השבוע בו מתה העבודה
שריה מתנהגים כסרח עודף ומפוחד של מפלגת השלטון, שאף היא נראית איבר מדולל מאוד
לכל דבר יש מחיר, קובעים הכלכלנים. המחיר של מפלגת העבודה כשותפה לקואליציה עם מפלגת קדימה הוא 0.2% מתקציב הממשלה השנתי, ועוד 15 שקלים לחודש לתשלום בעוד שנה ורבע. זול, לא? במחיר מגוחך זה קנה אהוד אולמרט - שבשליחותו פעל שר האוצר הירשזון - את הרמת הידיים של שרי העבודה בעד הצעת התקציב וחוק ההסדרים ל-2007. ספק אם אי-פעם בהיסטוריה של שותפויות קואליציוניות מכרה מפלגה גדולה את עצמה ואת השקפת עולמה במחיר סוף עונה כה נמוך.
אף אחד לא הכריח את כל שרי העבודה - להוציא פרץ - להצביע ביום שלישי האחרון בעד הצעות התקציב והחקיקה הנלווית אליו. ההצעות היו מתקבלות גם בהצבעת-נגד של לפחות חלק מהם. למיטב זכרוני, ממשלת ישראל אינה פוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית של ברית-המועצות בשנות השלושים המאוחרות, החלטותיה לא חייבות להתקבל פה-אחד, ומי שמעז להצביע נגד דעת המנהיג לא ימצא עצמו נעצר בחשכת לילה ונידון למוות במשפט ראווה. מקסימום, אולמרט לא יחבבו והירשזון ישסה בו את פקידיו.
אבל שריה של מפלגת העבודה התנהגו בהצבעת התקציב כמי שבאו לסדר צ'יק-צ'ק איזה עניין מטריד ומאוד לא נעים, שצריך להיפטר ממנו במהירות. משהו כמו ביקור אצל רופא שיניים: לבוא, לסתום ולשכוח, רק שכבר נהיה אחרי זה. הם לא ביקשו ולא קיבלו מינימום הגון של זמן להתעמק בהצעות התקציב של האוצר, לא התאמצו להציג חלופות מושכלות למדיניות, לא טרחו אפילו להעמיד פני כועסים על סדר העדיפויות החברתי הימני המשתקף בתקציב. הסתפקו בתוספות של כמה עשרות מילוני שקלים למשרד זה ואחר (אפילו שרי קדימה קיבלו תוספות שמנות יותר), מבלי שיהיה לרובם מושג קלוש שבקלושים מהו באמת סך כל ההוצאה שתעמוד לרשותם בשנה הבאה. ואחר-כך הצביעו. והחבר עמיר פרץ? השיג ניצחון משלו: תוספת של 15 שקלים לחודש לשכר מינימום החל מינואר 2008. בהצבעה הסופית, פרץ שיחק ברוגז ונמנע. בכך הגיעה אומנות ההימנעות של העבודה לשיאים חדשים.
תוצאות ההצבעה של שרי העבודה מדברות בקול גדול, בגרון ניחר, בעד עצמן. והן אומרות: השבוע מפלגת העבודה חדלה להתקיים. היא לא אלטרנטיבה, היא לא פועלת כאלטרנטיבה, היא לא חושבת כאלטרנטיבה. היא מתנהגת כסרח עודף מפוחד ומדולל של מפלגת השלטון קדימה, שאף היא נראית בימים אלו כאיבר מדולל מאוד. כי אם כל מה שמבדיל בין העבודה ליצור המשונה הזה הקרוי "קדימה" אלו 0.2% מתקציב הממשלה, אין טעם ואין סיבה לקיומה של עבודה כמפלגה נפרדת.
מגוחך לקיים מפלגה כדי "להשיג" את מה שהשיגו שריה מהתאגיד אולמרט את הירשזון בע"מ. ההבדלים-כביכול בין שתי המפלגות - הן בכלכלה והן במדיניות חוץ וביטחון - שייכים לתחום הנאנו-טכנולוגיה, שהוא מדע החלקיקים הזעירים ביותר. שמעון פרס, המשנה לראש הממשלה, ממליץ לעבודה להתמזג מיד עם קדימה. אנא, קבלו את עצתו: היא באה מאדם המצוי היטב ברזי נאנו-טכנולוגיה...
אחרי ההצבעה בממשלה אמרו דוברים שונים מטעם מפלגת העבודה, כולל פרץ עצמו, ש"הכל עוד פתוח" ושהקרב "האמיתי" יהיה בכנסת. קשקוש מקושקש. כעיתונאי כלכלי ותיק, הרשו לי לגלות לכם, דוברי העבודה: ההצבעה של שרי העבודה בממשלה בעד הצעת התקציב השבוע הייתה הגורלית והמכרעת בכל הדיון התקציבי על 2007. היא סינדלה את העבודה ותיאלץ אותה לתמוך כאיש אחד בתקציב גם כשיובא לכנסת, עם תיקוני עריכה שוליים שבשוליים. שהרי האחריות הקולקטיבית מחייבת. ואתם ואתן עוד תראו עד כמה.
אנא, עבודה, כמו שאת נראית כיום, עתידך מאחוריך. לכי להתמזג עם קדימה.
עוד בבלוג של סבר פלוצקר: הקרקס של הירשזון
לפנייה לכתב/ת 
כסרח עורף של מפלגת השלטון
צילום: איי פי
מומלצים
