שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    דו"ח אמנסטי: שני שלישים מייצור הנשק בישראל - לייצוא

    ההוצאות הצבאיות בעולם גבוהות פי 15 מההוצאות על סיוע הומניטרי, כך חושף דו"ח אמנסטי הנוגע לייצור הנשק העולמי. על פי הדו"ח, ישראל הזניקה 4 חברות לרשימת 100 המובילות בעולם. עוד קובע הדו"ח: הכלים הנוכחיים לפיקוח על שוק הנשק העולמי אינם יעילים עוד, וכתוצאה מכך מחריפים הסכסוכים המזויינים, ומתגברת הפגיעה בזכויות אדם בעיקר במדינות העניות

    כאלף איש מתים ביום כתוצאה ישירה של שימוש בנשק; כ-300 אלף מדי שנה. רבים אחרים נפצעים, הופכים לפליטים או שזכויותיהם נשללות. האוחזים בנשק הם אנשי כוחות ביטחון ממשלתיים, מיליציות חמושות וארגוני מחתרת וטרור, כנופיות פושעים ויחידים.

     

    עד סוף השנה הנוכחית, ההוצאות הצבאיות בעולם יגיעו ליותר מטריליון דולר - פי 15 מההוצאות לסיוע הומינטרי. במלים אחרות – הזמינות של הנשק והפרות זכויות אדם בשל השימוש בו, רבים משמעותית מהאפשרות לסייע לאנשים במצוקה.

     

    דו"ח של ארגון אמנסטי העולמי, ארגון הסיוע אוקספם ו-IANSA (רשת הפעולה הבינלאומית נגד נשק קל), שהתפרסם היום (ב'), טוען כי בעולם הגלובלי של היום, הכלים הנוכחיים לפיקוח על שוק הנשק העולמי אינם יעילים עוד, וחוסר היכולת של ממשלות וארגונים בינלאומיים לפקח על הסחר בנשק תורם להחרפה של סכסוכים חמושים, עוני, פגיעה בנשים והפרות נוספות של זכויות אדם.

     

     

    כלי הנשק והציוד הצבאי זורמים על-פי רוב ממדינות מתועשות ועשירות למדינות מתפתחות ועניות. הנשק מגיע בסופו של דבר לאזורי סכסוך כמו קולומביה, סודן, אוזבקיסטן, מדינות באפריקה בהן משתוללת מלחמת אזרחים או לממשלות שידועות בהפרות של זכויות אדם בתחומן כמו מיאנמר (בורמה) ואינדונזיה. מחברי הדו"ח טוענים שהשימוש בנשק מביא לא רק להרג ולפציעת אזרחים, אלא גם גורם לאלפים רבים להפוך לפליטים ומסייע להפרות של זכויות אדם ברחבי העולם.

     

    ישראל כמשל

    כדוגמא אחת מני רבות לתופעה זו מביא הדו"ח את מכירת הנשק מארצות הברית לישראל, נשק שישראל עושה בו שימוש בשטחים, וגורמת למותם ופציעתם של אלפים בניגוד לחוק הבינלאומי – לשון הדו"ח. "בה בעת", מציין הדו"ח, "קבוצות פלסטיניות חמושות משתמשות ברקטות, חגורות נפץ ופצצות אחרות כדי להרוג ולפצוע מאות ישראלים, והארגון החמוש הלבנוני חיזבאללה ירה רקטות לריכוזי אוכלוסיה אזרחית בצפון ישראל".

     

    הארגונים קוראים לגיבוש תקנות בינלאומיות אחידות לצימצום הסחר העולמי בנשק ולאימוץ אמנה בינלאומית, שתתאים יותר למציאות הקשה בשטח. הדו"ח מתפרסם ביום בו מתכנסת האסיפה הכללית של האו"ם לדיון בכללי הפיקוח על נשק בעולם.

     

    הדו"ח מצביע על העובדה שיצרניות נשק רבות התאימו עצמן לשוק הגלובלי והקימו מפעלים או שותפויות במדינות מתפתחות, כדי להוזיל את עלויות הייצור והיצוא. אלא שבדרך, נשחקו באופן משמעותי הכלים שהיו קיימים בידי מדינות כדי לפקח על הסחר העולמי בנשק. אחת הדוגמאות המובאות בדו"ח היא של יצרנית הרכב המשוריין "לאנד סיסטמס" מדרום אפריקה, שהיא חברה בת של יצרנית הציוד הצבאי הבריטי BAE. "לאנד" יצאה רכב משוריין לאוגנדה ולאינדונזיה, חרף החשש שבציוד יעשה שימוש להפרות של זכויות אדם.

     

    הדו"ח לא מאשים את אף אחת מהחברות – לא הבריטית ולא הדרום אפריקנית – בהפרת החוק הבינלאומי. אולם ברוב המקרים הדומים, יצוא של ציוד שכזה לא היה מקבל אישור במדינה השולטת על החברה המייצרת (בריטניה במקרה הזה – ר.ב).

     

    מחברי הדו"ח טוענים שאינם יכולים לקבוע בוודאות שיצרניות נשק מערביות מעבירות את פעילות היצור שלהן למדינות אחרות כדי לחמוק מהמגבלות הקשות המוטלות עליהן אך מביא את הדוגמא הבאה: יצרנית האקדחים האוסטרית "גלוק" מתכוננת להקים בקרוב מפעל בברזיל (אחת המדינות האלימות בעולם אגב – ר.ב). היצוא של "גלוק" מברזיל לא יהיה נתון תחת מגבלות הנשק המחמירות של האיחוד האירופי.

     

    הודו למשל, שבדו"ח נזכרת כיצרנית נשק שעתידה לצמוח ולגדול, הפסיקה לעדכן את "הרשימה השחורה" של מדינות שהיא נמנעת מלמכור להן נשק. כיום היא מוכרת נשק למיאנמר (בורמה) ולסודן, שתי מדינות שמפירות זכויות אדם באופן שיטתי ונתונות תחת אמברגו נשק – הראשונה מטעם האיחוד האירופי והשניה מטעם האו"ם.

     

    כיצד עוקפים את החוק

    מחברי הדו"ח מסבירים כי הסכמים ואמנות שונות לפיקוח על הסחר העולמי בנשק קיימים, ומדינות אחדות המייצרות נשק אפילו הסכימו לקבל על עצמן חלק מהמגבלות. עם זאת, האכיפה בנושא אינה עקבית ומלאה והמדינות לא שילבו את האמנות השונות לתוך חוקיהן.

     

    הדו"ח חושף שתי פרצות מרכזיות בהגבלות ובפיקוח על נשק: הקושי של מדינות למכור מערכות נשק שלמות מאלץ את היצרנים לעבור למכירה בחלקים. האיחוד האירופי למשל, מטיל אמברגו נשק על סין וגם ארה"ב וקנדה מסרבות למכור לבייג'ינג מסוקי תקיפה. אך מסוק התקיפה הסיני החדיש Z-10 מצוייד בטכנולוגיה של חברות מבריטניה, איטליה, קנדה, ארה"ב, צרפת וגרמניה. סין מצידה מוכרת מסוקי תקיפה שכאלו לארצות שונות ובכללן לסודן.

     

    דוגמא נוספת שמופיעה בדו"ח קשורה למסוקי "אפאצ'י" שמוכרת ארצות הברית לישראל. על פי הדו"ח, במסוקים קיימות מערכות-משנה שונות המיוצרות על ידי חברות בבריטניה, הולנד ואירלנד, שבהתאם לתקנות האיחוד האירופי היו אמורות לסרב לאפשר מכירה ישירה של מערכות נשק לישראל.

     

    הפרצה השניה היא מכירה באמצעות מתווכים. כלי רכב צבאיים מסוג "לנד רובר" למשל, אשר 70 אחוז מחלקיו מיוצרים בבריטניה, שימש את הצבא האוזבקי בטבח המפגינים במאי 2005 – טוען הדו"ח. חלקי הרכב נשלחו ארוזים לטורקיה, שם הורכבו וסופקו לממשלת אוזבקיסטן. לממשלה הבריטית לא היתה כל שליטה על תהליך המכירה מכיוון שהחלקים לא הורכבו בשיטחה.

     

    דוגמא נוספת בדו"ח מתייחסת להסכמים בין יצרניות נשק בעולם המערבי לחברות במדינות מתפתחות שגם אם אינם מוּפרים, תורמים בעקיפין לתפוצת הנשק בעולם. כך למשל מזכיר הדו"ח את הסכם משנות ה-70 בין יצרנית המנועים הגרמנית "דאוץ" (Deutz) לבין חברות סיניות. הסינים אמנם הקפידו לעמוד בהסכם ולא עשו שימוש במנועים או בחלפים מקוריים של "דאוץ" בכלי רכב שאינם אזרחיים. אולם באמצעות הנדסה הפוכה למדו הסינים להעתיק את המנועים של "דאוץ" ובעזרתם ייצרו נגמ"שים, אותם מכרו, בגרסאות שונות, לצבא סין ובין היתר גם לאיראן, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, צפון קוריאה, סודן ועיראק.

     

    המדינות המתועשות מובילות את הסחר

    הדו"ח מציין שחמש מדינות – כולן חברות ה-G8 וארבע מהן חברות קבועות במועצת הביטחון של האו"ם – מובילות את הסחר העולמי בנשק ובציוד צבאי. על פי הדו"ח, ארצות הברית, בריטניה, רוסיה, צרפת וגרמניה אחראיות על כ-82 אחוז מהעברות הנשק בעולם.

     

    עוד מציין הדו"ח כי ישראל נותרה שחקנית חזקה בשוק הנשק העולמי, וכי שני שלישים מהנשק שהיא מייצרת מיועד ליצוא. על פי הדו"ח, ישראל עומדת בראש רשימה של מדינות מתפתחות שהכניסו חברות לרשימת 100 יצרניות הנשק המובילות בעולם. ישראל הכניסה לרשימה ארבע חברות – אלביט, רפא"ל, תע"ש ותע"א.

     

    לצד ישראל, שאר המדינות שהכניסו חברות לרשימת ה-100 כוללות את הודו, דרום קוריאה וככל הנראה גם סין (שלוש חברות), ואת ברזיל, סינגפור ודרום אפריקה, שהכניסו לרשימה חברת אחת כל אחת.

     

    הדו"ח מבהיר שנשק כשלעצמו אינו מעודד אלימות ושמדינות רבות זקוקות לו על מנת לשמור על אזרחיהן כפי שהן מחוייבות לעשות על פי חוק. אבל הדו"ח מנסה להדגיש שזמינותו של נשק - בשל אכיפה לקויה - היא שמניחה אותו בידיהם של גורמים בלתי רצויים ותורמת להיקף האלימות בעולם.

     

    סקר בשוק השחור בבגדד השנה, מצא שם תחמושת מבולגריה, צ'כיה, הונגריה, רומניה, רוסיה וסרביה. 92 מדינות ברחבי העולם מייצרות נשק קל ו-76 מתוכן מייצרות גם תחמושת – מספיק כדורים כדי לירות בכל אחד משישה מיליארד התושבים בכדור הארץ פעמיים.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אבירם זינו
    סוחרי הנשק חוגגים (ארכיון)
    צילום: אבירם זינו
    מומלצים