בעקבות פסיקת אפל: האם כולנו עיתונאים עכשיו?
ביהמ"ש לערעורים בקליפורניה קובע שגם בלוגרים נהנים מחסיון עיתונאי. מה משמעות ההחלטה? האם מגיבים באתרי חדשות הם גם עיתונאים, ומה המצב המשפטי בישראל?
זכות הציבור לחופש מידע גוברת על האינטרס של חברה להגנה משפטית על סודותיה המסחריים. כך קבע בית המשפט לערעורים בקליפורניה ב-26 במאי, 2006. בית המשפט פסק נגד אפל נגד מספר אתרי חדשות המסקרים את חברת המחשבים.
ההיסטוריה
בשנת 2004 הגישה אפל תביעות נגד האתרים AppleInsider ו-PowerPage.org, בגין חשיפת דבר השקתו של מוצר של אפל בטרם יציאתו לשוק. לטענת אפל, הפרסומים באתרים אלה כללו העתקה מילולית של טקסט ותרשימים שהיו מצויים רק במסמכים פנימיים וסודיים של החברה שהיו בגדר סוד מסחרי שלה.
אפל הגישה תביעות בגין הפרת סודות מסחריים בהן ביקשה כי יינתנו צווים המורים לאתרים לחשוף דוא"ל אשר יסגיר את זהותם של המקורות שמסרו את המידע. האתרים ביקשו צו מגן שימנע חשיפה שכזו. בית המשפט בסנטה קלרה קיבל את טענות אפל והורה על מתן הצוים לחשיפת זהות המקורות. כאמור, בית המשפט לערעורים הפך החלטה זו.
ביהמ"ש: אין הבדל מהותי בין בלוגר לעיתונאי
בעלי האתרים הנתבעים טענו כי הם עיתונאים המפעילים אתרי עיתונות ומשום כך הם נהנים מחסיון עיתונאי ואינם חייבים לחשוף את מקורותיהם. בית המשפט בדק טענה זו בשני שלבים: א. האם האתרים אכן הינם עיתונים/עיתונאים הזכאים לחיסיון? ו-ב. אם כן – האם מתקיימות הנסיבות הדרושות לכך שינתן החיסיון.
עיתונאי ועיתון באינטרנט
החיסיון העיתונאי, המאפשר הימנעות מחשיפת זהות של מקורות, מוענק לפי חוק המגן הקליפורני (California Shield law) למו"ל, עורך עיתונאי ואדם אחר המועסק בעיתון, מגזין או כתב עת תקופתי. גם החוקה האמריקנית, כפי שפורשה בפרשת Mitchell, מעניקה הגנה כזו בנסיבות מסויימות.
עיתון אינטרנטי כן – פורום - לא
על רקע האמור לעיל, בדק ביהמ"ש אם האתרים הנתבעים והכותבים בהם משתייכים לרשימה הנ"ל. בית המשפט קבע כי אין סיבה עניינית להבדיל בין התורמים לאתרי חדשות אינטרנטיים אלה והעורכים שלהם לבין עיתונאים, עורכים ומו"לים בעיתונות הכתובה.
החוק נועד להגן על איסוף ופרסום של חדשות וזה מה שעשו הנתבעים במקרה זה. בכך דחה ביהמ"ש את טיעונה של אפל כי אין המדובר ב"עיתונות לגיטימית", וקבע כי אין לשלול מעיתונאי את ההגנה הזו רק משום שהעורך שלו בחר לפרסם את המידע בצורתו הגולמית, כפי שהתקבל.
טוקבקיסטים אינם עיתונאים
בית המשפט ציין, עם זאת, כי תגובות או טוקבקים של "גולשי-אורח" באתרים כגון: קבוצות דיון, אתרי צ'ט וכד' – אכן ייתכן שאינם "פרסום חדשותי" ולפיכך אינם זכאים לחסיון עיתונאי.
זאת, בשונה מהאתרים הנתבעים אשר הינם יותר e-zines או webzines (מגזינים מקוונים הסוקרים תחום מסוים) מאשר בלוגים. באשר לבלוגים נמנע בית המשפט מלדון או מלבצע קביעות מפורשות, בציינו כי זהו מונח דינמי, שמשמעותו משתנה ואינה מוגדרת חד-משמעית.
הדמיון בין האתרים שנתבעו לעיתונים
כפי שעולה מפסק הדין, האתרים המדוברים מפרסמים ידיעות וכתבות בתחום הטכנולוגיה. למעשה, קבע בית המשפט שלמרות שהגדרת המונח "עיתון" מחייבת הדפסה על נייר, שהרי לא יכול להיות שהמחוקק התכוון להחריג עיתונים מקוונים מתחולת החוק.
נוסף על כך, התייחס בית המשפט למאפיינים הדומים בין אתרים אלה לבין העיתונות הכתובה: יש להם עורכים המפעילים שיקול דעת עריכתי לגבי התכנים שמועברים אליהם, הם מתפרסמים באופן תדיר (יום יומי או תקופתי) במשך מספר שנים וכן נהנים ממאות אלפי מבקרים.
בית המשפט קבע, בנוסף, כי יש להעניק לצורות חדשות של תקשורת, כמו בלוגים ואתרי חדשות אינטרנטיים הגנה של פרטיות ושל חופש הביטוי שתהיה לפחות בדרגה הניתנת לצורות התקשורת המסורתיות (העתונות הכתובה) – שאם לא כן, אנשים יירתעו מלעשות שימוש במדיה החדשה.
לבסוף, קבע בית המשפט כי החסיון העיתונאי חל הן מכוח החוק הקליפורני מכוח החוקה האמריקנית.
המצב המשפטי בישראל
נוכח קביעות בתי המשפט בארץ לגבי היות אתר אינטרנט "אמצעי תקשורת" ואף "עיתון" ולפי הקריטריונים להחלת החסיון העיתונאי בארץ – נראה, כי לו היה מקרה אפל מגיע לבית המשפט – היה החסיון העיתונאי נותר בעינו גם בישראל.
מתי חל חסיון
בישראל חסיון עיתונאי, בשונה מחסיון רופא-חולה, עו"ד-לקוח, בנקאי-לקוח וכד', אינו מוענק לפי חוק. החסיון הוכר לראשונה בפסיקה בפרשת ב"ש 298/86 ציטרין נ בית דין המשמעתי של לשכת עורכי הדין. בפרשה זו נקבע כי חסיון עיתונאי ינתן לעיתונאי לפי שיקול דעת בית-המשפט אשר יאזן בין האינטרס של עשיית צדק- מחד לבין זכות הציבור לדעת וחופש הביטוי – מאידך.
כאשר בית המשפט דן בחסיון העיתונאי, הוא התרכז בתפקידו של העיתונאי ושל העיתונות כשלוחה של חופש הביטוי, של זכות הציבור לדעת ושל איסוף המידע, ולא באמצעי התקשורת בו עובד העיתונאי.
על מי הוא חל
סוגית החסיון העיתונאי בהקשר של "עיתונאי אינטרנטי" לא נדונה מפורשות בבית המשפט בארץ, אולם, כן נדון מעמדו של אתר אינטרנט ועיתון אינטרטי כ"עיתון" או כ"אמצעי תקשורת".
בפרשת ק.פ 145/00 וייסמן נ. גולן קבע בית המשפט השלום בתל-אביב נקבע, כי בנסיבות מסויימות אתר אינטרנט נכלל בהגדרת "אמצעי תקשורת" לצורך חבות מפרסם בלשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע.
למרות שהגדרת "עיתון" בפקודת הפרשנות מחייבת "הבאה לדפוס", יש להחיל את האחריות המפרסם גם על אתר אינטרנט כאמצעי תקשורת אשר מופץ ברבים ומגיע לקהל הרחב. פרשנות שכזו למושגי החוק מתחייבת לצורך הגשמת תכלית החקיקה, שהיא, במקרה זה, מניעת פרסומים פוגעניים באמצעי התקשורת. במקרה זה דובר בכתבה שפורסמה בעתון "גלובס" ובאתר האינטרנט שלו.
בפרשות א. 7830/00 בורוכוב נ. פורן ות"א 37693/03 סודרי נ. שטלריד קבע בית המשפט כי פורום אינטרנטי לא ייחשב כ"עיתון". ביהמ"ש נימק את קביעתו בכך שהמדובר רק בבמה, מעין לוח מודעות בו מפרסמים גולשים שונים, אשר נעדר מכניזם של שליטה ועריכה מרכזית אשר שולטת בתכנים. נראה, כי לו היה המדובר באתר בעל אופי שונה, בעל עריכה, וסגל עובדים – בדומה לפרשת אפל – היתה קביעתו של בית המשפט משתנה.
מתי עיתון באינטרנט הוא אמצעי תקשורת?
לשכת העיתונות הממשלתית פרסמה, לאחרונה, ביום 6 באפריל, 2006 כללים בדבר תעודות ואישורים לעיתונאים אשר בהם צויינו קריטריונים לקביעה מתי עיתון חדשות אינטרנטי יהווה "אמצעי תקשורת" לצורך מתן תעודות עיתונאי.
לפי העיקריים שבכללים אלה, על העיתון האינטרנטי להיות:
1. פעיל למשך שנה לפחות לפני הגשת הקשה הראשונה (אלא אם הוא יוצא לאור מטעם אמצעי תקשורת קיים).
2. מתעדכן באופן קבוע לפחות אחת ליום.
3. יש בו תחלופה של שיעור מסויים מהתוכן מדי יום או מדי שבוע.
4. מתבצעות אליו לפחות 20,000 כניסות מכתובות IP שונות מידי יום.
5. לפחות ממחצית הכתבות החדשותיות באתר זה מקורן בעובדי עיתונות המועסקים על-ידו.
קריטריונים אלה עשויים להיות לעזר בניתוח סוגיית החיסיון העיתונאי של עיתונאי אינטרנט בעתיד.
מן האמור לעיל עולה כי בפסיקה ובתקשורת הישראלית מתחזקת המודעות לדמיון בין עיתוני-אינטרנט לבין העיתונות הכתובה המסורתית. בנוסף, גישת בתי המשפט לגבי החסיון העיתונאי מתרכזת בתפקיד העיתונאי כשלוח של חופש הביטוי, תפקיד הממולא כיום יותר ויותר על-ידי בלוגרים לפיכך, נראה כי כאשר יגיע מקרה כזה לדיון – לא תהיה מניעה למתן חסיון עיתונאי גם לעיתונאי אינטרנט.
עו"ד אודיה קגן היא שותפה במשרד שביט בר-און גלאון צין נוב יגור ושות' ומרכזת את תחום דיני האינטרנט וטכנולוגיות מידע (IT) בו. עו"ד קגן הינה בעלת רשיונות לעריכת דין גם בניו-יורק, אנגליה וניו סאות' ויילס, אוסטרליה. האמור הינו דעתה של כותבת בלבד, אינו מתיימר להיות מלא או מקיף ואינו מהווה יעוץ משפטי או תחליף לו.
לפנייה לכתב/ת 
