25 שנה לרצח: לא על זה סאדאת חלם

"מבחינה מדינית, אם סאדאת היה פוקח את עיניו, הוא לא היה מכיר את מעמדה ותפקידה של מצרים, ואני חושב שהיה מגלה אי-שביעות רצון רבה", אומר בשיחה עם ynet שגריר ישראל האחרון בקהיר, אלי שקד. "מצרים איבדה את מעמדה כמנהיגה מובילה בעולם הערבי וכגורם המשפיע בקרב מדינות העולם השלישי, בקרב המדינות הבלתי מזדהות ואפילו בקרב מדינות אפריקה. היא איבדה את משקלה הכבד מימי נאצר וסאדאת במהלך רבע המאה האחרונה. מצרים של מובארק כבר אינה גורם משפיע, בוודאי שלא ביבשת השחורה".

"במידה רבה, אפריקה צעדה קדימה ומצרים דרכה במקום - כלומר, הלכה אחורה", ממשיך שקד. "מבחינה מדינית, פוליטית ואפילו כלכלית, ראו היכן נמצאת דרום-אפריקה, שיצאה מחיק האפרטהייד רק בראשית שנות התשעים, היכן נמצאת ניגריה - והיכן נמצאת מצרים. הן דחקו את רגליה של מצרים כמדינה המשפיעה באפריקה".  

ה"בייבי" שלו: בגין, קרטר וסאדאת עושים שלום (צילום: אי.פי)

דוגמה טובה להידרדרות הזאת ניתן ללמוד גם מאפיזודה ספורטיבית, שולית לכאורה. מצרים התמודדה על אירוח המונדיאל של 2010, שייערך באפריקה. היא השקיעה סכומי כסף כבירים, גייסה את מזכ"ל האו"ם לשעבר בוטרוס ראלי וקיבלה הבטחות, אולם בהצבעה נחלה כישלון חרוץ - דרום-אפריקה זכתה ב-15 קולות, מרוקו זכתה לעשרה תומכים, ואילו מצרים קיבלה אפס עגול.

"במצרים מינו ועדת חקירה פרלמנטרית, אבל זה לא רציני. הרי השלטון לא יחקור את עצמו. מכאן יצא שמצרים הושפלה על-ידי אפריקה, שהראתה לה את גבה", מסביר שקד. "זאת הייתה הצבעה פוליטית, סגירת חשבונות של אפריקה עם מצרים. מדינות אפריקה מעולם לא שבעו נחת מהזלזול המצרי כלפיהן, זיהיתי זאת גם במהלך כהונתי והנה - הדבר תורגם לשפת המעשה. אם מצרים חושבת שבמסגרת הרה-ארגון במועצת הביטחון עליו מדברים, היא תוכל לייצג את אפריקה כחברה קבועה - היא טועה. אין לה שום סיכוי".

גוויה שטרם נקברה

מי נושא באחריות לכל זאת? לפי שקד, הנשיא מובארק, כמובן. "הוא מקבל את ההחלטות האסטרטגיות, שכן למשרד החוץ ולמשרד לענייני מודיעין יש בעיקר תפקיד מסייע. משרד החוץ המצרי הוא מנגנון גדול ומנופח, אולם יכולתו להזיז דברים מוגבלת מאוד. המשרד לענייני מודיעין, שבראשו עומד עומר סולימאן, עוסק בעיקר בנושא הפלסטיני וגם שם בהצלחה מוגבלת. מצרים הציבה כמה פעמים לפלסטינים איומים ואולטימטומים מפורשים, אולם הפלסטינים - חמאס, ערפאת ואחרים - ראו שדבר לא קורה אם דוחים את האולטימטום. מצרים כבר אינה גורם דומיננטי באזור, וכוחן של אחרות כמו סעודיה רק הולך ועולה. הליגה הערבית, אותו 'בייבי' של מצרים, הפך לגוף לא רלוונטי - גוויה שטרם נקברה".

מה היה קורה לולא סאדאת? שקד מנחש כי אילו מובארק היה יורש את נאצר, מצרים כלל לא הייתה פורצת את הדרך קדימה, בשל

אופיו של הנשיא המכהן. "אם מובארק היה יורש את נאצר ב-1970 לא הייתה פורצת מלחמת יום כיפור ב-73', אך גם הנשיא המצרי לא היה מגיע לביקור בירושלים ולא היה נחתם הסכם שלום עם ישראל. זאת, משום שמובארק הוכיח ברבע המאה האחרונה אמנם יציבות, אך גם חוסר יוזמה וחוסר יצירתיות - להבדיל מסאדאת. מובארק הוא איש שרוצה לשמר את הקיים, וזאת דריכה במקום, אם לא הליכה אחרונה. זאת בשעה שמדינות העולם, ובכלל זה מדינות אפריקה, צועדות שניים ואפילו ארבעה צעדים קדימה".

ומה בנוגע ליוזמה להקים כורים גרעיניים "למען הדורות הבאים"? "זאת היגררות לא חכמה אחר האירועים", מסביר השגריר לשעבר. "אני מעריך שסאדאת היה נזהר בעניין זה ומתרחק מדמיון לאיראן וצפון-קוריאה. למרות זאת, ארוכה הדרך בין הצהרות לבין בנייתן של תחנות כוח גרעיניות".

המארב של האחים המוסלמים

על רקע השקיעה האיטית בה נמצאת מצרים, מזהיר שקד מפני עלייתם של האחים המוסלמים האורבים מעבר לפינה. "אין לי ספק שברגע שהם יריחו חולשה מצד השלטון, הם ינסו לבצע הפיכה. זה החשש הגדול בקהיר והוא מוחשי. את מרבית מאמציו מרכז מובארק במאבק נגדם, ולא מעט בצדק. מדובר במיליוני תומכים שמאוד מתוסכלים נוכח ההצלחות של האיסלאם הרדיקלי במזרח התיכון, אך לא כל-כך מבית, והם מחכים להזדמנות. מצרים בפירוש נמצאת בתהליך שקיעה מדיני. לא סופרים אותה, ואני בהחלט יכול לומר שלקהיר אין כיום במה להתגאות בשום הישג ובשום תחום. למובארק יש בכך חלק גדול". 

"זה לא מה שהוא ראה בעיני רוחו" (צילום: אי.פי.איי)

גם שגריר אחר של ישראל במצרים לשעבר, צבי מזאל, סבור שמצרים נמצאת בבעיות לא פשוטות. "שנותיו של מובארק הן שנים בעייתיות למצרים. תקופתו של סאדאת הייתה מלאה בתקוות. הוא עשה שלום עם ישראל ורצה לטפל בעיקר בנושא הכלכלי ולעבור מהגוש הסובייטי למערב בתחום זה. הוא אכן הצליח וזכה לסיוע נדיב, אולם בשנים האחרונות מצרים לא התפתחה כלכלית".

"מובארק לא הצליח לפתח את מצרים ולהוציא אותה מהעוני, ולא הצליח להקים תעשייה רצינית. הוא לא תרם לפיתוח המערכת

הפוליטית והתוצאה - התנוונות המפלגות וצמיחת האיסלאם הרדיקלי. אנחנו בהחלט עלולים להגיע למצב של חוסר יציבות, ממנו האיסלאם הקיצוני עלול להרוויח אף יותר. בשלב זה לא נראה שמצרים תענה על כל צרכי האוכלוסיה הצומחת, ונוצר מירוץ בין הסיכון שבעליית הכוחות הקיצוניים לבין הסיכוי שמצרים תצליח למרות הכל להתאושש. אני מניח שאם על רקע זה סאדאת היה מתעורר, הוא לא היה מרוצה ממה שהוא רואה. הוא היה רואה בעיני רוחו מצרים אחרת: במקום שלום ופיתרון לסוגיה הפלסטינית - התחזקות של כוחות קיצוניים".

"בשלב הזה", מרגיע מזאל, "אני לא רואה ניסיון הפיכה באופק. הצבא ומנגנוני הביטחון נאמנים למשטר החילוני. אולם ככל שהמצב הכלכלי לא ישתפר, גם מצרים תלך ותשקע במצב גרוע יותר. המצב מורכב ובעייתי, ואני מניח שזאת לא מצרים שסאדאת ראה בעיני רוחו".