שתף קטע נבחר

התלמיד אולמרט עובר, בינתיים

מסכמים את מושב הכנסת: זה היה מושב קצר, מוזר שלא טמן בחובו אתגרים של ממש לקואליציה של אהוד אולמרט. אלא שמתחת לפני השטח מרגישים את הרתיחה: בקדימה מתכוננים במרץ למיפקד החברים, בליכוד מבעיר נתניהו מנועים נגד ההתכנסות - וגם הכנסת עצמה משנה לאיטה את פניה, למשל מבחינת "הכוח הנשי" שנבנה בה. אילן מרסיאנו מסכם

היה מושב? המושב הראשון של הכנסת ה-17, לפני היציאה לפגרת הקיץ הארוכה (חוזרים רק אחרי החגים!) לא הותיר אחריו ציוני דרך משמעותיים. הוא פשוט חלף לו.

 

ראש הממשלה, אהוד אולמרט, לא נדרש למעשה להתמודד מול אתגרים רציניים. מתוך עשרות הצעות אי אמון שהוגשו נגד הממשלה, רמת המתח הגבוהה ביותר נרשמה במליאה בהצבעה על קיום מצעד הגאווה בבירה. ועם זה, אולמרט עוד יכול להתמודד.

 

אבל אשליה לחוד ומציאות לחוד. ומה שסייע לאשליה היתה העובדה שהמושב הקצר היה כל כך שקט - עד שלפעמים נדמה כי אולמרט אכן שולט בקואליציה

 שלו. יש שהרחיקו לכת וטענו כי אולמרט כה מיומן פוליטית עד שייצר "כאוס מכוון" – שום דבר לא מתחבר, כך ששום דבר גם לא יתפרק. אחרים בכנסת אומרים שמדובר באחיזת עיניים, בבלון קואליציוני שספירתו לאחור - עד הפיצוץ - כבר החלה. כך או כך, במציאות הפוליטית של היום יש רבים שכבר מציצים מאחורי גבו של אולמרט, לעבר היום שאחרי.

 

מפלגת השלטון: מחכים למיפקד

 

בישיבה האחרונה שקיימה סיעה קדימה בכנסת, ללא נוכחותו של ראש הממשלה, עסקו החברים בעיקר בשיחרור קיטור על הממשלה, מפלגת העבודה, אולמרט ועוד. עיקר הטענה של חברי הסיעה היתה כי הם "לא מעודכנים", ופעמים רבות מדי מתוודעים למדיניות הממשלה דרך התקשורת. אין ליבון של סוגיות בתוך הבית פנימה. ח"כים רבים הודו ב"שיחת הנפש" שקיימו כי אין להם מושג איזו אג'נדה פרטית מריץ זה שיושב ממש לידם.

 

וכל זאת, כאשר ברקע מבצבץ כבר המיפקד שייערך במפלגה. ובנושא הזה, כל מי שחושב עדיין כי מדובר ב"מפלגה וירטואלית" - טועה. כולם עסוקים בקדימה בימים אלה, ובעיקר הבכירים במפלגה שמתכוננים עם אנשיהם במרץ למיפקד.

 

רשימת המועמדים שרואים עצמם כראויים להתמודד על התפקיד מספר 1 במפלגה מלאה עד אפס מקום: שאול מופז, אבי דיכטר, מאיר שיטרית ואולי גם ציפי לבני. לפחות עבור השלישייה הראשונה, מנהיגותו של אולמרט בתוך ביתו כבר אינה מובנת מאליה.

 

החיוך של נתניהו

 

"ביבי מסתחבק איתנו יותר מדי בזמן האחרון", העיר לאחרונה בתהייה אחד מחברי הכנסת מקדימה, שבגילגול הקודם היה ליכודניק. "הוא מריח, כמו כולם, את הדם", איבחן ח"כ אחר, מנוסה יותר.

 

התערערות מעמדו של אולמרט והכאוס השורר בכנסת מעניקים לנתניהו קורטוב של נחת פוליטית, מתוך המעט שיש לו בלאו הכי. מבית לו חסרות צרות, החל מגירעון מפלגתי עמוק ועד לעובדה שבליכוד נותרו לו בעלי ברית פוליטיים הנספרים בקושי על אצבעות יד אחת. עד שלא ישקם את מוסדות הליכוד המתפוררים - יתקשה נתניהו לחזור במלוא כוחו לזירה.

 

אבל בחושיו הפוליטיים המחודדים מזהה נתניהו ששעת הכושר הולכת ומתקרבת, וכי עליו להיות מוכן לחזור להתמודדות אפילו מהר משציפה. מדוע? משום שתכלית ממשלת אולמרט ובעיקר מפלגתו היא תוכנית ההתכנסות, שנמצאת בימים אלה על כרעי תרנגולת מבחינת מעמדה הציבורי. וזו בדיוק הסיבה שמרבית מהתבטאויותיו של נתניהו מכוונים ישירות נגדה.

 

אחד ממקורביו של נתניהו, שאוהב להיזכר ולהזכיר פרקים מכוננים בפוליטיקה הישראלית, מחזיק בתיזה מעניינת לפיה כל עוד משנתו של יצחק שמיר, לפיה "הים אותו ים והערבים אותם ערבים", ממשיכה להוכיח את עצמה - נתניהו עוד ימצא את הדרך חזרה לפסגה.

 

חברות הכנסת, המצעד והפתרון לסיכסוך

 

אחת הנקודות החיוביות בכנסת הנוכחית היא העובדה שהתברכה בחברות כנסת מלאות בפוטנציאל ויכולת אישית. מספיק לומר את שמותיהן של היו"ר דליה איציק, זהבה גלאון, שלי יחימוביץ, רוחמה אברהם, נדיה חילו, עמירה דותן ועוד רבות וטובות.

 

אבל האם יצליחו הנשים המוכשרות האלו באופן אינדיבידואלי - להתגבש לכוח נשי שיוביל מהלכים חשובים בכנסת? דוגמא לפוטנציאל הלא ממומש ראינו דווקא בדיון שהתקיים בכנסת אודות קיום מצעד הגאווה בירושלים. עד מהרה

 נוצרה קואליציה של אנשי דת יהודים, נוצרים ומוסלמים - כשכל אחד מהם פולט אמירות חשוכות שלא היו מביישות את טהראן. מולם, עצוב לומר, ניצבו כמעט בדד שלוש חברות כנסת (יחימוביץ', גלאון ודותן) שהגנו באומץ על החילוניות השפויה, שכוללת בתוכה גם את הזכות להגדרה עצמית מינית.

 

אחת מחברות הכנסת יצאה מהדיון מזועזעת, כל כך מזועזעת עד שהצליחה למצוא פיתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני. "אני שוקלת לבקש ממארגני מצעד הגאווה להעביר אותו לפאתי עזה, ממש על הגבול", אמרה, "אני בטוחה שראשי שלוש הדתות יצליחו להגיע גם שם להסכמה - להשיג שקט ושלום, תמורת העברתו של המצעד למקום אחר".

 

תם עידן מזכיר הכנסת?

 

לפני כניסתה של יו"ר הכנסת דליה איציק לתפקידה, נחשב מזכיר הכנסת, אריה האן, לאיש החזק במשכן. אחיזתו היתה מוחלטת, וכללה משליטה בסדר היום של המליאה ועד למינוי אחרון הסדרנים. גם משכורתו המכובדת של האן מסתכלת מלמעלה על משכורותיהם של סמלי ריבון כמו ראש הממשלה ונשיא המדינה.

 

אלא שהיו"ר החדשה איציק החליטה לקצץ את כנפיו של האן, והעבירה לא מעט מסמכויותיו למנכ"ל החדש של הכנסת, אבי בלשניקוב. לאמור: לא עוד שיטת ניהול מיושנת, מסורתית של איש אחד שלא מקובלת אפילו בשירות הציבורי - אלא מעבר לשיטות ניהול עדכנית.

 

לכאורה מהלך מבורך, אבל בכנסת יש גם אווירה מסוימת של צער. נותר לראות רק האם השינוי המשמעותי ביותר שנעשה בעבודת הכנסת מזה עשורים יישא עמו בשורה רעננה למשכן - או יישאר בגדר עוד מינוי פוליטי, מיני רבים.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: גיל יוחנן
אולמרט. מחכים לו
צילום: גיל יוחנן
צילום: גיל יוחנן
נתניהו. תוקף את ההתכנסות
צילום: גיל יוחנן
צילום: גיל יוחנן
אולמרט ומופז. מתכוננים למיפקד
צילום: גיל יוחנן
ח"כ דותן. כוח נשי חדש?
צילום: אלכס קולומויסקי
מזכיר הכנסת האן. ביזור סמכויות?
צילום: אלכס קולומויסקי
מומלצים