די לבכיינות
מלחמת העולם השלישית מחייבת את הדבר הקשה ביותר שאפשר לדרוש מעם ישראל: סבלנות ועצבי ברזל. אם אינכם מסוגלים לראות שום הישג, תשתקו. ורק אל תתרפקו על המנהיגים-גנרלים - ראינו לאן הובילו ניצחונותיהם ונסיגותיהם
עם ישראל הוא עם עצבני במיוחד, מאז ומעולם. זה קשור כנראה לייעודו ההיסטורי, שלעתים קרובות - בפרט במצבים מסובכים - הופך ללחץ היסטרי. אלפי שנים לא השתנינו, כנראה גם קשה מאוד ללמוד לקח. ניצחון וכישלון הם מונחים פסיכולוגיים, ואינם מתרחשים רק בשדה הקרב. חשוב לא פחות מניצחון חיילנו בלבנון הוא הקרב על התודעה. מבחינות רבות, דומה מלחמת "בין המצרים" בלבנון למלחמת יום הכיפורים, בקנה מידה מוקטן.
גם הפעם נפתחה המלחמה במתקפת הפתעה של האויב וחשפה מחדלים רבים בקרבנו, שהחלו בנסיגה מלבנון ובאשליית השאננות היהירה. את שש שנות ה"אופוריה" של ארץ ישראל הגדולה, ערב יום הכיפורים, החליפו הפעם שש שנים של נסיגות חמורות ומסוכנות, שעודדו את האויב לתקוף. המשותף לשמאל ולימין הוא השחצנות, ולמרבה הצער והכאב, אין כמו אריק שרון, שגילם בדמותו ובמהלכיו את שני הצדדים - גם את הכוחנות הכובשת וגם את הנסיגה המבוישת - כדי להמחיש זאת.
במלחמת יום הכיפורים הצליח צה"ל לנצח בתנאים קשים ביותר ולהפוך את פלישת הסורים והמצרים לניצחון בשטח. אולם העורף הבכייני יצר תודעה שקרית, כאילו האויב ניצח. ישבנו אז רבבות לוחמים ממערב לתעלת סואץ, מוכנים בכל רגע להתחדשות הקרבות - ובתקשורת העורפית בכו וקישקשו. במסיבת עיתונאים בקהיר נשאל אז סאדאת, איך הוא קובע באופן נחרץ כל-כך שמצרים ניצחה ב"מלחמת אוקטובר" - והלוא צה"ל סיים את הקרבות 101 ק"מ מקהיר. "תשמע מה אומרים בתל-אביב. הישראלים אומרים שניצחנו", השיב.
כעת, כאשר ישאלו את השייח הרשע: איך אתה טוען שניצחת, בשעה שאיבדת שטח חיוני עליו הגנת בחירוף נפש, צה"ל חזר לדרום לבנון והשטח יימסר לכוחות אחרים, גרמת להחרבת חלקים גדולים מביירות, צור וצידון ובקעת הלבנון, וחלק גדול מכוחך הצבאי הושמד - גם הוא יוכל לענות בשקט: "הישראלים בעצמם אומרים שניצחתי".
ובכן, כל מי שאומר כך תורם לניצחון הרשע בהבל פיו, וכל מי שמגיב בבכיינות משרת את האויב, בדיוק כמו אלה שמפגינים בעדו בזמן המלחמה, או מוסרים לו מידע חיוני באמצעות התקשורת. אם יבינו כל הבכיינים - ובייחוד אנשי הימין מביניהם - שהם משרתים את האויב בעצם הדיבור המתלונן והבכייני על "כישלונותינו", אולי יחדלו מכך. אם אינכם מסוגלים לראות שום הישג במלחמה הזו, לפחות תשתקו!
תלמדו מאפי איתם מהי מנהיגות ממלכתית ראויה. המלחמה עוד לא הסתיימה, האש יכולה להתחדש בכל רגע, ורבבות חיילים בסדיר ובמילואים נמצאים בלבנון וסמוך לה, באמצע משימתם. לכן דרש איתם שלא לפתוח כבר עכשיו ב"מלחמת היהודים", וזו אכן דרישה צודקת. כאשר יבוא זמן החקירה, חשוב יהיה לחקור שש שנים לאחור, וגם לבדוק כיצד משתמש השייח בתקשורת הישראלית לצרכיו. אבל לא עכשיו. עדיין לא קברנו את כל מתינו.
לא גרילה, מלחמת עולם
נכון, כל חייל שנפגע מהווה פגיעה בכולנו. אולם חייבים גם להתבונן בפרופורציות: במלחמת יום הכיפורים איבדנו כ-160 הרוגים ביום; בירושלים בששת הימים בירושלים נהרגו 180 לוחמים ביממה וחצי. גם שם היו כישלונות, מחדלים ונפגעים - אין שחר לטענה כאילו צה"ל מעולם לא ספג מכות קשות עד עכשיו. את האגדה הזו ממציאים אויבינו כדי לפאר את הישגיהם, ועדת בכיינים בתוכנו קונה את השקר, מנפחת את ה"כישלון" ומשרתת את תעמולת החושך של "אל-מנאר".
לא פחות מזה חשוב לנו להבין, שמלחמה זו שונה מכל קודמותיה, באשר היא חלק ממלחמת עולם, שפרצה עם קריסת מגדלי התאומים, נגד המוטציה המרושעת של איסלאם קיצוני - הן בצורתו השיעית-איראנית והן בצורת אל-קאעידה סונית. האיש המחבר בין שתי קבוצות אלו הוא עימאד מורניה, המפקד הצבאי של כוחות החושך בלבנון. הפיגוע במטוסים בדרכם מבריטניה לאמריקה, אשר תוכנן לשבוע הזה, משקף את המערכה כולה.
הקרב הנוכחי שלנו בלבנון איננו מתנהל מול "ארגון קטן של התנגדות לבנונית". גם זו תעמולת שקר של השייח הרשע (שאגב, אני מסרב לקרוא לו בשמו משום שהוא כולל את שם אללה האחד והיחיד, שהוא קדוש גם ליהודים וגם למוסלמים). אנו נלחמים מול הפיקוד המערבי של משמרות המהפכה מאיראן - משם הנשק, ההדרכה, האימונים, ההכנות וההפעלה. אי-אפשר להשוות לחימה זו למלחמות שהיו מול צבאות ערב, לא רק כי זו "גרילה", אלא כי זו איראן, וזו מלחמת עולם בין תרבויות.
מלחמת עולם זו דורשת מאיתנו את הדבר הקשה ביותר שאפשר לדרוש מעם ישראל: סבלנות אין קץ ועצבי ברזל (גם אם צריך ללמוד אותה מאויבינו). עלינו להפסיק לחלום חלומות כאילו אפשר להילחם נגד בונקרים מבוצרים במעבה האדמה על-ידי הרס הבתים שמעל. הפצצות אוויריות יכולות למנוע הצבה ושיגור של טילים כבדים (כמו הזילזאל), לפגוע במשגרים לאחר שיגור טילים, וגם לשבש תוכניות והיערכות וקווי אספקה במידה ניכרת; אולם אין בכוחן לפרוץ אל המנהרות והבונקרים, להשיג הכרעה. הכרעה משיגים רק בקרב יבשתי ובזירה מדינית יחד עם כוחות בינלאומיים, שמטרתם לדחוק את הטרור, לבודד אותו, להחלישו ולגבור עליו במהלך ארוך ומתיש. עלינו לסגל לעצמנו סבלנות ברזל ולומר לכל המתלוננים בע"מ: חדל! די לבכיינות וחשבונאות בשירות האויב.
אלילי הניצחונות והנסיגות
בסופו של חשבון, דור הגנרלים, שהתרגלנו להתרפק עליהם, לא הביא טובה למדינת ישראל. ממשה דיין ועד אריאל שרון, המנהיגים-גנרלים הם שהובילו ניצחונות מפוארים בשדה הקרב, ואחר-כך נסיגות חמורות וכישלונות מדיניים צורבים אשר הביאו אותנו אל המלחמה הזאת. אז אנא, אל תפנו אל ה"אלילים". האזרחים "חסרי ההבנה והניסיון" עדיפים עשרת מונים, למרות הערפל והאי-ודאות, למרות שאין נוק-אאוט, כי כבר ראינו את תוצאותיהם המרות של הניצחונות המפוארים ההם.
מומלצים
