שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הצד האפל של המיטה

    עם כל קשר שנגמר היא לוחצת על הכפתור ומתנקה. עושה restart למערכת. זורקת לפח את הצורך ואת זכרון המגע, משליכה מבלי להניד עפעף את חוסר ההתאמה, את הכישלון. לוחצת מהר מהר על הכפתור, לפני שהלב יספוג את הכאב המשתחרר כמו רעל. לוחצת כדי שתוכל להפסיק לרגע להרגיש. אבל מה עושים כשהכפתור של הלב נתקע?

    נתקע לנעה הכפתור בלב. נתקע לחוץ פנימה, חדור, מקובע, מציק. היא כל כך רוצה להמשיך כבר הלאה, לעזוב ולאפס, אבל לא יכולה, בגלל הכפתור. מתה כבר לשחרר אותו ואת עצמה, לחוש קמצוץ הקלה מאז הרגע ההוא בו כשלו כל המערכות. הרגע ההוא, בו הבינה שהוא הלך. הלך, כי היה לו קשה, הלך כי לא בדיוק הסתדר, הלך כי ככה הוא, הלך כי... מה זה משנה? הלך. מה שלא ציפתה הוא, שהכפתור בלב שלה ייתקע.

     

    הכפתור הזה מיוחד, הוא זה שמאפשר לה להתחיל מחדש. עם כל קשר שנגמר היא לוחצת על הכפתור ומתנקה. עושה restart למערכת. זורקת לפח את הצורך ואת זכרון המגע, משליכה מבלי להניד עפעף את חוסר ההתאמה, את הכישלון. לוחצת מהר מהר על הכפתור, לפני שהלב יספוג את הכאב המשתחרר כמו רעל. לוחצת כדי שתוכל להפסיק לרגע להרגיש. לוחצת כדי שתוכל להרגיש מחדש. איך לוחצים על כפתור לחוץ?

     

    הפאנטום של הלב שלה דוחף, הפאנטום של האושר

     

    נעה לא חשבה שיהיה כל כך קשה לישון לבד. ראיתם פעם בטלוויזיה אנשים שעברו תאונה בה איבדו איבר גוף כלשהו? רובם מתארים את התחושה כמו "פאנטום". הגוף לא מצליח להסתגל לידיעה שהאיבר כבר אינו קיים. את נעה התיאור הזה משעשע. לילה לילה היא מביטה במיטתה, מקווה. מזדחלת בעדינות למרכזה. נשכבת ומנסה להירדם. אבל כמו גירוי שלא מפסיק להציק, היא מגלה שהיא נדחקת. נדחקת לאט לאט, מעט מעט הצידה. הפאנטום של הלב שלה דוחף. הפאנטום של התחושה השלמה שהרגישה פעם, הפאנטום של האושר. נעה לא מבינה, איך חלל יכול לתפוס כל כך הרבה מקום? היא נרדמת לבסוף, נרדמת בצד של המיטה.

     

    "בטח כשאפגוש מישהו חדש, הכפתור יקפוץ", חשבה לעצמה. אז היא התחילה לצאת לבלות בעיר קטנה עם יחסי ציבור גדולים. מה יצא מזה? יצא שאני יודע ממנה היום שחצי מהנשים בעיר אינן בתולות, וחצי מהגברים יודעים בדיוק איפה יש לה קעקוע. שותה עד חוסר הכרה, אולי האלכוהול יגרז את הכפתור התקוע. ינדנד אותו קצת, טיפה. רק שייתן לה לנשום קצת. לנוח. להוריד את הכובד הזה שמושך אותה למטה. יפסיק לגרום לה להתרסק כמו גרסה מקולקלת של מערכת הפעלה. האלכוהול לא עוזר, בסך הכל מורח את הצללים של התחושות על פני המסך.

     

    איזו משמעות יש לרגש ולרצון אם הזמן דורס אותם?

     

    לנעה נמאס מאנשים שאומרים לה שהיא טובה מדי, שהזמן מרפא הכל ושיום אחד היא תשכח אותו.

     

    אם כך, היא שואלת, איזו משמעות היתה לאהבה שלי? איזו משמעות יש לרגש ולרצון אם הזמן דורס אותם? איך להיות טובה מדי הופך מאידיאל לחיסרון?

    איך? למה? היא נאנחת שפופה. השדים של נעה ממשיכים לשחק אצלה בראש, מונעים מהתקווה האיומה הזאת למות, מונעים ממנה להפסיק לחשוב, מונעים ממנה מלשוב ולאהוב.

     

    נעה, אין לי פתרון, כי גם הכפתור שלי לחוץ. בואי נלך לישון יחד. גם בצד של המיטה נחמד לפעמים ללכת לישון כשמחובקים...

     

    האימייל של יועד

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    את נעה התיאור הזה משעשע
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים