לא לעוד עסקה חשאית
אסור להסיר את המצור הימי מעל לבנון כל עוד לא הועברו החטופים לידי ממשלתה. לשם כך דרוש לחץ פומבי ישראלי ובינלאומי, לא עוד דיפלומטיה שקטה
יש אמנם הפוגה, אולם המערכה הנוכחית לא תמה. אלפי חיילי צה"ל נמצאים בדרום לבנון בנוכחות חזקה, בטיהור שקט ובהמתנה לכוח בינלאומי. חיל-הים שומר על המצור הימי מול חופי לבנון, ומצור זה מפריע מאוד ללבנונים. הדבר היחיד שמפריע להם באמת הוא המצור הימי. עובדה היא, שהם מבקשים מכל העולם שיעזור להם בהסרתו. אם ראש ממשלת בריטניה, קנצלרית גרמניה, נשיא צרפת ומזכירת המדינה האמריקנית מפעילים את "השפעתם" כדי שישראל תסיר את המצור, סימן שהאצבע שלנו על עורק הצוואר שלהם.
באופן רשמי ישראל אומרת, שהמצור הימי יוסר כאשר ספינות של הכוח הבינלאומי יחליפו אותה בכפיית האמברגו נגד הכנסת טילים ונשק אחר לארגון השיעי-האיראני ששלט עד כה בלבנון. זה כמובן חשוב, הכרחי ונכון. הטענה הלבנונית, שהם בעצמם ימנעו העברות נשק בכל אחד ממעברי הגבול, עודנה זקוקה להוכחות ברורות, ואי-אפשר לסמוך עליהם כל עוד הם מפארים את "ניצחון ההתנגדות". אבל יש עוד דבר אחד מרכזי בחשיבותו - שני החטופים.
המצור הימי גם צריך למנוע את הוצאתם מלבנון בדרך הים, ולהבטיח את שחרורם. לא שמענו אף מילה על כך, שרק שחרור החטופים (בנוסף לשמירת האמברגו) יאפשר לישראל להסיר את המצור הימי. ייתכן שזה נאמר בחשאי, אולם אני אינני מאמין בדיפלומטיה חשאית. רק מרורות אכלנו ממנה בעבר, מהסכמות שהושגו בחשאי בתיווך אירופי - הסכם אוסלו וכל האסונות שהביא עלינו, נכפה על יצחק רבין ז"ל בגלל דיפלומטיה חשאית כזאת. גם עסקת טננבוים ושאר עסקות אפלות של חילופיי שבויים נרקמו בדרכים כאלה. המצרים וגם חיזבאללה מדווחים על עסקה שנרקמת גם עכשיו, וההיגיון אומר, שזהו המצב פחות או יותר.
כל עסקה חשאית מחזקת שוב את כוחו של השייח' הרשע, וזה יכול להרוס את המעט שהושג במלחמה - ישראל מול לבנון כמדינה, ולא מול הארגון השיעי-האיראני. שינוי זה יכול להתברר בהמשך כהישג משמעותי, בתנאי שנהיה עקביים ונחושים. לשם כך הכרחי לתבוע מממשלת לבנון את העברת החטופים לידיה, ורק לבנון כמדינה תנהל עם ישראל מו"מ לשחרור שבויים וחטופים.
זה צריך לבוא יחד עם הסרת המצור הימי. במילים אחרות: לא יוסר המצור הימי מעל חופי לבנון, אל אם יועברו שני החטופים לידי ממשלת לבנון, ויובטח הפיקוח הבינלאומי על האמברגו בדרך הים.
ראש הממשלה יכול לנמק את החלטתו לקבל את הפסקת האש, אף על פי שיוכל לשכנע בזה רק חלק של הציבור. אבל הוא לא יוכל לעמוד מול הורי החטופים ומול הציבור הרחב, ולנמק החלטה של הסרת המצור הימי, בלי שחרור החטופים לפחות לידיה של ממשלת לבנון.
הדבר היחיד שלוחץ באמת על השייח' הוא האשמה הרווחת בלבנון, שהוא פועל כסוכן זר מטעם סוריה ואיראן (מה שנכון, כמובן). לכן, הוא יתקשה מאוד לסרב להחלטות מפורשות של ממשלת ביירות. זו מצידה איננה ששה להתעמת עם הארגון השיעי, והיא עושה זאת רק בלית כל ברירה. היא אולי תעשה זאת אם מזכ"ל האו"ם, ראשי מדינות אירופה ומזכירת המדינה האמריקנית יבהירו לממשלת לבנון כי אין לה דרך אחרת להסיר את המצור הימי הישראלי - והם מצידם יעשו זאת אם ממשלת ישראל תעמוד בסגנון נוקשה וחד. הממשלה אולי תעשה זאת אם הציבור ידרוש זאת ממנה, אבל הציבור הישראלי עסוק בתלונותיו ובחיפוש אשמים. במקום להפגין נגד ה"אשמים בכישלון", אולי נפגין כולנו למען הניצחון: לא יוסר המצור הימי בלי אהוד ואלדד!
אחד תמורת אחד
ועוד דבר חשוב. במזרח התיכון, ובעולם המוסלמי בפרט, חשוב כבוד האדם יותר מחירותו. אנחנו צריכים לשמור על חירותו של
אדם יחד עם כבודו. התביעה של ראש הממשלה לשחרור החטופים בלא תנאי מביאה לכך, שהמתווכים למיניהם יוצרים מסגרת לעסקת חילופין מדורגת - תחילה ישוחררו החטופים שלנו, ואחרי יום, או אחרי שעה, ישוחררו השבויים או האסירים הלבנונים (או הפלסטינים בעסקת שחרור גלעד שליט). אני מציע מודל אחר (שכבר הצעתי בעבר): שחרור של אחד מול אחד.שחרור אסירים רבים תמורת אחד הוא זלזול בכבוד האדם. כבוד האדם וחירותו מחייבים להעמיד אדם מול אדם - שלנו מול שלהם. לא שניים מול אחד, לא עשרה, לא מאה ולא אלף. כעבור זמן, אם רוצים לשחרר אסירים במסגרת של הסכם כולל, או במסגרת של "הודנה", או בתמורה למשהו אחר - זה בסדר. אבל בשעת השחרור עצמו, חיוני ביותר לשבור את תקדימי העבר שלנו, שהביאו עלינו צרות ואסונות, ולעבור למודל של כבוד האדם וחירותו - אחד מול אחד. ייתכן גם, שזה יצמצם מאוד את הפיתוי לחטוף אנשים בעתיד.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
