האי חבאר: לרוץ ולא לספר לחבר'ה

עם אור ראשון שבים הדייגים מן הים. השמש זורחת לאיטה ומבריקה בקרניה על אבני הכיכר המרכזית. אל רחובותיה הציוריים של העיר העתיקה טרם הגיעה, וצלליות הבוקר הצוננות עוד שולטות בהם.

השמשיות הגדולות כבר נפתחו ברחבה שליד הנמל, תחתן כבר תפסו הסוחרים המקומיים מחסה כדי למכור את סחורתם הקבועה: הנשים מצמחי הלבנדר והרוזמרין שלהן, והגברים מדבשם. ריחות השוק מתערבבים בניחוח המתנשא מבתי הקפה שבכיכר העיר, ונדמה שהכל מוכן לבקיעתו של יום חדש באי חבאר ‭.(Hvar)‬

היוונים כינו אותו "פארוס" - מגדלור (צילומים: הלן חזן)

קשה להאמין, אך בלבה של היבשת השכנה מצויה עוד פינה נטולת המולה של תיירים, שבה כדי לשתות כוס קפה אין צורך לשבור תוכנית חיסכון. ברוכים הבאים לאי חבאר - רק 4 קילומטרים וחצי מחופיה של קרואטיה, בעלת הבית, אי שם בים האדריאטי.

רק 12 אלף תושבים  

שטחו של האי האבוד הוא כ-300 קמ”ר בלבד ומתגוררים בו כ-12 אלף תושבים. אלה מפוזרים בכמה עיירות קטנות וציוריות. חבאר - על שמה קרוי האי - היא הגדולה שבהן, וחיים בה בערך ‭4,000‬ תושבים.

קצת היסטוריה. בכתובים מוזכר האי לראשונה עוד לפני שנת אפס. במאה ה-4 לפנה”ס ישבו בו יוונים שכינו אותו פארוס‭,(Pharos)‬ שפירושו מגדלור. במרוצת השנים שלטו במקום הרומאים והביזנטים, והחל מהמאה ה-11 ממלכת קרואטיה. בין השנים 1278 ו-1797 השתייך האי חבאר לרפובליקת ונציה, ואז הגיעו אליו חיילי הקיסרות האוסטרו-הונגרית. בתום מלחמת העולם השנייה הפך האי לחלק מיוגוסלביה, ומשנת ‭,1991‬ עם התפרקותה של מדינה רב־לאומית זו, האי שוב בריבונות קרואטית.

תושבי חבאר מתפרנסים בעיקר מתיירות ומגידול לבנדר ורוזמרין. היין המיוצר

 באי נחשב לייחודי בשל כבדותו וגווניו הכהים. המפורסם שבהם הוא יין פארוס, שצבעו שחור כמעט, לצד יינות ”איבאן דוראץ'” ו”בוגדנוסה‭.”‬

אל האי ניתן להגיע ממזרח בקו מעבורות מספליט, היוצא מהנמל שלוש פעמים ביום. דרך נוספת היא קו האוניות דוברובניק-ריאקה, שיוצא לדרכו מדי שעה וחצי. גם מאיטליה השכנה אפשר לקפוץ אל האי: מעבורת מאנקונה מפליגה פעמיים ביום ומפסקרה שש פעמים ביום.

האקלים בחבאר נחשב נוח במיוחד. הטמפרטורה הממוצעת בקיץ היא כ-25 מעלות ובחורף כ-9 מעלות. השמש שוטפת את האי במשך מרבית ימות השנה.

באי הקטן מאות אתרים ציוריים מעוטרים בשדות של לבנדר ושל רוזמרין, בחנויות קטנות, ברחובות מפותלים, בכנסיות ובמנזרים. מעל כולם מתנוסס הסבטי ניקולה, הר בגובה 626 מטר, שמשקיף מעל על כרמים ויערות עצי מחט.

המבצר והכיכר

מעל העיר חבאר, המוקפת חומה בת 700 שנה, ניצב המבצר העתיק, השומר עליה. הכיכר המרכזית הוקמה במאה ה-14 והיא משתרעת על פני ‭4,500‬ מטרים רבועים, מה שהופך אותה לכיכר הגדולה ביותר באזור הדלמטי. סביבה ניצבים כנסיית סטפן הקדוש, שנבנתה במאה ה-‭,16‬ ארמון הבישוף, ובנייני ציבור כארמון המושל. בטבורה באר שנחפרה בשנת ‭.1520‬

המנזר הפרנציסקני של האי נמצא על לשון אדמה הפולשת אל תוך מפרץ קריזה. המבנה, שהוקם באמצע המאה ה-‭,15‬ לא נועד בתחילה לשמש מנזר אלא אכסניית מלחים, אך במרוצת השנים שינה את ייעודו. אל המנזר ואל גניו המוקפדים, שבהם צומח לאיטו עץ ברוש בן 300 שנה, כדאי לבוא לעת שקיעה. מהגן הקסום נשקפים נוף הנמל ונוף האי פקלינסקי שממול. את כדור השמש הלוהט השוקע אט אט בים הטורקיז וצובע הכל בארגמן לא כדאי להחמיץ.

הכיכר המרכזית. הגדולה ביותר באזור הדלמטי

בכנסיית המנזר מצוי קברו של אחד התושבים המפורסמים של חבאר, המשורר הקרואטי הלאומי האניבל לוקיץ'.

לא הרחק משם, בנמל, בולט בניין הארסנל, שנבנה במאה ה-‭,13‬ נהרס בהתפוצצות אבק שריפה ותחמושת, ונבנה מחדש בשנת ‭.1579‬ בשנת 1612 נפתח בקומתו הראשונה התיאטרון הציבורי הראשון באירופה.

עוד נקודות חן בחבאר: המזח (הפבריקה) שנבנה בשנת ‭,1554‬ וחומת העיר, שחלקים ממנה היו לבתי עשירים וחמוקיה העניקו להם תחושה של ביטחון.

מחוץ לחבאר מצויות עוד כמה עיירות קטנות הראויות לביקור. היפה שבהן היא סטארי גראד, צפונית לחבאר, שנוסדה במאה ה-4 לפנה”ס ונקראה פריס. עם הקמתה של חבאר, בשנת ‭,1278‬ קיבלה זו את הכינוי ”העיר החדשה‭,”‬ וכך הפכה פריס ל”עיר העתיקה” - סטארי גראד.

סמטאותיה של סטארי מפותלות ובתיה כמו לקוחים מתוך ציור. במנזר הדומיניקני במקום, שנבנה בשנת ‭,1571‬ אוסף מסמכים היסטורי, ציורים, פסלים ומטבעות עתיקים.

וורבוסקה בנויה לאורכו של מפרץ קטנטן, שמעליו מתחו תושבי המקום גשרים המחברים את שתי גדותיו. סביב עיירה זו יער של עצי מחט. חצי שעת הליכה משם, לאורכו של חוף הים, נמצאת יאלסה. גם עיירה זו מוקפת עצים מחטניים, אך צמחייתה עשירה במיוחד, כיוון שאזור זה של האי התברך במים הראויים לשתייה ולהשקיה.

מהים לצלחת

המסעדות בחבאר עוד נחשבות זולות יחסית, ובמנות המוגשות בהן אפשר למצוא דגים שאך שעה קודם לכן עוד שחו להנאתם במימי המפרץ. אחד מבתי האוכל הטובים יותר באי הוא ”פנורמה‭,”‬ מסעדה שניחנה במיקום המכבד את שמה, מחוץ לעיר חבאר ואל מול נוף מרהיב. ב”ג'וניור‭,”‬ מסעדה משפחתית בעיר חבאר, מתמחים בדגים על האש. ”מאקונדו” ו”באונטי” ראויות גם הן לטעימות, כמו גם מסעדת ”נפוליאון” בעיר יאלסה.

סמטה בוורבוסקה

בתי המלון בחבאר מתאימים לכל כיס - חדר ללילה ב-50 יורו לכל היותר. בעבור כמה מרשרשים נוספים זוכים אף בנוף לים.

בתי המלון המובילים בעיר חבאר הם ”פאלס” שבמרכז העיר העתיקה, ”אמפורה” ו”אדריאטיק‭.”‬ בסטארי גראד חפשו את ”הליוס” - מלון חדיש ורחב ידיים. ”לבנדר‭,”‬ ”ארקדיה” ו”טרים” הם בתי מלון סבירים - 20‬ יורו ללילה לאדם בחדר זוגי.

אפשרויות לינה נוספות: דירות להשכרה החל ב-25 יורו ללילה לדירה. ב”פארייה אפרטהוטל” ‭(Aparthotel Pharia)‬ בעיר חבאר ישמחו לסייע.

לנוסעי הקרוואנים, באי כמה חניוני קמפינג, רובם על יד העיירה יאלסה. אחד מהם, ליד וובוסקה, הוא ”קמפינג נודיסט” - לחובבי ז'אנר העירום.