גשר צר מאוד לזוגיות
כפיית הליך גישור על בני-זוג שאהבתם מתה רק תאריך את הסבל, וכמו במודל האמריקני - תפגע במוסד הנישואים
הסטיריקן האמריקני רוברט אורבן אמר פעם שיש מספיק אנשים בעולם שמתארים את המצוי, וכעת העולם זקוק לכמה שיתארו את הרצוי. חבל שאורבן לא ביקר בכנסת ישראל. כאן הוא היה מוצא 120 חברים, הבטוחים שהם מתארים את הרצוי. השאלה היא רק: רצוי למי?
את הדוגמה הנוכחית לרצוי מסוג זה מספק בימים אלה שר המשפטים חיים רמון. לדעתו, רצוי שזוגות מתגרשים, לפני שהם מחליטים לפנות לבית-משפט, יפנו להליך של גישור על מנת לפתור את הסכסוך. רמון אינו שר המשפטים הראשון שמעלה את ההצעה. גם השר מאיר שטרית, בתקופת כהונתו כשר המשפטים, הכריז כי בכוונתו להנהיג הליך גישור חובה. הוא הסביר אז כי הדבר יהווה כלי אפקטיבי בקידום תהליכי הגישור בקרב הציבור, שמצביע ברגליים וממעט מאוד להשתמש בו ככלי היכול להקל על תהליך פירוק הזוגיות.
גישור הוא הליך, בו צד שלישי מתערב בסכסוך כדי לסייע לזוג להגיע להבנות וליישב את חילוקי הדעות. להבדיל משופט או בורר, מגשר אינו "חותך" דברים באופן חד ומוחלט, אלא מוביל את הצדדים לפיתרון שיהיה מקובל על שניהם. בישראל נכנס הגישור כהליך מקובל לפני כעשור, אולם עד כה לא צבר פופולאריות רבה בקרב הציבור הרחב. לכן, דרושה דחיפה קטנה כדי להניע את ההליך. אך רמון אינו מסתפק בדחיפה; הוא החליט להניע את גלגלי המכונה בבעיטת מספרת, שלא הייתה מביישת את רוברטו קרלוס.
כל מגשר מקצועי שיישאל, ייאלץ להודות שגישור חובה הוא טעות חמורה. גישור הינו הליך שיש לבוא אליו בהסכמה, לא בכפייה; הוא חייב להיות וולנטרי. המטרה היא לעשות גישור בהליך שיהיה חיובי ונטול לחצים. אין להעלות על הדעת שמשהו ש"הלבישו" עליו סיפור והגישו נגדו תביעה, יתחייב ללכת למגשר. כאשר אין הידברות בין אנשים, כמו במצב של סכסוכי משפחה, אזי אין הידברות, ולכן כפיית גישור רק תיצור אנטגוניזם כלפי המוסד הזה וכלפי כל הרעיון העומד מאחוריו. בסופו של יום, גישור צריך להיות אופציה, לא הכרח. גם היום מאפשרת המערכת לזוגות שבוחרים בכך לעבור תהליך של גישור לפני הגיעם לשופט. אל לו לשר המשפטים החדש לייצר כותרות בעיתונים על חשבון חופש הבחירה של האזרחים בתוך חייהם האינטימיים.
אבל נדמה שהרצון להשכין מהפיכה גובר על שיקול הדעת של הציבור בישראל, גם אם מדובר בציבור המסוכסך בתוך ביתו. בני זוג מסוכסכים, המביאים את מחלוקתם בפני שופט שיכריע, עושים זאת משום שאינם יכולים להגיע להסכמה בעצמם; בדרך כלל הם מבקשים הכרעה שיפוטית חד-משמעית, תוך לקיחת הסיכון שההכרעה תכאב להם, אך תקצר את הפרידה. הליך של גישור לא רק שאינו הופך את הפרידה לנעימה, אלא מאריך את הסבל המשותף ללא פיתרון.
מי שטרם השתכנע, מוזמן ללמוד מהניסיון האמריקני. במרבית המדינות בארצות-הברית, הצעתו של שר המשפטים מעוגנת בחוק. המחקרים מראים שמאז חקיקה זו, זוגות רבים בחרו שלא להינשא כלל. בני-זוג העידו על עצמם שאינם מתחתנים ונרשמים לנישואים, בעיקר בגלל הקושי שמערימים עליהם בתי-המשפט אם וכאשר רוצים הם להשתחרר מעול הנישואים. במילים אחרות, זו דרך נוספת לדחוק את מוסד הנישואים ולהעדיף על פניו חיים זוגיים ללא קשר נישואים. גם אם זו אופציה לא כל-כך רעה, אין לי ספק שלא זו הייתה כוונת השר, אלא שבפועל - זו יכולה להיות התוצאה.
עו"ד אירית רוזנבלום, מנכ"לית "משפחה חדשה "
מומלצים
