על מצפוננו

מאמר זה נכתב מתוך ידיעה ברורה ש"נקבל על הראש", אך אין ברירה אלא להרים ראש - ולכתוב. צריך להכות חזק בחיזבאללה, חזק מאוד. צריך להגן על תושבי הצפון. צריך להשתמש כמעט בכל האמצעים כדי להשיג את המטרה. צריך לקבוע מטרות מדיניות תקיפות יותר שיבטיחו "צפון אחר". צריך וצריך, אך אסור "לאבד את הצפון".

אנחנו - וכשאני אומר אנחנו, אני מתכוון לחבריי המפקדים והלוחמים - עשינו כמיטב יכולתנו לא לפגוע באזרחים לא-מעורבים בכל שנות האינתיפאדה, אף שהמושגים "לא מעורבים" או "חפים מפשע" אינם מדוייקים. אוכלוסיה אזרחית בשטחי הרשות הפלסטינית תמכה וסייעה למחבלים מכל סוג ומין. אך אנחנו, שלא יכולנו להבחין בין מעורבים ללא-מעורבים, נמנענו מתקיפת אזרחים. על כך מגיע לצה"ל ציון לשבח.

אולם האם רק נדמה לי? האם הוסר מעט הרסן במלחמה זו? מבין מאות ההרוגים בלבנון, יותר ממחצית - אזרחים. שאלה שאין תשובה מוחלטת עליה היא, האם הרג אזרחים ישראלים מצדיק הרג אזרחי לבנון? אולם ישנן שאלות שעליהן יש תשובות: האם יש תועלת בכך שנהרגים אזרחים לבנונים? האם הרג אזרחים לבנונים מונע ביעילות הרג אזרחים אצלנו?

קצת חשבון: מותר להניח כי על כל איש חיזבאללה שנהרג, נפגע גם אזרח לבנוני לא-מעורב. בשלבים שונים של האיתיפאדה, זה היה היחס בשטח הרשות הפלסטינית. בשנתים האחרונות השתפר מאוד היחס והגיע לאזרח פלסטיני לא-מעורב הרוג על כל עשרה מחבלים הרוגים. באותו זמן ספגנו אבדות של אזרחי ישראל כמו אלו שאנו סופגים היום מחיזבאללה.

אין זה המקום להציע אסטרטגיה אחרת. על כך כבר נכתב רבות. הזעם, התסכול, העלבון שמעוררים מטחי הרקטות באזרחי

 הצפון מובנים, מקובלים ומוצדקים. על הממשלה, ובמיוחד על השרים ה"כלכליים", לחוש לעזרת אזרחי הצפון, לפתוח את כיסי התקציב ולצאת עם תוכנית תמיכה לאומית נדיבה, יעילה ומיידית. אולם אסור לנו לפצות על רגשות הנקם והתגמול במבצעים פחות רגישים לחיי אדם.

ניסיוננו הרב מלמד אותנו כי גם מבחינת האינטרס, עלינו להיזהר מאוד. כדי לזכות בזמן הדרוש להשגת מטרותינו, עלינו להימנע לעורר עלינו את התנגדות העולם - התנגדות שמתחזקת כאשר אנו פוגעים באזרחים. לכן יש אחדות בין האינטרס הלאומי לבין מוסר המלחמה.

אולי אין זה הזמן לדבר על מוסר המלחמה. כאשר התותחים רועמים, המוסר שותק. אך יודע אני גם יודע שאסור להתיר את הרסן, שהקפדה על מוסר המלחמה אינה פוגעת ביעילות הלחימה, שעלינו לחשוב על היום שאחרי: איך נסתכל בראי, איך יסתכלו הלוחמים על הקברניטים. עלינו לשמור שלא נצטרך לרחוץ את ידינו מדם מיותר, שנוכל להמשיך לומר ש"אנחנו צבא מוסרי ביותר".

ד"ר שמואל גורדון, אלוף-משנה (מיל') וטייס קרב לשעבר, ראש התוכנית לטכנולוגיה וביטחון לאומי במכון הטכנולוגי חולון 

• המאמר נכתב לפני האירוע בכפר כנא