התיקו בצפון - הזדמנות מדינית
שר החוץ לשעבר, פרופ' שלמה בן עמי, סבור כי דווקא העובדה שלא ניצחנו באופן ברור במלחמה בצפון יכולה ליצור פלטפורמה להסדר מדיני. לטענתו, טוב עשו שרון וברק שלא יצאו למערכה בצפון, בידיעה שהדבר יחשוף את הקושי של צה"ל להילחם נגד גרילה - סוג מלחמה שגם ארצות הברית בוויטנאם ובעיראק וגם הסובייטים באפגניסטן הפסידו בו
מסלון ביתו בכפר סבא צופה פרופ' שלמה בן עמי לעבר קלקיליה. ימים ספורים אחרי המלחמה בלבנון, הוא חושש שהשכנים מהעיר הפלסטינית עלולים לנסות ולהשלים בקרוב את מה שנסראללה לא הספיק - לשגר טילים לעבר תל אביב.
שר החוץ לשעבר מביט בדאגה גם לעבר ירושלים. אחרי המלחמה הוא מצפה מההנהגה הישראלית להתוות לציבור איזושהי דרך, כיוון כלשהו, משהו. רק אל תזכירו לו את ההתכנסות. אם כבר, דרושה לטעמו קצת התנתקות מהאמריקנים.
הפרופ' להיסטוריה, ששב לאקדמיה אחרי הרפתקה פוליטית סוערת (עם אקורד צורם בדמות מסקנות ועדת אור על אירועי אוקטובר), לא שותף בימים אלה לאווירת הנכאים ולתחושת ההחמצה בעקבות תוצאות המלחמה. מי שהיה שותף למשא ומתן של ממשלת ברק בקמפ דיוויד, רואה דווקא חלון הזדמנויות שנפתח כעת לישראל.
"תמיד כשניצחנו בצורה גורפת את האויב", הוא אומר, "לא נוצרו תנאים להסדר מדיני. כך היה ב-1967 וב-1948. בשתי המלחמות האלה לא היה ויכוח על הניצחון שלנו. אי לכך, אי אפשר היה להגיע להסדר מדיני אחר כך. ב-73' לא ניצחנו בנוק אאוט, נוצר סוג של תיקו, וזה פתח את הדרך לשלום עם מצרים.
"את האינתיפאדה הראשונה לא הכרענו. באה מלחמת המפרץ וחשפה את חולשתו של העורף, וזה הביא אותנו לוועידת מדריד ואחר כך להסכם אוסלו. לכן זה שהגענו עכשיו לסוג כזה של תיקו עם האויב הזה בצפון, יש להשתמש בכך כפלטפורמה להסדר מדיני. זה צריך להיות היעד שלנו".
את ההתכנסות הוא תוקף במלים חריפות, ומשוכנע שהיה לה חלק גם בכניסה למלחמה בלבנון. "ממשלת אולמרט", הוא אומר, "נכנסה למלחמה הזו בשעה שאין לה סדר יום. מה היה סדר היום של הממשלה כשהיא הוקמה? התנתקות. אבל כבר במלחמת הקסאמים עם חמאס הובהר לכל ישראלי בר דעת שההתנתקות מתה. לכן ממשלת אולמרט היתה ממשלה כמעט בלי תפקיד, בלי אג'נדה. במידה מסוימת, אולי זה הקל עליה להיספג אל תוך המלחמה בלבנון".
עצם היציאה למלחמה היתה טעות בעיניך?
"כן. יש לי הערכה אישית לאולמרט, אבל לא היה צריך לצאת למלחמה כך. זו היתה יציאה פזיזה, באותו יום, בלי לספור עד עשר. פעולה של ממשלה חדשה שעוד לא בדיוק שולטת במערכות שהיא אמורה לשלוט עליהן. בהתראה כל כך קצרה, לגלוש לתוך מלחמה כוללת זה לא היה הדבר הנכון לעשות. בעיקר כשאתה יודע שאין לך כלים נגד גשם הטילים הזה".
האם בעצם אולמרט ופרץ לא משלמים את מחיר ההזנחה של ממשלת ברק, שבה היית חבר, וממשלת שרון, בנוגע לטיפול בחיזבאללה?
"זה שהממשלות הקודמות לא רצו למלחמה זה משום שהם ידעו את גבולות הכוח בזירה הזו, והם העדיפו מאזן אימה הדדי בין חיזבאללה לישראל, עד שתגיע השעה לפתרון מדיני שורשי. אני חושב שגם ברק וגם שרון לא טעו בשיקול הדעת - הם חשבו שעדיף להישאר עם תקריות מקומיות שאתה נותן להן תשובה מקומית מבלי להעמיד במבחן את כוח ההרתעה שלך ולחשוף את חולשותיך מול אויב שהוא לא אויב רגיל.
"זה לא צבא סורי שאותו אתה יכול לנצח אם אתה משמיד 50 אחוז מכוחו, והניצחון הזה ברור, ואתה יכול להחריב את תשתיותיה של סוריה בלא חשבון. עם אויב כמו חיזבאללה אין דבר כזה ניצחון ב-50 אחוז. זה או מאה אחוז או כלום. כי גם ניצחון ב-90 אחוז הוא לא ניצחון מול סוג כזה של ארגון, כל עוד הוא יכול לשלוח עליך ביום האחרון 200 קטיושות, כפי שהוא עשה".
בכל זאת, היתה הרגשה ברורה שהפעם נסראללה הגזים, ואם לא נגיב נאבד מכושר ההרתעה.
"זה ממש לא נכון. מה זה כושר הרתעה? זה כוח שאתה לא משתמש בו. כך למשל האמריקנים, זו מעצמה מטילת אימה, אבל היום, אחרי מלחמת עיראק, היא כבר הרבה פחות מאיימת. בשאר אסד לא היה מדבר כפי שהוא מדבר, אם כוח ההרתעה האמריקני ברמה שלפני מלחמת עיראק".
בן עמי לא מצטרף למצב הרוח השפוף בציבור. "דעת הקהל הישראלית צריכה להתעודד קצת, ולא לראות את הדברים בצורה כל כך פסימי. מלחמות עם סוג כזה של אויבים, לא רק ישראל לא ניצחה. אף אחד לא ניצח לפנינו, גם לא מעצמות גדולות מאיתנו. לא הסובייטים באפגניסטן, ולא האמריקנים בוויאטנם ובעיראק.
"זה לא יהיה נכון מצד אויביה של ישראל, איראן וסוריה, להסיק מגבולות הכוח שלנו מול חיזבאללה לגבי יכולתנו מולם. אני חושב שיכולותיה של ישראל כמעצמה טכנולוגית וכמעצמה צבאית לא נפגעו. עשינו טעות בכך שהעמדנו את זה במבחן במקום הלא נכון. אבל זה לא אבוד, וצריך להבהיר את זה. אין לי צל של ספק שהסורים והאיראנים מבינים את זה".
אין שלום חד-צדדי
אם לרגע היה נדמה במהלך הקרבות שאנו זוכים לתמיכת המערב במהלך המלחמה הזו, מתוך התחושה שאנו נציגיו עלי אדמות במאבק מול הפונדמנטליזם האיסלאמי, כפי שאפילו טוני בלייר חש כנראה, ושהסכסוך הישראלי-פלסטיני נדחק הצידה, ממהר בן עמי לצנן את ההתלהבות."מקבלי ההחלטות שלנו יעשו טעות אם יקבלו את ההנחה הזו, שהיא אופיינית לממשל בוש, שבעצם יש כאן מאבק בין איסלאם רדיקלי טרוריסטי, לבין המערב, ואנחנו חוד החנית שלו במזרח התיכון. זה גדול מדי על ישראל לסחוב על גבה את מלחמת העולם מטעם המערב, ואסור לה להתנדב לקחת את המלחמה הזו על כתפיה. מה שראינו בלבנון, זה רק לקח אחד בעניין.
"בסופו של דבר המערב ישאיר אותנו לבד, אם זה יהיה יקר מדי מבחינתו. היום למשל, לארה"ב אין אינטרס מיוחד שייפתח משא ומתן עם סוריה וחמאס, להפך, יש לה אינטרס לעימות עמם. אני לא יודע אם אפשר להגיע לשלום עם אדם כמו בשאר אסד, אבל הסדר עם סוריה ועם הפלסטינים צריך להיות יעד אסטרטגי שלנו, וצריך גם לשכנע את האמריקנים בכך".
חמאס הוא לא חלק בעיניך מהפונדמנטליזם האיסלאמי?
"האיסלאם הפונדמנטליסטי זה בין לאדן ואל קאעידה, שנלחמים עם המערב. חמאס הוא אמנם תנועה איסלאמית רדיקלית, אנטישמית, אבל אני עדיין המאבק שלה מתוחם בגבולות ארץ ישראל, ולא בכל הגלובוס. המאבק של חמאס הוא בבסיסו צבאי-פוליטי.
"אפילו במקרה של חיזבאללה זה ככה. נכון שהוא גם כלי של מלחמה גדולה יותר נגדנו מצד איראן, אבל הוא מצדיק את קיומו במאבק על שחרורה והגנתה של לבנון. לפחות תיאורטית, יש משהו שאתה יכול לתת לחיזבאללה (חוות שבעא וכו') כדי שהוא יפסיק להטריד אותך. אצל בין לאדן אין שום דבר כזה. המלחמה שלו היא טוטאלית.
"אני יודע שההבחנות האלה נשמעות דקות, אבל חייבים לעשות אותן, אחרת, נסחב על גבנו את מאבק המערב נגד האיסלאם, וזה גדול מאוד עלינו. הרי אפילו את הפלסטינים לא הצלחנו להכריע אחרי שש שנות אינתיפאדה. עם כל המכות שהם חטפו מאיתנו, הם לא שינו במילימטר אחד את תביעותיהם לגבי הסדר קבע. לכן הם לא הובסו".
שש שנים אחרי הכישלון בקמפ דיוויד ותחושת האכזבה מהפלסטינים, שהיתה משותפת לבן עמי ולרבים אחרים בשמאל, הוא אומר: "היום רוב הציבור מוכן לשלום אמת במשהו שהוא קרוב לגבולות 67'. אמנם היה רגע היסטורי שבו הדבר לא צלח, אבל זה לא אומר שצריך להרים ידיים. האינטרס שלנו שהניסיון הבא לא יתמסמס".
תקפת את ההתנתקות, ואתה שולל את ההתכנסות. מה האלטרנטיבה?
"התבטאתי בצורה חריפה נגד ההתנתקות מעזה. לפני שנה, מי שהתנגד לכך הוצג כמעט כאויב הציבור. אם אתה מסתכל על זה היום, אני לא חושב שטעיתי. תסתכל איך זה נראה בעזה. תסתכל על מטר הקסאמים. כל עוד נמשיך בחד צדדיות, נזמין את המלחמה עוד יותר עמוק הביתה, הפעם באמצעות נשק תלול מסלול.
"מאיפה הוציא ראש הממשלה את הרעיון שהוא יעשה התנתקות חד-צדדית והקהילה הבינלאומית תכיר בזה? איך אנשים מבוגרים מעלים על הדעת דבר כזה? אין ולא יהיה דבר כזה. איש לא יכיר בזה. אין דבר כזה שלום חד-צדדי, כמו שאין מלחמה חד-צדדית".
דרוש כיוון
במלחמה הזו נרשמה זירת קרבות נוספת – בין השמאל ה"ציוני" לשמאל הקיצוני, שהאשים את ישראל באחריות למלחמה, ב"פשעי מלחמה", ואת חבריו לשמאל שלא סברו כך ב"התקרנפות". בעניין הזה לבן עמי יש דעה ברורה: "אני לא משתגע אחרי השמאל הקיצוני הזה. ההאשמה האוטומטית של ישראל היא עניין שטחי, רדוד, לא אחראי, ויש בו סוג של פינוק במידה מסוימת. לא יהיה חלקי עם סוג כזה של שמאל. לא רק פה אגב, גם במקומות אחרים בעולם."זה אותו שמאל שהילל את סדאם חוסיין וראה בבוש טרוריסט. שמאל שעבורו אין בכלל איזה עולם ערבי מכוער, חסר מעצורים, חסר ערכים אלמנטריים של כיבוד זכויות אדם וזכויות אנוש. אני חושב שבמציאות הישראלית זהו שמאל שולי ביותר".
גם כשפונים לעבר המרכז, אל חבריו לשעבר למפלגת העבודה, אין לבן עמי מלים חמות במיוחד. "מפלגת העבודה מאבדת בהדרגה את הזהות שלה בתודעה הציבורית, והיא הולכת ויורדת בגלל חוסר היכולת שלה לאמץ לתקופה מסוימת, לא לכל החיים, תרבות של אופוזיציה. בכל תנאי צריך להיות בממשלה, גם כגלגל שני?".
אז לאן תפנה ישראל אחרי המלחמה?
"הרבה תלוי בהנהגה שלנו. בארץ, בצורה די מוזרה, למרות הביקורת כלפי המנהיגים, הציבור רוצה שיתוו לו כיוון. לצערי, נכון לשעה הזו, אין כיוון ברור. האם אנחנו הולכים להשתמש במלחמת לבנון כמקפצה להסדר רחב יותר? האם אנחנו מוכנים להשתמש במשבר עם הפלסטינים כמקפצה למשהו רחב יותר, כדי להביא לגבולות קבע למדינת ישראל?
"מנהיג בישראל שאיננו רואה כמשימה מרכזית קביעת גבולות קבע מוכרים על ידי העולם ועל ידי הסביבה למדינת ישראל, לדעתי, חוטא לייעודו המרכזי. כל עוד אין לך גבול כזה, אנחנו פתוחים לחוסר ביטחון המקובע במציאות".
ויש לו גם חזון נוסף: "יש חשיבות גדולה לפתח ציר עם מדינות בעולם הערבי שמתעבות את חיזבאללה - שעבורן העובדה שלא היכינו אותם שוק על ירך זו בשורה רעה. צריך לנסות לחזק את הברית או ההבנה שיש לישראל עם המדינות האלה. ועוד דבר אחד: חייבים לנסות להשתלב קצת יותר בתרבות הכללית - לפתח יחסים יותר עמוקים עם המצרים והירדנים, בני הברית הפוטנציאליים שלנו. ברור שהברית הזו נשחקת, אם אתה הולך להרפתקאות שגם להם קשה באותה שעה לתמוך בהן".
לפנייה לכתב/ת 
