אהבה חסרת סיכוי
על הצג מהבהב המספר שלו. זה שאני עושה מאמצים עילאיים על מנת לשכוח אותו. אבל יום שישי, ומאוחר ואיפה אשתו? אני שואלת את עצמי. אני יודעת שמגיע לי יותר, אבל בדיוק ברגעים כמו אלה, ה"יותר" המובטח מרגיש לי מיותר. וכל שמתחשק לי זה לחזור למקום האסור עם האיש האהוב שלא שלי
שישי בלילה. אחרי שהתבטלו לי התוכניות כי מאיה חולה, אני מתקשרת לעינת. היא בארוחת ערב משפחתית, מבטיחה לדבר איתי אחר כך, אבל אני מאבדת תקווה מהר . רחלי באילת עם החבר. קרן שקועה אי שם מתחת לערימת ספרי הלימוד. גיא נעלב לי. הבחור החדש נמצא באיזו מסיבת רווקים.
הסלולרי שמונח לידי קורץ מזווית העין. להתקשר אליו בחזרה או לא להתקשר? - זאת השאלה. התשובה חדה כתער, לא! אני יודעת שהבטחתי שאשכח, אני לא טובה בהבטחות כאלה. הקריצה מושכת אותי, אני לוקחת את המכשיר הסלולרי. מחייגת. מנתקת. מקווה שאין שום סיכוי שהגיע אליו צלצול. ואז אני נכנעת שוב, ושוב מחייגת. ושוב מנתקת. יוצאת מדעתי. זורקת את הנייד לרצפה במין מחשבה מטופשת שהמרחק הפיזי מהמכשיר ייצור מרחק ממשי מהפיתוי להתקשר ויצליח להעלים את המחשבה האובססיבית עליו.
צפצוף של הודעה קולית מטריד אותי. אני מפחדת להקשיב, ובכל זאת אני מחליטה שכן. הקול העבה שלו, ההחלטי, אומר בביטחון ששמור רק לו "חושב עלייך". שתי מילים. רק שתיים.
ואז בדיוק עינת מתקשרת ואני עונה. "בא לך שנצא?" היא שואלת.
ואני? אני בבית, ראיתי "כוכב נולד", עכשיו אני בהמתנה לתוצאות. מכינה עוד נס קפה, עושה פיפי בזמן הפרסומות, והנה לו רמי הויברגר מקשט את המסך בלוק חינני שמרטיט אותי כל פעם מחדש. איזה כיף לי, אחלה שישי. השחקן האהוב עליי מנסה כמה שנינויות, ואני חושבת לעצמי מה הייתי עושה לו אילו היה כאן איתי - מחשבה חיובית להפליא.
הנייד שלי מצלצל. על הצג מהבהב המספר שלו. זה שאני עושה מאמצים עילאיים על מנת לשכוח אותו. אבל יום שישי, ומאוחר ואיפה אשתו? אני שואלת את עצמי. הקירות, שהתרגלו לשיחות השקטות שלנו, לא עונים לי.
אני רק מסתכלת על ההבהוב. זאת הפעם השלישית מאז השיחה ההיא שהוא מנסה, אבל שישי בלילה?! אין לי כוח לזה, ואני מרפה. אני באמת רוצה להתמודד עם הסוף שיצרתי אני. אני יודעת שמגיע לי יותר, אבל בדיוק ברגעים כמו אלה, ה"יותר" המובטח מרגיש לי מיותר. וכל שמתחשק לי זה לחזור למקום האסור עם האיש האהוב שלא שלי אבל היה שם בשבילי. בערך. חצי. טוב, רבע. טוב, לא ממש היה. היה בכאילו.
להתקשר אליו בחזרה או לא להתקשר? - זאת השאלה
הסוף:
מה אתה לא מבין? זה נגמר
שני זהבי
"אני אוהב אותך", אמר, הניח את ידו על ידי, ומשהו בי קפא. ראיתי איך פתאום יש סדק בקרקע היציבה שלו. הסתכלתי עליו, על האיש הזה עם המבט המסמא, המגע הממכר, האישיות הפשוטה והנוחה שלו, איש משפחה נורמלי להפליא שצמא כל כך, לי? כבר לא מאמינה לזה
שני פייבוריטים שלי מנוּפּים מה"נולד", והרי לי עוד סיבה להיות מבואסת. אבל במקום לשקוע באיזו התקפת בדידות מהסוג העצוב, אני פותחת לי גלגל"צ ומחליטה שאין שום סיכוי שמה שקרה לפני דקות אחדות יחזור על עצמו. די. אני הרי מיציתי, מה זה מיציתי?! ספגתי, אהבתי, שנאתי, כאבתי, נזלתי, בכיתי, הקאתי, נחלשתי, מ י צ י ת י .
טוקבק כדורבנות:
מה הרעיון של קשר עם גבר של אחרת? / זו שבעלה בוגד
אפשר ליצור מערכת יחסים שבה לא את מכבסת לו ומאכילה אותו ושומעת ת'קיטורים שלו, אלא שאתם נפגשים פעמיים בשבוע לסקס מעולה, בילוי נפלא ושיחות נפש - מצב שנלקח מהתגובות כאן - גם אם הוא לא נשוי. אז מה הקטע? לרצות את הבלתי מושג? להרוס משפחה, לקלקל לילדים כלשהם את החיים רק בגלל האנוכיות שלך??? ואל תמכרו לי את הזבל של "את הרסת לו את החיים אז הוא בורח אלי כי אצלי נעים לו". אצלכן נעים לו בדיוק בגלל אותן סיבות שלכן נעים איתו: שאתם נפגשים פעמיים בשבוע לסקס מעולה, בילוי נפלא ושיחות נפש - וזאת רק, אך ורק משום שאתן לא האחת שהוא התחתן איתה.
געגוע מהסוג הצורב עובר בתוכי, חותך את גופי לחלקיקים. מה יהיה? איך ייגמר הקשר הזה? איך אצא ממנו באמת? מה עושים כשיש אהבה שאין לה סיכוי?
"לא, לא, לא. את לא חוזרת לשם", מישהי בתוכי מזמזמת לי באוזניים בנחישות אמיצה. אין שום סיכוי שהוא יחזיר אותי לאחור, אני מחליטה. אני אמשיך בדרך שלי. אני נפרדת באמת מן הכאב הזה.
"את לא חוזרת לשם", מזמזמת מישהי בתוכי בנחישות
אני הרבה יותר חיננית ושמחה בלעדיו. הנה, חיוך שובבי של ניצחון עצמי נמרח על פניי הנקיות. העיניים שלי נוצצות, ואיזה יופי חדש של נחישות עוטף אותי.
טוקבק כדורבנות:
יש לי מאהב נשוי, ואני לא מתחרטת
אני לא רוצה שיעזוב את אשתו. בשום אופן לא! טוב לי ככה, יש מי שמכבסת לו, סובלת את הקיטורים שלו ואת הצדדים הלא טובים, ולי יש אותו פעמיים בשבוע, עם הסקס הטוב, הבילויים הנחמדים, שיחות הנפש. אז בבקשה - תישאר עם אשתך ותשאיר אותי בצד.
"ברור", אני קופצת על ההצעה ומוסיפה: "אני צריכה לרקוד, וגם כמות נכבדה של אלכוהול לא תזיק לי בכלל!"
אני שומעת בקול שלה שהיא מחייכת. "מצויין, אז אני אהיה אצלך עוד חצי שעה".
אני מסמנת בראשי "וי" של ניצחון, אחלה שישי.
האימייל של שני
לפנייה לכתב/ת 
אהבתי, שנאתי, כאבתי, נזלתי, בכיתי, הקאתי, נחלשתי, מיציתי
צילום: ויז'ואול/פוטוס
מומלצים
