יותר חורים מגבינה
ההסכם המתגבש באו"ם מתחיל את הספירה לאחור לקראת העימות הבא. נסראללה יכריז ניצחון, וגם אם ישלם מחיר בלבנון - יהווה מקור השראה מאפגניסטן ועד עזה. זה קורה בעיקר בגלל התיקו הצבאי, שעוד יכול להשתנות
אם תאמץ מועצת הביטחון את המתווה האמריקני-צרפתי, כדאי שמזכ"ל האו"ם ידפיס כבר את ההזמנות לישיבה שתדון בעוד שנתיים-שלוש בהפסקת האש הבאה. אלא שאז עלול הדיון להתקיים בצילה של פטריית גרעין איראנית. זאת מפני שהמתווה הנוכחי המוצע אינו דורש מחיזבאללה להתפרק מנשקו ואינו מקים מיידית מנגנון אכיפה בעל שיניים, שיפעל בכל שטח לבנון וימנע את שיקום מערך הרקטות והטילים של הארגון.
ברור לגמרי שאיראן, סוריה וחיזבאללה לא יוותרו על הזרוע הרקטית הארוכה נגד ישראל בלבנון. הצלחתה של זרוע זו, וגם של טילי הנ"ט במערכה הנוכחית, רק תגביר את תאבונו של השילוש הלא-קדוש הזה לשקם ולשפר את המערך. ככל שאיראן תתקרב להשגת נשק גרעיני, כן יגבר האיום הצבאי עליה והיא תהיה זקוקה למגוון איומים שירתיעו את המערב וישראל. לכן, ביחד עם חיזבאללה, תמצא דרכים יצירתיות לשקם לא רק את מערך הרקטות האסטרטגי, אלא גם את האמצעים להגן עליו, קרי: טילי נ"ט ואולי אף נ"מ חדישים, שימנעו מישראל הפעלה של כלי-טיס למיניהם בשמי לבנון ויקשו מאוד על ביצוע פעולות "כירורגיות" בעומק.
שיקום המערך האסטרטגי והטקטי של חיזבאללה לא יקרה ביום אחד, הוא יארך שנים אחדות. אבל ברגע שתוכרז הפסקת אש, צה"ל לא יוכל עוד לפעול לסיכולו מבלי להסתכן בגינוי עולמי ואפילו בסנקציות. לכן, מרגע שצה"ל ייסוג מדרום לבנון תחל הספירה לאחור לעימות הבא, שיתקיים בתנאים הרבה יותר קשים מבחינתנו.
המגרעת האסטרטגית השנייה של הסכם הפסקת האש המתגבש הוא הניצחון התודעתי שהוא מעניק לחיזבאללה בעולם הערבי והמוסלמי. התיקו
קלף מלחמת האזרחים
שתי עובדות אלו הן המגרעות הבסיסיות של הפסקת האש בעיתוי הנוכחי על-פי המתווה האמריקני-צרפתי. ההסכם נותן אמנם לישראל סיפוקים מידיים וסולם "לרדת מהעץ" בלי אבידות רבות נוספות לכוחותינו, אבל את "שינוי המצב מיסודו", שישראל וארצות-הברית הודיעו שהן חותרות אליו בתחילת המלחמה - זה לא יביא. עם זאת, הסיכוי לכך אינו אבוד לגמרי, ואפילו תתקבל ההצעה הזו כלשונה. האבידות בנפש והנזק העצום שנגרם בכל שטחה של לבנון עוררו ביקורת וכעס עצומים על חיזבאללה בקרב האוכלוסיה הלבנונית, בכלל זה בקרב העדה השיעית. זהו ההישג האסטרטגי העיקרי של ישראל במלחמה עד כה.
הביקורת אמנם מושתקת כל עוד נמשכת הלחימה, אך כשתיפסק - סביר להניח שהלבנונים לעדותיהם יבואו חשבון עם חסן נסראללה, בעיקר אם יקבלו עידוד ותמיכה בין-לאומיים כמו אלה שהביאו לסילוק צבא סוריה מארץ הארזים. אפשר בהחלט שבלבנון יתפתח תהליך פוליטי-עממי, שבו הלבנונים עצמם ידרשו מחיזבאללה ליישם את הסכם החלטה 1559 ולהתפרק מן הנשק. יתרה מזאת, הכפריים השיעים שישובו לבתיהם ההרוסים בדרום לבנון ובבקעת הלבנון לא ימהרו לסייע לחיזבאללה להחביא רקטות, משגרים ואמצעי לחימה אחרים בתוך בתיהם או אפילו קרוב אליהם.
חיזבאללה רגיש מאוד לדעת הקהל בלבנון וחושש ממלחמת אזרחים. נאומיו האחרונים של נסראללה מעידים על כך. לכן, סביר להניח שלחץ פנימי לבנוני יביאו להתגמש ולקבל את הדרישה. הוא יכריז על ניצחון וינסה למנף אותו במישור הפוליטי הפנים-לבנוני. את מאמצי הלחימה בישראל ימקד בסיוע לפלסטינים בשטחים. אבל כדי שזה יקרה, הקהילה הבין-לאומית, כולל מדינות ערב, צריכה להמשיך ללחוץ על ממשלת לבנון. אסור שהפסקת האש תביא לכך - כפי שאירע באפגניסטן - שהעולם יסגור את "התיק הלבנוני" ויעבור לעיסוקים אחרים. מנוף הלחץ העיקרי חייב להיות מניעת הסיוע הכלכלי לשיקומה של לבנון עד שחיזבאללה יתפרק מנשקו. איראן וסוריה, הנתונות בקשיים כלכליים, לא ימהרו לשלוח לשם את המיליארדים הדרושים לשיקום התשתית הלאומית והכלכלית. לכן יש סיכוי טוב שמנוף כזה, אם יופעל בנחישות - יביא לתוצאות.
בכל זאת לליטאני?
אין טעם לבחון כעת בדקדקנות את סעיפי ההחלטה שתוגש (או לא) למועצת הביטחון. ראשית, מפני שהיא עדיין לא גובשה, ושנית מפני שחיזבאללה וממשלת לבנון החוששת ממנו אינם מסכימים לקבלה. אבל אפשר כבר להעריך שאם תתקבל ההחלטה בתנאים הנוכחיים, היא תהיה מלאה חורים, יותר חורים מאשר גבינה. היא תעניק לנו שנתיים-שלוש של שקט בגבול הצפון. אבל כל אותו זמן נצטרך להביט מעבר לכתפנו הצפונית, לאסוף מודיעין על הפרות ההסכם, לנדנד לקהילה הבינלאומית ואולי אף לצאת מדי פעם לפעולות סיכול צבאיות, שיסבכו אותנו עם הכוח הרב-לאומי ועם דעת הקהל העולמית.
צריך לומר ביושר: המצב הזה נובע מהעובדה שישראל לא הצליחה להגיע להכרעה צבאית ברורה, ואפילו לא הצליחה לצמצם בצורה משמעותית את שיגורי הקטיושות. גם אם נצא למבצע הצבאי הגדול המתוכנן, ספק אם נשיג את היעדים הללו במלואם. דרוש לפחות חודש - ולא מעט אבידות - כדי להגיע לתוצאות שיביאו את חיזבאללה לבקש הפסקת אש ולהסכים מרצונו להתפרק מנשקו. גם אם נהיה מוכנים לספוג את האבידות, ספק אם הקהילה העולם יתן לנו את הזמן הדרוש. לכן סביר שממשלת ישראל תקבל את המתווה המוצע כעת באו"ם.
אבל ישנה גם אפשרות נוספת: שחיזבאללה יודיע שהוא ממשיך בלחימה. או אז לא תיוותר לישראל ברירה, וצה"ל ייצא למבצע הגדול שכבר אושר בקבינט. אם לא תהיה במהלכו תאונה נוספת כמו כפר כנא, או שנספוג חלילה כמות גדולה של אבידות, יש סיכוי טוב שמבצע כזה יאפשר בסופו להשיג הסכם הפסקת אש טוב ויציב מכפי שמוצע לנו כעת. ייתכן אפילו שישראל לא תצטרך להשלים את המבצע; סביר להניח שעצם היציאה אליו תדרבן את האו"ם לגבש הסכם שייתן מענה לבעיות האסטרטגיות שהמתווה הנוכחי משאיר.
