נוסעים ליפן? השקיטו את הרינגטון
אין צורך לרסס גרפיטי ולגנוב מגבות כדי להיות "ישראלי מכוער" בחו"ל. נסיעה ברחבי העולם מחייב הכרת כללי "עשה ואל תעשה" של המקומיים לשימוש בכל הנוגע לטלפונים סלולריים, על פי מחקר חדש ומקיף של מוטורולה
אם אתם מתכננים נסיעה לחו"ל למדינה מרוחקת, תמיד כדאי ללמוד את הקודים התרבותיים הנהוגים בה. המודעות לנושא גוברת בהתמדה בשנים האחרונות, וישראלים רבים, בייחוד אנשי עסקים, משקיעים זמן וכסף כדי לנהוג בהתאם למקובל בתרבויות זרות.
ידוע לכל מטייל ותייר כי ראוי שיכיר את מנהגי המקום ויכבדם ולכן מקפידים לדעת מתי יש להתהלך בכיסוי ראש או לחלוץ נעליים, מתי ללחוץ יד או להעניק תשר. אך באילו נסיבות מקובל לכתוב הודעת טקסט בחברת אנשים אחרים והאם מקובל לנהל שיחות וידאו בציבור?
על פי ממצאי סקר גלובלי של מוטורולה, העוסק בטכנולוגית הדור השלישי, הכרת חוקי ההתנהגות המקומיים לגבי שימוש בטלפון סלולרי היא חובה לכל מטייל או נוסע.
הדו"ח, בשם Generation HERE, הוזמן במטרה לבדוק כיצד משתמשים בתרבויות שונות מגיבים למכשירי ושירותי הדור השלישי. במסגרת המחקר, עשרות סופרים ועיתונאים בחנו, ראיינו וצפו במשתמשים ב-14 שווקים ברחבי העולם, בהם איטליה, רוסיה, ארה"ב, ברזיל, מקסיקו, בריטניה, סין, הודו, אוסטרליה, דובאי, ישראל, דרום קוריאה, שבדיה וצרפת.
על פי ממצאי המחקר, הקודים החברתיים העוסקים בשימוש בטלפון הסלולרי שונים ממדינה למדינה וכי שירותי הדור הבא, בהם שיחות וידאו ואינטרנט סלולרי, מדגישים את ההבדלים אף יותר.
על פי הדו"ח, ככל שהשפעת הטכנולוגיה על התנהגותנו גוברת, על המבקרים במדינות זרות להיות מוכנים למנהגי שימוש שונים בטלפון הסלולרי, העשויים להיראות בעיני המקומיים כפוגעים או לא ראויים.
ברוסיה מקובל לראות ולהיראות עם סלולרי
למשל, מחברי הדו"ח מצביעים על כך כי ברוסיה ובדובאי מקובל לבצע שיחות, לשלוח הודעות טקסט או דואר אלקטרוני ואף לצפות בתמונות וסרטים כשנמצאים בחברת אנשים.
ברוסיה, מקובל להראות ולהיראות עם טלפונים סלולריים. בכל אירוע חברתי, האנשים מוציאים את המכשירים שלהם ו"משוויצים" בהם – הליך שאורך מספר דקות בתחילת כל אירוע חברתי. בדובאי, כמו ברוסיה, מקובל לעזוב פגישות, שיחות וארוחות כדי לקבל שיחה, מבלי להתנצל על כך או למהר לסיימה.
בישראל ובאוסטרליה: הסלולרי בכל מקום
בישראל ובאוסטרליה, בהן נרשמה חדירה רחבת היקף של הטלפונים הסלולריים, אנשים נוטים לקבל דיבור קולני ומוחצן במרחב משותף. אף ספריות וחדרי כושר אינם נחשבים לאיזורים שמחוץ לתחום כשמדובר בשימוש בטלפונים סלולריים. במדינות אלה, קובעים מחברי הדו"ח, בהן שיחות הקול אינן מוגבלות, מורגש פחות צורך בצורות תקשורת חדשות בשירותי הדור השלישי, לעומת, למשל, שבדיה ויפן.
בשתי המדינות האחרונות, הנודעות בנימוסיהן, הקודים החברתיים מדגישים כבוד והתחשבות באחרים ולפיכך, צלילים חזקים וטורדניים של רינגטונים והתראות נחשבים להמוניים וגסים. גם בדיקת הודעות קוליות או הודעות טקסט בחברה נחשבת להתנהגות גסה ובלתי מתחשבת.
גם לרינגטון שבחרתם יש משמעות- בשבדיה וביפן רוב הרינגטונים המוסיקליים הדרמטיים מעידים על סנוביזם ומעוררים חשדנות. בני הנוער בברזיל בוחרים בלהיטי פופ מקומיים והצעירים הישראלים ה'מגניבים' מאמצים את שירי הנושא מתוך סרטי קאלט של שנות ה-60 וה-70'. ביטוי מוצהר של תרבות לאומית הניתנת לפענוח רק על ידי חבריה, על פי החוקרים.
טקסי חיזור מוזרים
הסקר מצביע על כל שרבים מבעלי הטלפונים הסלולרים משתמשים במכשירים ובשירותים
הסלולריים החדישים לצורכי חיזור.
הממצאים מספקים תמונת מצב של התנהגות רומנטית בקרב צעירים חובבי טכנולוגיה בשווקים שונים: האוסטרלים הקדימו את כולם בכל הנוגע לשימוש בטכנולוגיה האלחוטית BlueTooth לצורך תהליך החיזור, המרואיינים תיארו שימוש בשירות לצורך איתור אהבות פוטנציאליות במקומות בילוי ולמשלוח רינגטונים רומנטיים.
בחזית פלירטוטי הדור השלישי ניצבות הנערות היפניות, המשתמשות במצלמות הוידיאו בסלולרי שלהן כדי לצלם תמונות וקליפים שלהן עם מחזרים פוטנציאלים.
בדובאי, גברים צעירים רוכשים מכשיר טלפון חדש עם כרטיס שיחות ששולמו מראש, משלבים בו את התמונה שלהם ומכניסים אותו לתוך תיק או חלון רכב פתוח של הבחורה בה הם מעוניינים. לאחר מכן הם מתקשרים למספר ומשוחחים עם אותה בחורה. לאחר שהמנהג הזה התפתח, בחורות רבות מצפות כעת לקבל מכשירי טלפון משוכללים, והן אינן מוכנות לקבל שיחות מבחורים שהעניקו להן טלפונים סלולריים פשוטים.
סמל הסטטוס בעסקים: מכשיר עם יכולות תקשורת
על פי המחקר, הסטריאוטיפ של אנשי עסקים המפגינים את מעמדם באמצעות שימוש בטלפונים סלולריים ראוותנים כבר מזמן אינו נכון. כיום, הצלחה מקושרת עם ביצוע עסקאות מרחוק על ידי שימוש מכשירי הדור החדש, התומך בדואר אלקטרוני.
המחקר מצא כי סממן הסטטוס העיקרי עבור איש העסקים המודרני הוא היכולת לבצע עסקאות מרחוק. למרות החופש שמאפשר המכשיר הסלולרי , מצאו את עצמם אנשי העסקים כבולים לשולחן העבודה כאשר הדואר האלקטרוני הפך לצורת התקשורת העיקרית.
לכן, בחזית עולם העסקים נתפשים מכשירים תומכי דואר אלקטרוני כמו בלקברי כטכנולוגיה שמסוגלת לספק את תרבות העבודה הניידת והמרושתת, ואלו המחזיקים בטכנולוגייה זו נתפסים כמצליחנים. אנשי עסקים שאימצו את הדור השלישי אינם חייבם להיות כבולים למשרד בכל עת.
איך לקדם את הדור השלישי?
הסקר גורס כי הדרך להשגת אימוץ נרחב יותר של שירותי הדור השלישי טמונה בהענקת פן אנושי יותר לשירותים הללו.
הדו"ח מראה כי האטרקטיביות של שירותי וידאו ותמונות גוברת כאשר משתמשים בהם במסגרת יחסים קרובים. מוטורולה מאמינה כי מכשירי ושירותי הדור השלישי יהפכו במהרה לכלי חסר תחליף עבור חברים המקיימים קשר רחוק, משום שהם מאפשרים קשר אודיו ויזואלי מלא ועמוק יותר מאשר מכשירי ושירותי הדור השני.
למשל, צעירה ישראלית המשרתת בצבא אשר רואיינה לצורך המחקר, סיפרה כי השתמשה בשירותי הדור השלישי לצורך העברת סרטוני וידאו "נועזים" אך מאוחר יותר הפכו ליותר "מהוגנים" עם דגש על רגש ולא על מציצנות.
יש גם ויברטור BlueTooth
בשנת 2004 המציא עיתונאי טכנולוגיה בריטי את המושג toothing, שתיאר כביכול מנהג של זרים להכיר אלה את אלה למטרות סקס באמצעות פרוטוקול ה- Bluetoothהאלחוטי, המשולב בטלפונים סלולריים. התופעה הלא קיימת תוארה באמצעות הכותב ושני חבריו בפורם מקוון ומשם הופצה לבלוג גאדג'טים ולדיווחים בכלי תקשורת כמו רויטרס, הבי בי סי, Wired והטלגרף הבריטי.
אך הבלוף הפך למציאות, ו-toothing הפכה לתופעה קיימת במדינות במסוימות. בפינלנד, למשל, אף מופץ ויברטור מבוסס Bluetooth, הניתן לשליטה מרחוק באמצעות טלפון אחר. נוסף על השליטה באביזר, תוכנה המותקנת בשני הטלפונים מאפשרת לשותפים לסקס הווירטואלי הזה לשדר וידאו וקולות. במילים אחרות, במקרה זה, ה-Bluetooth לא משמש ליצור קשר פיזי אלא כתחליף לו.
האנגלית תחת מתקפה
הדו"ח מצא כי שליטת השירותים הסלולריים המבוססים על השפה האנגלית והכתב הלטיני נמצאת תחת מתקפה של משתמשים, המשתוקקים לחוש 'בעלות' תרבותית על הטכנולוגיה. בהשפעת תחושה חזקה של גאווה ולאומיות, קהילות מסוימות דורשות מכשירים אשר משתלבים באופן מלא יותר עם התרבות שלהם, וכתוצאה מכך, יוצרים אלטרנטיבות משל עצמם לתרבות האנגלית השלטת במכשירים.
בישראל וברזיל למשל, הטכנולוגיה המותאמת לשפה המקומית הופכת נפוצה יותר ויותר. בנוגע לארץ, קובעים מחברי המחקר כי מורגשת דרישה ברורה לטכנולוגיה בשפה העברית, שמקורה פחות ככורח המציאות ויותר בשל גאווה לאומית וצורך בהגדרה עצמית.
