יקבי כרמל - לא מה שהיה פעם
שגיא קופר מוריד את הכובע בפני יקב "קלו דה-גת" וסוקר כמה יינות של יקבי כרמל שממשיכים להשתפר ולתת תמורה גם בתחום היינות הזולים
לפני הכל אני רוצה לציין הישג יפה מאוד ליין ישראלי: קלו דה גת הראל סירה 2004 קיבל גביע אזורי בתחרות המגזין דקנטר. עם כל הציניות שאופפת את עניין התחרויות, זאת קודם כל תחרות טובה, של מגזין יוקרתי, וב', ההתמודדות של קלו דה גת לא היתה מול יינות ישראליים אחרים, אלא מול יין מהאזור כולו – לבנון, יוון, קפריסין וכד'. לא שהבקעה זה עמק הרון, אבל בכל זאת. על היין הזה ועל קלו דה גת – אחד מהיקבים היותר טובים שלנו, כתבתי לאחרונה. כתבתי עליו "יין מצוין, 89 שקל, קניה טובה". והוא עדיין בחזקת קניה טובה.
לאו דווקא בעקבות התחרות, כיון שהדברים הבאים קרו קודם לכן, אבל גם בזכות החשיפה שקלו דה גת מקבלים בחו"ל מהמשווק שלהם – מזון סישל – התבשרנו שה- Wine Society קנו 50 ארגזים של הראל מרלו. פייר מנסור, הקניין של האגודה (ואעיז ואומר - הקניין רב ההשפעה ביותר בבריטניה ואולי בעולם) ביקש להפגש עם איל רותם, היינן והבעלים של היקב. שאפו.
יקבי כרמל - הולכים ומשתפרים
בכרמל מספרים לנו כל הזמן שיש שינויים, שהיקב עובר מהפכות, ושיש המון דברים חדשים לראות ולטעום. בשבועות האחרונים משיק היקב הגדול במדינה הרבה יין. זרעית פה וזרעית שם, קצת שיראז, קצת יוהנסבורג ריזלינג. שמח. "לאן הגענו", אמר לי מישהו אחרי שכתבתי מה שכתבתי על הרכס אדום שלהם, "פתאום יין מאכזב של כרמל? פעם כל היינות היו כאלה", וזה נכון, האמת. כשיקב מגיע למצב שבו צועקים בהפתעה גמורה "אכזבה" על אחד היינות, המצב לא רע בכלל.
כל יקב מייצר כמה יינות גדולים, עושה מהם כמויות קטנות ומשתמש בהם כדי לייצג אותו. השאלה הגדולה היא מה קורה עם היינות האחרים, אלה שאנחנו קוראים להם "יינות סופר". האם, למשל, השיפור בסדרות הגבוהות מחלחל לסדרות הנמוכות. האם יש שיפור באיכות ביינות בסיסיים? בעיני, יקב שמצליח לעשות יינות טובים גם במחיר של 25 שקל לבקבוק ואפילו פחות – מנצח.
בזירת המחירים הנמוכים פועלים רק יקבים גדולים. יקבי פרימיום – אלה שקוראים להם כאן יקבי בוטיק – לא יכולים לייצור ולמכור יין במחירים האלה. "אדום" של סגל, הר חרמון אדום וסלקטד הם השלישיה הפותחת של המחירון הזה, כשלהר חרמון יש תדמית טובה יותר מהשניים האחרים, הסגל הוא יין בסיסי מצוין, והסלקטד – הסלקטד נמכר לא מעט, אבל סובל מבעיית תדמית.
כדי לנסות לראות אם באמת יש שיפור בכרמל, הגעתי ביום אביב חביב לטעימה קצרה ביקב בזכרון. סוביניון בלאן וקברנה סוביניון – שני הזנים המתבקשים – לכל אורך הסדרות, לפי מה שקיים היום בשוק.
סם סורוקה, היינן של יקב הפרימיום של כרמל, ליווה אותי בטעימה. סם עלה לארץ מקנדה והגיע לכרמל ב- 2003. הוא הקים את מערך הפרימיום בזכרון, אחר כך עבר לראשון לציון ועכשיו חזר לזכרון. סורוקה למד ועבד באוסטרליה, בארה"ב – בין השאר בווינדס, הרדי'ס, קונסטליישן ועוד. הרבה מהעבודה שהוא עושה כיום קשורה בשיפור איכות הענבים שמתקבלים ביקב, והחדרת הרגלי עבודה חדשים. "מצחיק," הוא אומר, "אבל יש פה אנשים שעובדים בכרמל 15 שנה ולא ירדו לכרם עד עכשיו. ישנם כאלה שלא טעמו אף פעם בצורה מסודרת את היינות שהם עושים. עכשיו אנחנו שולחים אותם לכרמים קצת, ועושים טעימות. האפקט אדיר והאנשים שמחים פתאום, ועובדים עם חשק".
"כרמל סלקטד סוביניון בלאן 2005" - צבע זהב נחמד, עם מעט ירקרק. באף: פירותי ומתקתק, מלון, אננס, עם קצת עשבוניות. בפה היין מזכיר אשכולית, מעט פאזי. נעים, ללא מרירות והסיומת שלו קלה. יין נקי, עם חומציות מאוזנת, לא נושכת. 12.5% אלכוהול. מחיר משתנה, בהתאם למבצע הנוכחי בסופר.
"כרמל פרייבט קולקשן 2005" - אם הסלקטד הוא המותג הנמכר ביותר בארץ, אז ל- PC יש כח משלו: ההילה של הברון רוטשילד עדיין איתו, מסתבר, ועדיין עוזרת למכירות שלו. הענבים ליין זה באים מכרם בן זמרה מצד אחד, ומרמת ערד מצד שני. צבע מעט יותר ירקרק. באף היין כבר יותר כבד, בפה – יותר חמאתי. סיומת יותר ארוכה. מעט אספרגוס. האמת? מאכזב: חסרה קצת חומציות ורעננות, ולצד זה היין יותר "כהיל" בפה. 13% אלכוהול. סביב 40 שקל, לעיתים פחות.
"כרמל כרם רמת ערד 2005" - אחלה יין. צבע זהב יפה, מעניין. אף פירותי, מתקתק, אבל אז הוא מפתיע עם תיבול מעניין: יש בו צ'ילי אדום. בפה מרגישים השפעות עץ, לצד אספרגוס. יין יותר חמאתי מהשניים האחרים. מוצלח מאוד. 12.5% אלכוהול. סביב 60 שקל.
"כרמל סלקטד קברנה סוביניון 2005" - השנה עברו לייצר את היין הזה ללא עץ, כאשר בעבר היו משתמשים בחביות משומשות לייצור שלו, מה שהיה נותן לו ארומות בהתאם. זהו יין לשתיה מהירה יחסית – לא לתת לו לעמוד יותר מדי בכוס. הצבע אדמדם-סגול, מבריק. אף נחמד, אוכמניות, קליל. סיומת מתובלת. בהמשך הוא קיבל ריח קצת מוזר ומחוזר. לא ברור.
"כרמל קברנה סוביניון פרייבט קולקשן 2004" - צבע אדום כהה יפה. קצת יותר טאנינים, מעט השפעות של עץ בארומות. אפשר להרגיש – לצד הפרי – גם אופי של אפר. סיומת נעימה. יין לא מורכב, אבל מהנה. היין בהחלט טוב מאוד למחיר שלו (50 שקל, לעיתים פחות). 13.5% אלכוהול.
"כרמל קברנה סוביניון, סדרה אזורית 2003 גליל עליון" - צבע מאוד דומה ל- PC, רק יותר אטום, עם שוליים מעט יותר סגולים. פה הפתעה: היין חלק מאוד בפה, נעים. הפרי עולה מעבר לעץ בקלות, ומאזן אותו היטב. חומציות טובה, מאוזנת. סיומת מעט חמימה, מתובלת. טאנינים רכים לכל אורך הטעימה. יופי של יין, שגם החזיק יפה מאוד בכוס. 13.5% אלכוהול. מחיר סביב 70 שקל.
"כרמל קברנה סוביניון כרם 2003 זרעית" - מכה ירוקה באף. יין אלגנטי, שהיה בבקבוק במשך שנה לפני היציאה לשוק. אם ב- 2001 אותו היין היה בעל טאנינים קשים, וב- 2002 הוא היה יותר כהיל אבל רך, הרי שפה כבר יש איזון: הטאנינים רכים, אבל לא יותר מדי. באף מרגישים פלפל חריף, לצד ארומות אופייניות אחרות – וכאמור, אותה מכת "ירוק". בהחלט יין ראוי. 13.5% אלכוהול, כ- 90-100 שקל. בטעימות חבית שעשיתי באותו ביקור – ניכר הרבה מאוד פלפל ירוק – ממש הגרעינים – ביין מחלק החביות. חביות אחרות הראו יין יותר פרחוני, נעים ומתקתק. יהיה מעניין אם כך לטעום את 2005 בעוד שנתיים, כשהיין יגיע לשוק.
שני לבנים לסיום
"שרדונה 2005 של ברבדו" - יש עדיין בשוק כמות קטנה, מסתבר. היין עבר את כל תהפוכות הביקבוק למיניהן ועכשיו הוא מקבל אופי מצוין. אף מרשים – גואבה ופירות צהובים. כדאי לשים יד על בקבוק, ולהחזיק אותו לשנה הבאה.
"סוביניון בלאן יתיר 2005" - ליקב יגיע טור משלו, ולא ככה בזנב, אבל לא התאפקתי. לסוביניון בלאן של ערן גולדווסר יש אף ללא מתחרים. צבע זהב ירקרק יפהפה. אף ארומתי, מדהים, פירותי: ציטרוסי, מלון... בפה היין מצוין, חומציות מאוזנת, טיפה מתיקות מרעננת (כן, דווקא), וסיומת ארוכה. טיפה מינרלית/אשכולית בסוף. 13% אלכוהול. מחיר רשמי 59 שקל. שווה כל גרוש. ואגב, אם כבר אנחנו מדברים על כך, ה- 2004, שהרבה קיטרו שהעץ מפריע בו וכל מיני? שטויות - היין עכשיו בשיאו והעץ מלווה את הפרי בצורה טובה מאוד. סתם לידיעה, אותו יינן אחראי גם לשלבים הראשונים ביצור היינות הלבנים של כרמל מרמת ערד.
