מי צריך שלושה מיליארד?

שלושה מיליארד שקל מחק השבוע שר האוצר אברהם הירשזון מסעיף הכנסות המדינה. שלושה מיליארד שקל שנעלמו כהרף עין באמצעות הורדת שיעור המע"מ. ממש בקלי קלות, כאילו כלום. נשמע מצוין, נכון? אז זהו, שלא ממש. את הכסף הזה לא צריך היה למחוק, אלא לנצל טוב יותר. טוב הרבה יותר.

מה לעשות, והסכום הזה, 3,000,000,000 שקל, אכן יחסוך למשפחת שכירים ממוצעת בישראל סכום שווה למשהו כמו 3-2 קופסאות סיגריות בחודש. אתם יודעים מה, אפילו מנה אחת של ארוחת ילדים ברשת מזון מהיר. מבלי לזלזל באלה, התרומה לאיכות החיים כאן, לבטיחות שלנו, חשובה הרבה יותר.

שר האוצר, אברהם הירשזון. משתמש בכסף בחוכמה? (צילום: גיל יוחנן) 

ומכיוון שאנחנו אנשים מסודרים, ושר האוצר שיקרא דברים אלה בטח מעוניין בדוגמאות שונות, החלטנו לתת לו. ברשותכם, לא נזכיר לו את חולי הסרטן שובתי הרעב, שהתחננו למימון של תרופה בעלות של כמה עשרות מיליוני שקלים. נוותר כרגע על הסיפור השערורייתי של אי-מתן חיסונים לכרבע מתלמידי ישראל, בגלל פיטורי אחיות בתי הספר - עניין של עוד כמה מיליוני שקלים. נעזוב לרגע העלאה גורפת ורטרואקטיבית מתחילת השנה של 3% בארנונה, בדיוק בשבוע שבו קוצץ המע"מ. לא נזכיר גם את גרירת הרגליים של משרדי ממשלה בעשרות נושאים חיוניים בנימוק השחוק - אין תקציב.

יודעים מה זה שלושה מיליארד?

- שלושה מיליארד שקל הם גם סכום כפול מזה שהוקצב כדי לבצע הפרדה מפלסית במפגשי מסילות ברזל וכבישים בארץ, מקומות שגבו עשרות קורבנות בשנים האחרונות. סכום כפול - בטיחות כפולה והורדת הסיכוי לתאונת רכבת רבת נפגעים.

- שלושה מיליארד שקל הם סכום גדול פי חמישה מזה שנדרש כדי לבצע את המלצות דו"ח שיינין (זוכרים?) למאבק בתאונות דרכים, דו"ח שהושלך בינתיים לפח על-ידי הח"כים, בין היתר בגלל ששר התחבורה הקודם התעקש לממן אותו באמצעות הטלת מס נוסף על הנהגים.

- שלושה מיליארד שקל הוא סכום גדול פי ארבעה או חמישה מזה שמתכוון משרד האוצר לספוג מהציבור באמצעות שינויים מפליגים ומעוררי שאלות בשווי שימוש של רכבי ליסינג.

ומה אפשר לעשות עם הכסף?

למשל. עם נתח זעיר מהסכום הזה אפשר לתת לכל תלמיד במדינת ישראל שעה שבועית בנושא בטיחות בדרכים, ולהכניס את לימודי התיאוריה כחלק בסיסי מתוכנית הלימודים בתיכון כקבוע בחוק. אפשר עם העודף לממן הקמת מרכזי הכשרת נהגים שיפחיתו את מספר התאונות באמצעות שיפור המיומנות. מרכזים שמתעכבים כבר שנים כי אין כסף. יודעים מה, עם כסף הכיס שישאר אפשר היה לסלול עשרות קילומטרים של שבילי אופניים ולהוריד מהכבישים הראשיים את הרוכבים שנקטלים שם בקצב ממוצע של אחד לשבועיים.

אפשר למשל להקים גוף שידאג לחזות החיצונית ולבטיחות הכבישים שלנו. אתם חושבים שהקיצוץ המדויק של העשב באירופה בצדי הכבישים, והעובדה כי השוליים שם נקיים תמיד, מגיעים מהאוויר? ניקיון, גינון, טיפוח, שילוט, צביעת מעברי חצייה ונתיבים, תאורה כמו שצריך. כל זה לא מתבצע אצלנו, ותורם לתאונות והרוגים - על המראה המוזנח של הכבישים אנחנו כבר לא מדברים.

איכות חיים? לא צריך

כל אלה כמובן לא יקרו. שרי הממשלה בחרו שוב בדרך הקלה - לוותר על עשייה. ובינינו, למה להם להתאמץ? ממתי לנבחרי הציבור שלנו היה אכפת מאיכות החיים? מסים הם יודעים לקחת, למילואים הם יודעים לקחת. לתת? או, זו כבר בקשה גדולה מדי. נו באמת, שיפור איכות החיים, התייחסות רצינית לבטיחות בדרכים, מאבק אמיתי בצרות היומיום שלנו? לא רואים אותן מבעד לחלונות המוכהים של רכבי השרד.

ולסיום, עוד מילה אחת הנוגעת לשר התחבורה, זה שפתח בסדרה אינסופית של מופעי יחסי ציבור בכל מקום שיהיה מוכן לקבל אותו, כל גוף שיסכים להעניק לו במה לצורך חשיפת תכניתו החדשנית והמקורית - מלחמה בנהג. ובכן, אותו שר שקיווינו כי יכניס קצת פלפל למשרד התחבורה המנומנם, אותו "גבר גבר", מתגלה בינתיים כ"שפן שפן".

האם חשב מופז לדפוק על שולחן הממשלה, להרים קול ולנצל חלק מהרטוריקה בה נקט לאחרונה, כדי שיקבל את סכום הכסף הזה לצורך שיפור הבטיחות? האם ניסה מופז לדרוש את הסכומים האלה כדי לעשות מאמץ ולחסוך 50 או 100 הרוגי תאונות בשנה? הצחקתם אותו. שלושה מיליארד זה לא כסף.