תשתיתה הכלכלית. כל עוד יול"ב לא תצליח למשוך קהלים אירופיים נרחבים יותר למפעל שלה, כך קטנים סיכוייה לשרוד בעתיד. כפי שלמדנו על בשרינו בליגת העל העלובה שלנו - זלילת התארים של מכבי אינה הדרך למשוך את האוהדים למגרשים או לטלוויזיה - לא בישראל, לא ביבשת כולה. כך מאבדת יול"ב לשעבר את הגרמנים והצרפתים למשל, שדווקא רעבים לכדורסל, אך מעדיפים לקבל אותו ב-NBA - עם נוביצקי ופארקר. טוני פארקר.

בתחילת הדרך גם ראשי היורוליג נשאו עיניהם אל מעבר לים, כשפרשו מפיב"א והקימו את הליגה האירופית החדשה ב-2000. המודל הראשוני היה דומה לזה של ה-NBA - מפעל תחרותי בו יתמודדו ביניהן נציגות המדינות שחברו ליול"ב, כשכל אחת מהן תתוגמל באופן שוויוני פחות או יותר מכלל ההכנסות - בלי קשר למידת הצלחתן או האטרקטיביות שלהן. ג'ורדי ברתומיאו וחבריו ידעו - התחרות היא נשמת אפה של הליגה, כמו כל ארגון עסקי אחר.

אבל דווקא עיקרון זה מנע ממכבי, פנאתינייקוס וצסק"א מוסקבה הוותיקות להצטרף. הן העדיפו לשמור על מעמדן בסופרוליג מול נובו מסטו הסלובנית ולוליו השבדית. אחרי עונה אחת (בסופה הוביל אטורה מסינה את קינדר בולוניה לתואר), הבינו ביול"ב כי הם לא יכולים לוותר על קבוצות העילית ונכנעו לדרישותיהן. מזרחי עשה זאת שוב. מכבי שימרה את כוחה בליגה של הגדולות.

הפכו את היורוליג למשעממת (צילום: אלי אלגרט)

ביורוליג, לעומת זאת, נאלצו לנטוש את חזון ליגת הכדורסל שוקקת החיים, שסוחפת אליה קהלים עצומים מרחבי היבשת. משימה שנראתה קשה דיה נוכח נחיתות הכדורסל ביחס לכדורגל, מירוצי המכוניות ואפילו ספורט החורף במדינות אירופה. אליפות שלישית ברציפות של מכבי היתה מקבעת את מקומה בהיסטוריה של היורוליג, אך היתה הופכת את עתיד המפעל ליציב פחות.

בנקודת הזמן הנוכחית, מכבי נהנית משיא הפופולריות שלה, אלפים ליוו אותה לפראג, מאות אלפים צפו בה בטלוויזיה. ולמרות שהעולם תמיד סובב אותנו יש לזכור - ישראל שוק קטן ורווי שהגיע לשיא הפוטנציאל שלו - מכאן אפשר רק לרדת. מכבי משקיעה הרבה כדי להישאר בטופ, ומגדילה תקציב באמצעות העלאת מחירי המנויים, הגדלת היציעים והקמת תאים פרטיים ביד אליהו (שהוסב ל'נוקיה' בעבור חופן דולרים). אם מכבי תשלוט ביורוליג כמו בליגת העל, מי בדיוק ישלם לה כל כך הרבה?

כשהליגה הישראלית לא רלוונטית, ברור כי מכבי תלויה ביורוליג והצלחתה. הזירה האירופית היא האג'נדה הרצינית היחידה. היורוליג היא פונדקאית החוויות לאוהדים והכסף לקבוצה כל עוד היא מספקת אתגרים ואלו הולכים ואוזלים. בהנהלת מכבי יש בוודאי מי שמפנטז על NBA, אבל תשכחו מזה. גם אם הקבוצה תצליח להעמיד תקציב רלוונטי ולשכנע את דייויד סטרן שכדאי להשקיע בשוק התקשורת הזעיר, אין סיכוי שזה יתממש. לפחות כל עוד לא המציאו מטוס שיכול לבצע קפיצת חלל ולגמוא את הגלובוס בשעתיים. כשזה יקרה, ישחקו במכבי בוסמנים ממאדים וזרים קלינגונים שחומי עור.

עד אז אנחנו תקועים עם היורוליג, שהולכת ומאבדת את אחיזתה ברחבי אירופה, ובקרוב, אם זה ימשיך כך, גם אצלנו. ההפסד לצסק"א יכניס אולי עניין מחודש בעונה הקרובה, אבל מכבי תישאר בחבורת הצמרת המצומצמת והסגורה ועשויה בהחלט לחדש את השושלת שלה. ב-NBA כבר למדו ששושלות זה טוב בשביל הצ'יזבטים, לא בשביל העסקים (הליגה כמעט קרסה בגלל שלטון הבוסטון סלטיקס בשנות השישים). תואר... ועוד תואר... ועוד תואר... בישול יתר מביא לאובדן טעם.

פיתח תלות בישראל הזעירה. ברתומיאו עם דייויד סטרן (צילום: רויטרס)

ואם אין טעם, כבר עדיף לברצלונה, קלימאמיו וכו' להתמקד בזירה המקומית. להן, בניגוד למכבי, יש את הפריבילגיה הזו. לפחות שם יש תחרות ויריבות יצרית בין האוהדים. היבטים שלא קיימים בזירה היבשתית. למרות החזות האנטישמית שחלקנו מיחסים לאירופים, הספרדים, הרוסים וכו' אינם שונאים את מכבי ולמען האמת, גם הישראלים לא באמת שונאים אותם, או מתעניינים בכדורסל האירופי באופן כללי. בכנות, כמה מבינכם הכירו את שאראס לפני שהגיע ארצה? מי מביניכם יודע מיהו מלך הסלים של היורוליג העונה? מי זוכר את אלופות היורוליג שקדמו למכבי? להזכירכם, כדורסל אירופי זה לא רק פיני גרשון.

מכבי קוסמת לישראלים כי היא משהו גדול מהחיים, אך כשההישגים שלה יחזרו על עצמם, היא תהפוך לחלק משיגרת יומנו. ובשביל שיגרה לא משלמים אלפי שקלים

למנוי, גם לא מיליונים על זכויות שידור. שיגרה היא צפייה במהדורת 'מבט', לא בשידורי המשחקים אחריה, בהם לא צפו השנה רבים מידידיי הצהובים. הפונקציונרים ברשות השידור יכולים להמשיך להזרים סכומים חסרי פרופורציה לערך המסחרי האמיתי של מכבי (כפי שנוכח ערוץ 10 לדעת לפני שלוש שנים). כמה זמן זה יכול להמשיך כך? כמה זמן תמשיך מכבי לקבל הבטחת הכנסה מהמדינה? הרי מדורת השבט דועכת.

וכשהיורוליג תהפוך למשעממת, גם מכבי תהיה כזאת. כדי להתחדש ולהתפתח, היורוליג צריכה להתאוורר - משמע, צריכה את מכבי פחות דומיננטית, לטובת התחרות בין הקבוצות, וגם לטובת האלופה הישראלית עצמה. אבל מכבי לא יכולה, היא טובה מדי ותאוותנית מדי. נאחזת לעולם בקרנות המזבח. נאחזת חזק בציפורניים, גם אם המזבח בוער וכל הגוף מעלה עשן. ממש כמו אצל הקניבלים - מי שמקבל אצבע, רוצה את כל היד. 

לתגובות אישיות לכותב: bogen.amir@gmail.com