החיים והמוות ביד האוליגרך
במקום אור לגויים קיבלנו חברה רקובה, המפקירה את חלשיה לשרירות ליבם של מיליארדרים מזדמנים
חולי סרטן המעי הגס, השובתים מול קריית הממשלה, סירבו למלא את התפקיד שייעדו להם רפי איתן וסמי עופר בסיפור המעשה הזה. איש מאיתנו אינו מסוגל להיכנס לנעליהם. איך אפשר לדמיין מצב שכזה, בו חיינו יכולים להסתיים מחר ואנו נאלצים להתמודד עם הצעה לקבל בתרומה עוד חודש חיים אחד? אבל הבחירה שלהם לסרב בנימוס להצעתו של עופר היא עבודה קיימת. הם הבינו שלא מציעים להם כאן לממש את זכותם לחיים, אלא לזכות בחיים של חסד.
רפי איתן המסכן לא מבין על מה המהומה. הנה הוא השיג להם עוד חודש, מחווה הומניטרית ממדרגה ראשונה, אז שיפסיקו לקטר ויתחילו להבריא; גם ככה הם עולים יותר מדי כסף למשלם המסים. וכשמעבר הכספים הישיר הביך את הממשלה, מצא איתן את תרופת הפלא הוותיקה: עמותות. העשירים יתרמו לעמותות, ואלו יעבירו כסף לחולים. כך יימנע החיכוך המיותר בין הגביר לנזקק וכולנו ננוח על זרי הדפנה, חוץ מאותם חולים שהממשלה שולחת לנוח על משכבם בשלום. יש כבר עמותות שמחלקות אוכל, אז למה שלא יוסיפו כמה מנות תרופות לחג?
איתן שכח כנראה שהוא שר בממשלה של מדינה, המתיימרת להיות מתוקנת. הוא שכח שכשר, חלה עליו החובה לדאוג לזכויותיהם של
האזרחים, ולא לחסדיהם. הוא שכח, אולי כי הוא דווקא מרגיש נוח עם האוליגרכיה המתפתחת בישראל. כבר לא מדובר רק בפערים כלכליים, אלא בשלטון של קבוצת משפחות עשירות המנהלות את המדינה. לא החוק או החלטות ממשלה יקבעו מי יקבל איזו תרופה, אלא טוב ליבם של האוליגרכים. הם יקבעו את סדרי העדיפויות - כמה לתרבות, כמה לבריאות, כמה לחינוך. מנין להם הכסף להפגין את כל טוב הלב הזה? אחד קנה את חברת התעופה הלאומית במחיר מציאה, לשני זיכיון למשאבי הטבע של כולנו בים המלח, שלישי המתין עד שנפל לידיו הבנק של המדינה כפרי בשל.
אוליגרכיה היא כידוע צורת ממשל, שבה רוב הכוח מצוי אצל חלק קטן מהאוכלוסייה, שהוא גם במקרה החלק העשיר ביותר שלה. בישראל הקפיטליסטית, יש המתבלבלים לחשוב שהעשירים האלה הם גם ודאי הטובים ביותר, ושרק בזכות כישרונם הגיעו לעושר מופלג. אלא שמאחר שלילדיהם של האוליגרכים יש נטיה להמשיך להיות העשירים ביותר, הכוח לא עובר למוכשרים ביותר (כמו באריסטוקרטיה), אלא נשאר במשפחה.
נדמה שלא היה יום מתאים יותר להליכתו מאיתנו של יצחק בן-אהרון, אחרון הסוציאליסטים האידאולוגים של הארץ זאת, מהיום בו שר בממשלה קיבץ אצל חברו העשיר נדבות עבור החולים - וכותרות עבור עצמו. קרוביו של איש העבודה המיתולוגי מספרים שבשנים האחרונות התבטא לא פעם שטוב מותו מחייו, והדבר נבע במידה רבה ממבטו על החברה הישראלית. גם כשהלך והתעוור, ראה את מה שאנו הרואים מסרבים לראות: הדמוקרטיה היהודית, שביקשה להיות אור לגויים, מופת לחברה מוסרית של ערבות הדדית, הופכת לחברה רקובה, המפקירה את החלשים בה לשרירות ליבם של מליארדרים מזדמנים.
עו"ד אירית רוזנבלום, מנכ"לית ארגון "משפחה חדשה"
