אופירה הניג פורשת מניהול תיאטרון המעבדה
שנתיים וחצי לאחר כניסתה לתפקיד הודיעה הניג על התפטרותה שתיכנס לתוקף בחודש נובמבר. "המעבדה לא הצליחה להפוך לבית לאמנים והפכה יותר ויותר בית לקהל", היא אומרת
הבמאית אופירה הניג תסיים בנובמבר הקרוב את תפקידה כמנהלת האמנותית של תיאטרון המעבדה. הניג, שהחליפה בתפקיד את עודד קוטלר, ממייסדי המקום, תעזוב את התיאטרון מיד עם סיום הפקת הפרויקט הרב תחומי, "הגולם", לו שותפים חברי קבוצת סלמנקה. במהלך 2007 עתידה הניג לביים עבור המעבדה פרויקט נוסף שיעלה כקופרודוקציה עם פסטיבל ישראל ותיאטרון הבימה ויעסוק בהפצצה האטומית על הירושימה.
תיאטרון המעבדה הירושלמי, מיסודה של עמותת JVP שהקים איש העסקים אראל מרגלית, החל כמיזם שמטרתו הקמת מרכז תיאטרון ניסיוני חדש שיהווה בית ליוצרים בתחומים השונים של אמנויות הבמה. במהלך השנה האחרונה משמש המתחם, המפעיל בתוכו גם בר-מסעדה, בעיקר כאולם מארח. "החזון של אראל מרגלית תאם מאוד את החלום שלי להתרכז ביצירה מקורית ולבנות בית לאמנים בעלי שפה מיוחדת", אומרת הניג. "אחרי שנתיים של עשייה, שמאוד סיפקה אותי, הבנתי שבמקביל לאמנות וליצירה מתפתח מהלך ששם דגש על אירוח מופעים מבחוץ ומיצוב המעבדה כאולם מארח. זה כיוון שבשלב זה של חיי לא מעניין אותי לעסוק בו".
התקופה בתיאטרון המעבדה, לדברי הניג, היתה מעשירה ומרתקת. "התוודעתי ליוצרים מדיסציפלינות שונות כמו, למשל, קבוצת סלמנקה שפתחה לי דרכי מחשבה או יסמין גודר שעבדה איתי צמוד, מה שלא היה יכול לקרות בתיאטרון רפרטוארי רגיל", היא אומרת ומוסיפה, "גם המפגש עם אמני וידאו כמו יעל בר תנא היה מרתק ובכלל התחום הוויזואלי של התיאטרון החזותי מאוד התחזק אצלי במהלך התקופה דרך ההיכרות עם עמית דרורי והצוות שלו. אני מאוד גאה בכך שאפשרתי דרך המעבדה לתת במה לאמנים שונים ולייצר נקודות מפגש אבל בפרספקטיבה, המעבדה לא הצליחה מנקודת מבטי להפוך לבית לאמנים והפכה יותר ויותר בית לקהל".
למה?
"היום אני יכולה להגיד בוודאות שיצירה משמעותית מתרחשת בתנאים סביבתיים טכניים ותקציביים שמאפשרים לה להתהוות. זו הדרך היחידה שבה מקום הופך להיות בית. כשיש מסביב הרבה פעילויות אחרות ויש 'רעש', היצירה מתרחשת למרות ולא בזכות".
יכול להיות שרף הציפיות שלך גבוה מדי, שאת מבקשת עולם אוטופי במציאות בלתי אפשרית של עשייה תרבותית ישראלית?
"אני מכירה היטב את המגבלות הקיימות לעשייה אמנותית בישראל. אני לא מאמינה בחופש מוחלט ואני באמת חושבת שמגבלות הן לא בהכרח דבר רע ליצירה, אבל יש הבדל בין מגבלה להפרעה. ניהלתי תיאטרון וניהלתי פסטיבל ותמיד עבדתי עם מגבלות, אבל מעולם לא ויתרתי על שאיפה לאופטימליות. באתי למעבדה בשביל לתת מקום לתהליכים וחשיבה אחרת, אלטרנטיבית לממסד שאני מכירה היטב ופועלת במסגרתו שנים. אם אין אפשרות לאופטימליות אני מעדיפה לפעול בתוך הממסד, בסביבה מוכרת וברורה לי".
בחיבור בין אמנות ותרבות לאנשי עסקים יהיה תמיד מס לשלם. יכול להיות שאת המס הזה את פשוט לא מוכנה לשלם?
"כשאת עוסקת ביצירה ובעיקר בניהול, את תמיד חייבת לשלם איזשהו מס למסגרת שבתוכה את פועלת. השאלה היא מה המחיר. אני חייבת להדגיש שלא היתה כל התערבות בתכנים מצדו של אראל מרגלית וזה נורא משמעותי, אבל בגלל יוזמות ופעילות מקבילה לעשייה האמנותית שלי הרגשתי שהמקום של היצירה הולך ומצטמצם ולא תופס מספיק נפח. זו הסיבה שהלכתי. באופן כללי אני מברכת על כל יוזמה של אדם פרטי שלוקח על עצמו לתמוך ביצירה אמנותית, בתרבות ובחברה אבל אסור בשום אופן שזה יוריד ממחויבות המדינה כלפי העשייה התרבותית".
את מאמינה אידיאולוגית בחיבור בין תרבות לעסקים?
"זו שיטה שמאוד הצליחה בארה"ב ונכשלה באירופה לחלוטין. באופן אישי אני מעדיפה את השיטה האירופית ששמה דגש על סבסוד ציבורי. מנהל אמנותי ואדם יוצר הם בדרך כלל אנשים בעלי אמירה אישית ואנשים כאלה זקוקים למסגרת ציבורית רחבה גם אם מסורבלת, מסועפת ומורכבת, בכדי שיוכלו לעבוד בתוכה וגם למרוד בה. אני חושבת שיוזמות של אנשי עסקים לאחרונה בתחום האמנות כמו גם בתחום החברתי, הקהילתי והסוציאלי, נולדו מאובדן דרך ואי לקיחת אחריות של המדינה. זה מצב מאוד מסוכן. יוזמות פרטיות הן נקודתיות אבל הן לא יהדהדו לאורך זמן והאימפקט שלהן בטווח הארוך לא משמעותי. זה כמו שבמלחמה, המדינה התנערה מאחריות וכל מיני תורמים בסתר ובפרהסיה עשו לטובת ישובי הצפון. כולם מרוצים, זה מגיע לערוץ 2 אבל אין לזה משמעות בטווח הארוך ולא תהיה לזה באמת השפעה על החברה הישראלית. מעבר לזה חשוב להדגיש שגם אם המנגנון והחלל ממומן על ידי אדם פרטי, כל הפרויקטים של המעבדה זכו גם לתמיכה ציבורית בכדי להפוך לגדולים ומשמעותיים".
מה הלאה?
"אחרי 11 שנים של ניהול אמנותי, אני רוצה כעת להתרכז בבימוי".
מעמותת JVP נמסר בתגובה: "אנו מודים לאופירה הניג על עבודתה המסורה ועל ההצלחות בתחום האמנותי ובעידוד כשרונות צעירים בירושלים. הניג עשתה עבודה מצוינת ואנחנו נמשיך לשתף איתה פעולה, בין היתר בפרויקט 'הירושימה'. אראל מרגלית וצוות JVP מאחלים לה הצלחה בכל דרך שתבחר". בעמותה מדגישים כי תפקיד הניהול האמנותי לא הוצע לאף אחד ומציינים: "אנו בוחנים מספר אופציות, בין היתר ניהול המקום על ידי ועדה אמנותית". בנוגע לעתיד המעבדה אומרים בעמותה: "התיאטרון נמצא כעת בצומת בו הוא מבקש לתת דגש לקבוצות של יוצרים ירושלמים לצד יוצרים ותיקים וגם להמשיך בקו שאופירה הניג החלה בו - שילוב בין אמנויות הבמה למדיה מתקדמת, מה שייחד את המעבדה".
