חדירה לפרטיות? את מי זה מעניין?
במהלך חודש ספטמבר, במסגרת מסיבת עיתונאים, פיטר הסטינגס, הממונה על הגנת המידע באיחוד האירופי (EDPS, ראשי תיבות של European Data Protection Supervisor), הביע את דעתו בנוגע למאבק בטרור ומידע.
לדעת הממונה השמירה על פרטיות המידע אינה מונעת את המלחמה בטרור ובפשיעה נהפוך הוא הדבר, הממונה סבור שהמלחמה בטרור ובפשיעה חייבות לפעול באופן סינרגטי ובכך תשתפר איכות מאגרי המידע בד בבד עם הביטחון כי רק לגורמים מורשים תינתן גישה למידע זה.
ממחקר שביצעה EDPS בכ-100 מערכות לעיבוד מידע פרטי, מתברר כי ברוב המקרים בעת איסוף המידע, אין גילוי נאות על-ידי האוספים, למטרת האיסוף ואף כי זה נאסף. לא מפתיעה גישתו זה של הממונה, כאשר לאחרונה סוגיית פרטיות המידע תופסת מקום נכבד בסדר היום הציבורי בעולם המערבי ובעיקר באירופה ובארצות הברית.
לדוגמה, האיחוד האירופי אישר תקנות חדשות אשר יחייבו חברות תקשורת לשמור העתק מתעבורת מידע העובר בתחומן באמצעות שרותי טלפוניה ואינטרנט. בית המשפט האירופי לצדק בלוקסמבורג, פסק כי החלטת האיחוד האירופי לשתף עם ארצות הברית מידע אישי של אזרחי אירופה המתכננים לטוס לארצות הברית, אינה חוקית.
החלטה שהובילה לניהול משא ומתן קדחתני בין נציגי האיחוד האירופי לנציגי הממשל האמריקני בנוגע לשיתוף מידע זה. כך גם נבחנה מידת החוקיות במעקב אחר חשבונות בנק המזוהים עם גורמי טרור בכל העולם לאור ההפרזה בסמכויות שהוענקו לגורמי הביטחון, כאשר אלה קיבלו הרשאה בלתי מוגבלת לעיון במאגרי הנתונים המוחזקים אצל האגודה העולמית לתקשורת כלכלית בין בנקאית (Society for Worldwide Interbank Financial Telecommunication).
הנושא עולה לכותרות בארה"ב
בארה"ב ניתן לראות במיוחד כי סוגיית פרטיות המידע עלתה בשנה האחרונה לכותרות, כאשר התברר שממשל בוש אישר באופן גורף ובלתי חוקי, ביצוע מעקב אחר מידע פרטי. חברת התקשורת AT&T נתבעה על כך שפגעה בזכויות יסוד של המשתמשים בשרותיה לאור סיועה במלאכת המעקב הבלתי חוקי.
קבוצות להגנת זכויות האדם והפרטיות נעמדו על רגליהן האחוריות על מנת לעצור את אישור התוכנית למעקב אלקטרוני שתאפשר לסוכנות לביטחון הלאומי של ארצות הברית (NSA) לבצע באופן חוקי, את אשר בוצע עד כה באופן לא חוקי, לפחות לדעתה של שופטת פדרלית מבית המשפט המחוזי בדטרויט.
המצב בישראל
ובישראל, אתם שואלים? כבר באוגוסט 1974, המחוקק הישראלי הבין כי יש צורך להגן על הפרטיות. שר המשפטים דאז, מינה ועדה ציבורית שנתבקשה לבדוק את הדרכים להגנה על האזרח בפני פגיעה בצנעת הפרט ובמסגרתה הוקמה המועצה הציבורית להגנת הפרטיות. יש לנו את חוק הגנת הפרטיות אשר בין היתר מטפל בסוגיית הפרטיות במאגרי מידע ומסירתו לגורמים המורשים. יש לנו גם את רשם מאגרי המידע האחראי על מילוי הוראות החוק. ולאחרונה אנו חוזים במבול הצעות חוק, אשר יש הסבורים שאינן רציניות ואפילו מטופשות, הנמצאות, כרגיל, בהמתנה.על-פני הדברים, הכל נראה תקין, ככל שניתן בתוהו ובוהו הישראלי. יש חוק, חברי הכנסת מציגים עניין, משפטנים ועורכי דין עוסקים בשאלות החשובות - אז הכל נפלא? אז זהו שלא!
לפני יותר משנתיים דיווחה המועצה הציבורית להגנה על הפרטיות כי למרות החקיקה ככל שנוגע לשנת 2003 "ההגנה על הפרטיות בישראל אינה קיימת" וכן כי "המועצה רואה בחוסר מעש זה, המתבטא היטב גם בדו"ח רשמת מאגרי המידע לשנת 2003, סכנה חמורה לאיכות חיי האזרח הישראלי . זאת כאשר האמצעים לחשיפת ענייניו הרגישים והפרטיים הולכים ומשתכללים."
בדיווחה של המועצה בנוגע לשנת 2004, חוזרת המועצה ומתריעה "על כך שבשנת 2004 גברה הפגיעה בפרטיות האזרח . על אף ההתרעות החוזרות ונשנות של המועצה לא הוקצו האמצעים הנדרשים ולא הוכנה תוכנית פעולה ראויה להגנה על הזכות לפרטיות המוכרת כזכות יסוד על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.".
האם קרה דבר מאז, לא ברור מאתר המועצה, הואיל ולא מופיעים פרסומים נוספים. אנקדוטה מעניינת היא ששני הדיווחים משנת 2003 ושנת 2004, מצאו את מקומם באתר רק לפני מספר ימים.
מביקור באתר רשם מאגרי המידע ניתן ללמוד כי "רשם מאגרי מידע הוא הגוף נותן המענה, בכל מקרה בו עולה חשד לפגיעה בפרטיות האזרח. גוף זה אמור לתת סעד ואכיפה מיוזמתו הוא ובעקבות פניות מהציבור, בכל מקרה בו נפגעת הפרטיות, שהיא חלק מכבוד האדם וחרותו.". הכל טוב ויפה אך לא ניתן לראות כל פרסום עדכני הנוגע ליוזמה או אכיפה שהתבצעה על-ידי הרשם בגין הפרת זכויות הפרט. אין בציון עובדות אלה כדי לנגח את המועצה או הרשם שכן תמיד קל יותר לבקר ולומר מה לא נעשה מאשר נעשה.
יחד עם זאת, כאשר מדינות העולם המערבי המתחבטות השכם וערב בשאלת החדירה לפרטיות ומציגות פעילות אכיפתית בפועל, אצלנו לא ניכר כי קיימת פעילות מיוחדת ואמיתית, ככל שנוגע להגנת פרטיות המידע של האזרח הישראלי ועל כך נאמר הכלבים נובחים והשיירה עוברת.
לפנייה לכתב/ת 
