גבר הולך לאיבוד
“האב“ בתיאטרון הקאמרי היא הצגה מרשימה מאוד, אם כי קצת קרה ומרוחקת
פולק מציג את המאבק בין הקצין לאשתו לא רק כמאבק בין המינים, אלא כמאבק בין כוחות האור לכוחות האופל, באמצעות התפאורה הסימבולית של אבי שכווי, היוצרת עיגול לבן בתוך חלל שחור גדול. גם המוזיקה היפה של אבי בללי מוסיפה לתחושה המלנכולית המאיימת.
פולק מפיק משחקניו ביצוע נקי ומדויק מאוד, אפשר כמעט לקרוא לו ביצוע "קליני," נטול כל סנטימנטליות מיותרת. מתפקידי המשנה ראויים לציון אבי טרמין, בתור הרופא, ורוזינה קמבוס, בתור האומנת. שרה פון שוורצה מגישה ביצוע מחושב ומשכנע של לאורה, האישה השטנית, ואפילו מצליחה להעניק לדמות איפיונים אנושיים מפתיעים. אבל מה שמחזיק את ההצגה ומעניק לה את כוחה זו הופעתו הכריזמטית והמנצחת של גיל פרנק, המתפורר לנגד עינינו והופך מגבר-גבר לשבר כלי, ילד חסר ישע, הנשלט בידי הנשים האימתניות והפנטזיות שבראשו.
התוצאה הסופית היא הצגה מרשימה מאוד, אם כי קצת קרה ומרוחקת, שמביאה בפנינו שוב את החזון המבעית של סטרינדברג על חיי הנישואים כשדה קרב, שבו לא לוקחים שבויים, אלא רק משמידים את האויב עד הסוף המר.
לפנייה לכתב/ת 
