סוף עונת ההסדרים
חוק ההסדרים המאושר כמקשה אחת סוטה מנורמות דמוקרטיות ומסמן את כל מה שרע במערכת הציבורית
בחצי השנה האחרונה התנהל המשק עם תקציב לא תקציב, תוצר של סכסוכים ומרידות, שמי שעמד מאחוריהם לא ראה לנגד עיניו את טובת המשק ואת שגשוגו. לכן חשוב היה להעביר את תקציב המדינה בבהילות המירבית. הבעיה, שהדחיפות והלחץ שמאפיינים את המערכת הפוליטית הישראלית על כל צעד ושעל, דוחקים כל עיקרון אחר, כולל העקרונות המכוננים את הדמוקרטיה. דוגמא מוחשית לבהילות בה אנו עובדים היא חוק ההסדרים.
החוק נחקק לראשונה ב-1985 כצעד משלים לתוכנית הכלכלית לייצוב המשק. המשק עמד אז על סף קריסה מוחלטת. מצבו באותה תקופה - מצב חירום - הצדיק חקיקה בנוהל חירום. אי לכך, נקבע באופן חד-פעמי שקבוצה קטנה של חוקים רלוונטיים לייצוב המשק יעברו בהצבעה אחת, ולא כל חוק בנפרד. למעלה מ-20 שנה חלפו מאז, ממשלות קמו ונפלו, אבל דבר אחד נותר יציב כמו סלע איתן: חוק ההסדרים. יותר מזה, משנה לשנה מתרבים החוקים והסעיפים הנכללים בחוק - רלוונטיים ולא רלוונטיים כאחד - וכל זאת ללא דיון מעמיק וללא שקיפות ציבורית הכרחית.
היום, חוק ההסדרים כבר נוגע לכל בכל פינה בחברה הישראלית ומותח יותר ויותר את גבולות הדמוקרטיה. כך, חוק ההסדרים הפך למדרון החלקלק של הדמוקרטיה שלנו - מפתרון דחק לפתרון קבע, מזמני לדבר הכי קבוע בעולם. וזה עוד לא הכל, כי חוק ההסדרים גם נותן את האות לחגיגה של לוביסטים וחבורות של אינטרסנטים המחזרים על פתחם של שרים, חברי כנסת ופקידי האוצר. סעיפים רבים מיתוספים ואחרים יורדים, כך שבעצם לא ניתן לעקוב אחר החוק. זאת ועוד: כיוון שמדובר בחבילה אחת, ולא בהצעות נפרדות שעליהן מתנהל דיון נפרד, מתקבלות הרבה הצעות רעות מצד אחד, ואילו לא מעט הצעות טובות נדחות כלאחר יד. יוצא שכֹּל דְאַלִים גְבַר – כי החזקים מצליחים להפיל הצעות שרעות להם, והחלשים מקבלים את רוע הגזירה.
אבל גם אם נניח שכל ההחלטות שנמצאות בחוק ההסדרים הן הטובות והנכונות ביותר, ושפקידי האוצר והוועדות השונות עושים עבודה מופלאה, עדיין חייבים לקחת בחשבון את הנראות הציבורית. בפועל, המבנה המיוחד של חוק ההסדרים סוטה מנורמות דמוקרטיות, פועל נגד עקרון השקיפות וחותר תחת יסודות המדיניות הציבורית במדינה דמוקרטית. כל אלה מערערים את אמון הציבור במערכת השלטונית. אין מה להתפלא על כי בבחירות האחרונות לקחו חלק רק 63% מהאזרחים, והשיעור הזה יורד מבחירות לבחירות.
הנתון הזה צריך לשמש תמרור אזהרה לנבחרי העם, ואני בתוכם. בכנסת הזאת עלינו לעשות הכל כדי לנער את חוצננו מהסרחים העודפים הקשורים לאופי המדיניות הציבורית ולדפוסי ההתנהלות האישית. גם עלי מוטלת האחריות לדקדק שבעתיים בכל מעשיי, כדי לייצג נאמנה את בית המחוקקים. עלינו להשיב את אמון הציבור בנו. לשם כך ומבחינה זו, כל סוגיה שחותרת תחת יסודות הדמוקרטיה, אחת דינה לעבור מן העולם.
כיו"ר ועדת הכנסת, הייתי רוצה לראות את השנה הזאת כשנה של מהפך ביחס הציבור לנבחריו. וכדי להרוויח מחדש את אמון הציבור במוסדות כנסת ישראל, עלינו לסלק מהדרך אבני נגף המזיקות לדמוקרטיה, וכדאי מאוד שנתחיל בחוק ההסדרים כבר בתקציב 2007. כי החוק הזה, שהחל כהסדר זמני לפני 20 שנה, מסמל את כל מה שרע במערכת הציבורית.
ח"כ רוחמה אברהם (קדימה) היא יו"ר ועדת הכנסת
מומלצים
