"אם למדינה לא אכפת מילדי הזרים - כסף לא יעזור"

גנים מוזנחים, ליקויי בטיחות, צפיפות ומחסור בצעצועים הם רק חלק ממנת חלקם של ילדי העובדים הזרים החיים בישראל - רובם בתל אביב-יפו. יושב ראש הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים, רן כהן (מרצ), שנחשף לבעיות היום (ד') בסיור שערכה הוועדה, אמר שהבעיה לא מתסכמת בתקציבים בלבד. "אם לממשלה ולגורמים המחליטים לא אכפת מהפן האנושי של מדינת ישראל ומהילדים האלו, כסף לא יעזור".

בסיור השתתפו גם חברת הכנסת שרה מרום שלו (גמלאים), סגנית ראש עיריית תל אביב יעל דיין ונציגי ארגון מסיל"ה (מרכז סיוע ומידע לקהילה הזרה). המראות הקשים במעונות בהם שוהים הילדים גרמו לחברת הכנסת מרום שלו להיזכר בילדותה. "אנחנו שוכחים שעברנו את זה לא לפני זמן רב. אני הייתי במחנות של הנאצים כשהייתי בגילם, למה לא להתחשב בהם? ברור שצריך לטפל בהורים על פי חוק אבל לילדים צריך לתת את המינימום. הם באמת מסכנים".

בתחומי תל אביב-יפו חיים כ-300 ילדי עובדים זרים בגילאי גן, ותחזוק המעונות בהם הם שוהים עולה 15 אלף שקלים בחודש. לדברי כהן מדובר בבעיה של גישה. "ברגע שממשלת ישראל תחליט שהיא רוצה שכל ילד יקבל את הזכות האנושית וההומנית הכסף לא יהווה בעיה. 15 אלף שקלים בחודש זה גרושים, כסף שנוזל בין אצבעות פקידי האוצר. העניין הוא לאמץ גישה החלטית אידיאולוגית".

"נגרם להם נזק בלתי הפיך"

דפנה בר יעקב, עובדת סוציאלית האחראית על הגיל הרך בארגון מסיל"ה, אמרה ל-ynet כי הגירוש המסיבי של העובדים הזרים לפני כשלוש שנים הציב את האמהות והילדים שנשארו במצב קשה. "ישנם מאות ילדים קטנים שאינם יכולים להשתלב במסגרת ישראלית. בעקבות הגירוש הגדול נותרו האמהות והילדים לבדם בישראל. האמהות עובדות כל יום משש בבוקר עד שבע בערב והילדים נותרים לבד".

לדבריה, התנאים בהם חיים הילדים גורמים לנזק בלתי הפיך לילדים. "עשרות מהם מצטופפים בדירת חדר תחת השגחה של אשה שאינה גננת. הילדים נמצאים בלולים רוב שעות היום וגדלים ללא מגע יד אדם. גם ההאכלה והחלפת החיתולים נעשים בתוך הלול עצמו. זה נזק בלתי יתואר שאי אפשר יהיה לתקנו".

בר יעקב טוענת שהמדינה עוצמת עין, למרות שהיא הכתובת לקבלת תקציב. "הזכויות של הילדים הללו הן זכויות בסיסיות, ומדינת ישראל חתומה על אמנה בינלאומית הקובעת שכל ילד זכאי לזכויות אלו".