הילה של כוכבת

הבמאי משה קפטן מוכיח את מקצועיותו, כשהוא רוקח מהסיפור הזה ערב אפקטיבי של בידור תיאטרוני מהנה ואפילו סוחף על הבמה הפורצת של תיאטרון רמת-גן. הוא עושה זאת על אף המחסור הברור באלמנטים טכנולוגיים, שעליו הוא מחפה באמצעות שימוש יעיל בלהקה הגדולה והמוכשרת של תלמידי בית-צבי, המבצעים למופת את הכוריאוגרפיות הדינמיות שיצר אלדר גרויסמן.

גיל קפטן, בתור מגאלדי, הזמר השרמנטי שמגלה את אוויטה, ונועם טלמון, בתור פרון, הבעל, מרשימים בעיקר ביכולת השירה שלהם, אבל ההצגה מסתמכת בעיקר על כישרונם של שניים שיודעים לשיר, לשחק וגם לרקוד למופת. איתי לוי, בתור צ'ה, המספר, מפגין שוב שילוב נפלא בין קול גדול לבין יכולת משחק משכנעת.

מולו, הילה זיתון נעה בטבעיות בין החוצפה הזנותית של השחקנית הצעירה לבין המלכותיות המודעת לעצמה של גיבורת ההמונים הנערצת, ושרה את השירים המוכרים, כמו "מה יהיה עכשיו" ו"אל תבכי לי ארגנטינה‭,"‬ בקול מלא רגש ועוצמה. אוויטה הוא תפקיד לכוכבת אמיתית, וזיתון מוכיחה שיש לה כריזמה מספקת לשאת את התפקיד הזה על כתפיה הצעירות. אכן, כוכב נולד.