שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    גבר הולך לאיבוד

    “האב“ בתיאטרון הקאמרי היא הצגה מרשימה מאוד, אם כי קצת קרה ומרוחקת

    לפני שבע עשרה שנה הועלתה “האב‭,“‬ הטרגדיה של אוגוסט סטרינדברג, בהפקה מרשימה בהבימרתף בבימויו של חנן שניר. אז כיכב יוסי פולק בתפקיד הראשי של הקצין והמדען הסמכותי המאבד את שליטתו בביתו ואת שפיותו עקב המניפולציות השטניות של אשתו. זה היה אחד התפקידים המרשימים ביותר שעשה פולק בקריירה הארוכה שלו. היום, בעבודת בימוי ראשונה שלו בתיאטרון הקאמרי, בחר פולק לביים אותו מחזה, ואפילו שמר על העיבוד שיצר המתרגם, גד קינר, יחד עם הבמאי, שניר, להפקה ההיא. אין ספק שהיכרותו העמוקה עם הטקסט כשחקן מועילה מאוד לעבודתו כבמאי.

     

    פולק מציג את המאבק בין הקצין לאשתו לא רק כמאבק בין המינים, אלא כמאבק בין כוחות האור לכוחות האופל, באמצעות התפאורה הסימבולית של אבי שכווי, היוצרת עיגול לבן בתוך חלל שחור גדול. גם המוזיקה היפה של אבי בללי מוסיפה לתחושה המלנכולית המאיימת.

     

    פולק מפיק משחקניו ביצוע נקי ומדויק מאוד, אפשר כמעט לקרוא לו ביצוע "קליני‭,"‬ נטול כל סנטימנטליות מיותרת. מתפקידי המשנה ראויים לציון אבי טרמין, בתור הרופא, ורוזינה קמבוס, בתור האומנת. שרה פון שוורצה מגישה ביצוע מחושב ומשכנע של לאורה, האישה השטנית, ואפילו מצליחה להעניק לדמות איפיונים אנושיים מפתיעים. אבל מה שמחזיק את ההצגה ומעניק לה את כוחה זו הופעתו הכריזמטית והמנצחת של גיל פרנק, המתפורר לנגד עינינו והופך מגבר-גבר לשבר כלי, ילד חסר ישע, הנשלט בידי הנשים האימתניות והפנטזיות שבראשו.

     

    התוצאה הסופית היא הצגה מרשימה מאוד, אם כי קצת קרה ומרוחקת, שמביאה בפנינו שוב את החזון המבעית של סטרינדברג על חיי הנישואים כשדה קרב, שבו לא לוקחים שבויים, אלא רק משמידים את האויב עד הסוף המר.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים