אהוד יערי ענה לגולשי ynet

אהוד יערי, פרשן ערוץ 2 לענייני ערבים, התארח בפורום ynet והשיב לשאלות הגולשים.

להלן מבחר מהשאלות שנשאל ותשובותיו.

לימור: האם להערכתך האירוע היום, בו נפגעו ונהרגו לבנונים רבים, יקדם את הסכם הפסקת האש או את סיום הלחימה?

אהוד יערי: הלבנונים כבר מנסים לנצל את מה שקרה בכפר כנא למנוף להשגת הפסקת אש בלי תמורה של ממש - כך דיבר עכשיו סניורה. מבצע "ענבי זעם" של שמעון פרס ואמנון שחק הסתיים בטרם עת בגלל פגיעת ארטילריה עם נפגעים רבים באותו כפר. התושבים הוזהרו פעמים רבות לצאת גם בכרוזים, גם בשידורי רדיו "משרק", והם ידעו שחוליות של קטיושות יורות משם. עצוב מה שקרה אבל מוטב שזה לא יטה את הכף.

יאן: האם התמיכה הבלתי מסויגת של העולם לא הפתיעה את ממשלת ישראל וכעת, בהיעדר לו"ז קשוח, היא לא יודעת מה לעשות עם כל זה? מתי להערכתך כל זה יסתיים?

אהוד יערי:  אני סבור שאנחנו שומעים את ה"גונג" לסיבוב האחרון, אבל זה עוד יימשך מפני שיש מיקוח קשה לגבי תנאי היציאה וההסדר חדש.

אהוד יערי: בשביל לשגר "זילזל 2" צריך חיזבאללה לקדם רכב שיגור כבד לעבר הגבול. זה מסובך כשחיל האוויר ואמצעי המודיעין בשמיים, ומעבר לזה מהלך כזה טעון אישור מטהרן. נסראללה עצמו אומר שלא הגיע שלב כזה בלחימה.

יובל: איך לדעתך ייראה המתווה בו יחזרו החיילים החטופים לישראל? האם יש סיכוי שיחזרו בלי עסקת חילופי שבויים? ומה לגבי גלעד שליט?

אהוד יערי: אני חושב שאפשר יהיה לקבל את החיילים החטופים גולדווסר ורגב כנגד שחרור שני אסירים שאין לנו צורך בהם - סמיר קונטאר, שכבר ישב שלושים שנה בכלא אצלנו, וניסים נאסר, יהודי למחצה מחולון, שבחר להיות נאמן לצד השני. שני אלה וכן גופות של אנשי חיזבאללה שנקברו אצלנו, יכולים להיות ההסדר בסעיף החשוב הזה בתוך ההסדר הכולל של סיום המלחמה.  

גבריאל: סוריה מובילה אמל"ח ללבנון בזמן מלחמה. האם ישראל יכולה להביט על המצב כבת יענה מבלי להתייחס? 

אהוד יערי: אני באופן נחרץ נגד הרחבת המלחמה לסוריה. אין בזה שום צורך. את אסד אפשר ללמד לקח דרך לבנון, בלי לסכן 40 שנות שקט ברמת הגולן. שים לב שהסורים כבר כמעט שלושה שבועות בכוננות ספיגה מגננתית, ונזהרים לא לעשות תנועות מגונות כלפינו. מוטב כך.

theBubble: האם זה נכון שחלק גדול מהפעולות שחיזבאללה עושה הן כדי להעביר את תשומת הלב הבינלאומית מהתחמשותה הגרעינית של אירן?

אהוד יערי: האיראנים די כועסים על נסראללה אף על פי שאישרו לו את חטיפת החיילים. את המהלך השהם בנו לו בלבנון הם רצו לשמור ליום פקודה, ליום שבו יהיה המבחן הגדול בנושא הגרעיני. והנה, חיזבאללה "מבזבז" את היכולת הזו על מלחמה שמבחינת איראן לא תביא לרווחים. אבל מרגע שזה קרה, הם תומכים בו, גם אם לא התערבו בשבילו.

דודו: האם האופוזציה בלבנון יכולה לקום על נסראללה, ואיך עוברת תגובה של וואליד ג'ומבאלט, מנהיג הדרוזים, שעשה השוואה להיטלר. אם הוא התבטא כך, אז יש אופוזציה או אין?

אהוד יערי: הנוצרים הדרוזים וחלק נכבד של הסונים בלבנון נוקטים עמדה שעיקרה דרישה לפירוק הנשק של חיזבאללה. אין להם כוח לעשות את זה, אבל זה חיוני שימשיכו לדבר כך, כדי לייצר משענת לבנונית לכוח הרב-לאומי. אני כבר שנים מכבד מאוד את אומץ הלב של וואליד ג'ונבלט, מאז באתי אליו בתחילת המלחמה ב1982, והוא הסביר לי ביושר לב מדוע לא יעמוד לצידנו בכינון ממשל חדש בביירות. הוא איש אמיץ מאין כמוהו, נבון, וכדאי להקשיב לא רק לביקורת שלו על נסראללה שהיה שותפו בבחירות האחרונות, אלא גם לדברים שהוא אומר עלינו.

אהוד יערי: לא דיברתי על נסיגה, אני מדבר על כך שבתנאים של הסדר טוב בדרום לבנון, כדאי לעגן אותו בסילוק המסמר ג'וחא הזה של חוות שבעא ע"י העברת חלק מהמוצבים לכוח הרב-לאומי. כבר שנתיים ויותר שאני בדעה הזאת.

אהוד יערי: נראה לי שאולמרט מבין שלא יוצאים למלחמה כל יומיים ומרגע שישראל נאלצה ללכת למלחמה צריך לגמור אותה כהלכה. הוויכוח שמתעורר לפעמים בינו לבין עמיר פרץ נוגע רק לשאלה מה הוא קו הסיום הסביר, באיזו נקודה נרגיש שהושגו הישגים מספיקים. נוק אאוט לא יהיה פה ואני מצפה שדקה לפני הפסקת אש חיזבאללה יירה את הרקטה האחרונה.

טלי: האם לדעתך קיים דימיון בין אוסלו, שבמהלכו ישראל השלתה את עצמה שזה שלום, התעלמה מההסתה, הטרור וקריאת הג'יאהד של ערפאת עוד בימי רבין ז"ל ונתנה ידה להקמת רשות טרור בראשות ערפאת בשטחים, ובין התעלמות ישראל מהתחמשות החיזבאללה בלבנון בנשק ובכוח צבאי?

אהוד יערי: אוסלו בעיני היתה שגיאה נוראה. צריך היה לחפש הסדר עם אש"ף אבל לא כדרך שהדבר נעשה. בלענו נחש והוא מכיש אותנו מתוך הקרביים שלנו. אי אפשר היה לטפל בלבנון בעיצומה של ההתכתשות בשטחים ואלמלא שגה נסראללה בחטיפת החיילים, והוא כמעט מודה בזה בפה מלא, המלחמה הזו היתה נדחית ומולנו היה מופיע חיזבאללה חזק עוד יותר.

אהוד יערי: נכנסים למלחמה כזאת לא כדי לסיים במהירות. אין מאחורי הדברים של סניורה יכולת לממש. השאלה המרכזית עכשיו היא אם תהיה מעורבות בינלאומית בשטח, בלעדיה צבא לבנון לא יחלום לרדת לדרום.

מיכאל: 1. אם חסן נסראללה לא ייפגע, האם לאחר המלחמה הוא ינסה לתת למקורביו, כמו סגנו השייח נעים קאסם, להיות דומיננטים יותר בהנהגה (לאור הנזק התדמיתי שנסראללה ספג)?

2. אם חוות שבעא יוחזרו וכמו כן גם האסירים הלבנונים  - האם תהיה לחיזבאללה עילה לתקוף את ישראל בעתיד?

אהוד יערי: נעים קאסם לא נראה לי יורש רציני לנסראללה, יש שם דמויות אחרות שאינן מופיעות בציבור בכלל ואלו אגב האנשים שמעניינים את צה"ל. דעתי הפרטית היא שכדאי לבדוק את ההצעה להגיע לסידור חדש בחוות שבעא, למשל למסור אותן כפיקדון לידי הכוח הרב-לאומי עד שיסכימו הסורים לסמן את הגבול באזור הזה בינם לבין לבנון.

שירי: האם הפעולות הקרקעיות שנעשות כרגע על מנת לחסל משגרי טילים יעילות, בהנחה שהחיזבאלה מקבל אספקת תחמושת חדשה כל העת, הכוללת גם משגרים לטווח רחוק וטווח קצר?

2. מה הסבירות שנסראללה יממש את איומיו לירות טילים על מרכז הארץ? עד כמה זה יועיל לאינטרסים שלו, או שמבחינתו הוא הגיע למצב שאין לו מה להפסיד ו"תמות נפשי עם פלישתים"?

אהוד יערי: ממשלת לבנון, לצערנו, עדיין מזכירה את ממשל אבו-מאזן: רצון טוב לצד אין-אונות. אבל זה יכול להשתנות, ככל שירגישו שם שישראל קיצרה את הכנפיים של חיזבאללה. אי אפשר לחפש את כל משגרי הקטיושות הקטנים, ניסינו עוד ב- 1981 מול ערפאת ונכשלנו, אבל כדאי לעשות מאמץ מול הרקטות הכבדות. היחידה הקדמית שלהם, שירתה אל חיפה, ספגה חבטה קשה וגם היחידה של הרקטות הבינוניות שירתה לעבר עפולה כבר שילמה מיסים לחיל האוויר. מקווה שזה יימשך.

אביחי: האם הקריאה של אל-קעידה למאמינים ולוחמי מוג'הידין לבוא ללבנון אכן תיתן את אותותיה? האם נראה מצב של התגייסות לוחמים מהעולם הערבי כפי שהיה באפגניסטן?

אהוד יערי: לא לבנון ולא עזה יהיו לאפגניסטן, אף על פי שאתמול בפעם הראשונה אחד מראשי חאמאס, מוחמד נזאל, אמר שאם אל-קעידה רוצים להרוג יהודים, הם מוזמנים לבוא. לא אל-קעידה היא הבעיה שלנו בזירות האלה.

אביחי: האם אתה חושב שההודעה של א-זוואהרי מבטאת תחילת קירוב בין חיזבאללה לבין אל-קאעידה? ומדוע בדיוק השנאה ששוררת בין מנהיגי הארגונים? מלבד היות אחד סוני ואחד שיעי...

אהוד יערי: יש מלחמת עולם בין אל-קעידה לבין אירן והחיזבאללה, הם במאבק איתנים בעיראק, בסוריה, בסעודיה ובמקומות אחרים. לא תהיה שותפות ביניהם, אלא רק רגעים של כביכול התקרבות מול אויב משותף. זה לא יחזיק מים. הקיצוניות השיעית והקיצוניות הסונית של אל-קעידה הן במסלול התנגשות מהיר מאוד.

חומי פוזנר: כצופה העוקב אחר פרשנותך בשנים האחרונות מצאתי כי קריאתך את המפה הפוליטית לרוב מדויקת (במיוחד לגבי התפתחויות בתוך החברה הפלסטינית, בדגש על נוכחותו והעלמותו של ערפאת). על כן מעניין אותי מאוד לשמוע את חוות דעתך לגבי העימות הערבי-ישראלי בכללותו.

האם כרגע משקלה של המסורת המוסלמית הינה גדולה יותר בכלל החברות הערביות מאשר הלאומיות? האם ציון האחר בקוראן ככופר וככזה הזכאי לדין מוחמד בסיף הינו אבסולוטי ללא פשרות קיים בתודעתם של הלאומים הערבים? האם ישנה יכולת ריאלית של מנהיגי הדת לשנות טקסטים אלה, או שדבר מעיין זה לא נעשה ביחס לטקסט הראשוני של הנביא?

גלוי וידוע כי הן ממשל האייטוללות האיראני השיעי והן תופעת אל-קעידה הינם סמן קיצון שאינו מתפשר בסוגייה, אך נראה כי בסעודיה מעוז רוחני איסלמי בעל משקל מנשבות רוחות חדשות לגבי עניין זה.

אהוד יערי: הצדק איתך. המשקל של פסיקות קוראניות ובכלל, של מטעני המסורת מימי הביניים, הולך וגדל בשיח הפוליטי העכשווי בחברה הערבית. בין היתר כי המפלגות הלאומיות הגדולות כמו הבעת' התנוונו לגמרי, ומי שסוחף את הנר ברחובות אלו תנועות עם אפיון דתי מובהק כמו האחים המוסלמים, אל-קעידה או חיזבאללה. בכל נאום שומעים יותר ויותר ציטוטים והתייחסויות לכללים האיסלמיים העתיקים.