שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    העולם הוא כדור
    הסופר האורוגוואי אדוארדו גלאנו מתאר ב"כדורגל באור ובצל" את עולם הכדורגל דרך תחרות המונדיאל מ-1930 ועד היום. אבי גרפינקל על ספר ההיסטוריה הכי כייפי בסביבה

    הוצאת גלורי דומה לאותה שחקנית או זמרת שמה שלא תעשה בקריירה שלה, לעולם יזכרו לה את להיט נעוריה שיאפיל על כל השאר. במקרה של גלורי מדובר בסדרת הציטוטים "הוצא מהקשרו", אותו מיצוי מובהק של רוח האיוולת הישראלית שהביא לנו משפטים כמו "אני רוצה לשחק באירופה או בספרד" מאת הכדורגלן אלון מזרחי.

     

    ב"כדורגל באור ובצל" חוזרים בגלורי אל אהבתם הראשונה, אבל בדרך קצת אחרת. הסופר האורוגוואי אדוארדו גלאנו, יליד 1940, סוקר כאן בדרך חכמה, פיוטית ומצחיקה את ההיסטוריה של הכדורגל, בעיקר דרך תולדות המונדיאלים מ-1930 ועד 2002.

     

    מצד אחד, בואו נודה על האמת, הגזמנו קצת (אנחנו בני המין האנושי) בחשיבות שהענקנו לאותו משחק שמצווה על משתתפיו להכניס כדור גומי מנופח בין שתי קורות. מצד שני, מרגע שהכדורגל כבר תפס את מקומו המפלצתי בתרבות העולם, כדאי שיתפוס מקום כלשהו גם במדף הספרים הישראלי.

     

    מי שעדיין מפקפק בכך שניתן לכתוב על כדורגל מתוך השראה ספרותית, שיקרא את הפסקה הבאה מתוך הפתיחה של גלאנו: "אני פשוט קבצן של כדורגל טוב. אני מטייל בעולם, כובעי בידי, וכשאני מגיע לאצטדיון אני מתחנן: 'רק מהלך יפה אחד, בשם אלוהים'. וכשהכדורגל היפה זוקף את ראשו, אני מודה על הנס שהזדמן בפניי, זאת מבלי שאכפת לי באיזו קבוצה מדובר או איזו מדינה הציעה לי אותו... למרבה המזל, עדיין מופיע על המגרשים, גם אם רק בתכיפות הולכת ופוחתת, איזה פוחז צעיר שמעז לצאת מתוכנית המשחק וחוטא בכדרור נועז. הוא חולף על פני כל שחקני הקבוצה היריבים ועל פני השופט, ועל פני הקהל ביציעים, רק בשביל התענוג הצרוף של הגוף, שמטיל את עצמו בכל כובד משקלו אל ההרפתקה האסורה של החופש".

     

    התשוקה ליופי, אם כן, שעומדת במרכזה של כל אמנות, מחברת את גלאנו גם לכדורגל. אלא שהתזה המרכזית בספרו היא שהכדורגל נפל קורבן לתשוקות ארציות וגסות יותר, כמו השאיפה לכסף ועוצמה, ובעיקר: התאווה לניצחון בכל מחיר. שאיפות ירודות אלו הביאו לדעתו לכדורגל רובוטי, הגנתי ומשעמם, ופגמו בחדוות המשחק בכל רחבי העולם. לדברי גלאנו, "השער הוא האורגזמה של הכדורגל. כמו האורגזמה, גם השער הופך בכל פעם לנדיר יותר ויותר בחיים המודרניים".

     

    הבעיה בתזה של גלאנו ובני גילו נעוצה בחוסר התאמתה לעובדות. הם אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדנו, אבל האמת היא שבארבעת המונדיאלים האחרונים (90'-2002) נכבש כמעט אותו מספר שערים בממוצע למשחק כמו בארבעת המונדיאלים שקדמו להם (74'-86'). למעשה, לרשות בני האדם עמדו אינספור אפשרויות אחרות לבחור מתוכן את המשחק הפופולרי ביותר שלהם, בכולן מושגים הרבה יותר שערים (או נקודות) מאשר בכדורגל. אלא שהיתה זו בדיוק נדירותו האורגזמית של השער, על דמיונה לחיי היומיום האפורים שלנו שרק בנדיר מופזים באיזה אירוע ססגוני, שהביאה לפופולריות של המשחק הזה.

     

    בזכות העוצמה

     

    גלאנו נוטה לזלזל בשאיפה לעוצמה ולכסף, אבל אף פעילות אנושית אינה חפה ממנה, גם לא האמנות, ורבים מהישגי המין האנושי חייבים לה את קיומם. כך למשל, כפי שגלאנו עצמו כותב, ב-1916 היתה נבחרת אורוגוואי היחידה שכללה שחקנים שחורים. אפילו בברזיל התנגדו לכך. אלא שלאחר סדרת הפסדים מביכה, היתה זו אותה שאיפה מגונה לניצחון בכל מחיר ששברה את השמרנים הברזילאים ושיכנעה אותם לפתוח את דלתות הנבחרת לבני כל הגזעים.

     

    גלאנו, מתוך מרדנות אנטי קולוניאליסטית שמאפיינת אותו, מתעקש לשלול מהאנגלים את זכויות היוצרים על המצאת המשחק ולהעניקה לסינים (לא ממש משכנע). עם זאת, הוא מספר שהמשחק הוזכר עוד אצל שקספיר, ומציין שבמאה ה-19 נמשכו רוב המשחקים כשעתיים-שלוש והשחקנים נהגו לעשן ולפטפט בינם לבין עצמם כאשר הכדור נבעט הרחק מהם. בסופו של דבר הקורא משתכנע שהקשר בין הכדורגל בהיווסדו לבין הכדורגל בימינו הוא בערך כמו הקשר בין היהדות של אברהם אבינו ליהדות של אברהם רביץ.

     

    את רוב העמודים כאן תופסת כרוניקה של המונדיאלים, הכוללת עשרות אנקדוטות יפהפיות כמו הסיפור על שחקניה של קבוצת דינמו קייב, שבעיצומו של הכיבוש הנאצי העיזו להביס את הנבחרת של היטלר, למרות שהוזהרו: "אם תנצחו, תמותו" (והם אכן ניצחו והומתו). לצד הטרגדיות, מופיעים גם סיפורים כמו הסיפור על פלה, שעצר פעם מלחמה לאחר שניגריה וביאפרה הכריזו על הפסקת אש כדי לראותו משחק; או הסיפור על משחק הכדורגל המפורסם בחג המולד של 1915, אז התמודדו חיילים בריטים נגד חיילים גרמנים בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה ולרגעים ספורים הפך שדה הקרב למגרש משחקים.

     

    "כדורגל באור ובצל" הוא ספר הכדורגל הכי רציני וספר ההיסטוריה הכי כייפי שנמצא בסביבה. הוא מומלץ לכתבי ספורט ששוברים את הראש על פתיח לרשימת צבע, ולכל מי שרוצה לקרוא בעברית משהו אינטליגנטי על המשחק שמרתק עכשיו מיליארדים בכל רחבי העולם.

     

    "כדורגל באור ובצל" מאת אדוארדו גלאנו, מספרדית: רועי בית לוי, הוצאת גלורי
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רויטרס
    ברזיל מול קרואטיה במונדיאל 2006
    צילום: רויטרס
    הטבות למנויים
    מומלצים