אני בתולה בת 30
אני צריכה להבהיר שאני נכה מלידה. לא בטוחה עד כמה קשר יש לזה, אבל מרגישה צורך לציין זאת. כשיש מגבלויות, אכן נראה לי שהאקט המיני תופס חלק מהותי ומפחיד. מצד שני, יש הרבה אנשים שמחכים עם זה עד החתונה, לא?
אבל אני קודם כל צריכה להבהיר שאני נכה מלידה. לא בטוחה עד כמה קשר יש לזה, אבל מרגישה צורך לציין זאת. כשיש מגבלויות, אכן נראה לי שהאקט המיני תופס חלק מהותי ומפחיד. אבל אני מדגישה שאני לא עושה הכללות. מאמינה שיש הרבה אנשים עם מוגבלויות עם חיי מין בריאים.
עד היום היו לי שני קשרים רציניים, ואמנם היו גורמים נוספים לסיומם, אבל אני מודה שאחד מהם היה המין.
בקשר הראשון, כשהייתי עוד ילדונת מבחינת הקשרים, גם בן זוגי, אדם, היה די חסר ניסיון ומתלהב. היתה זו הידלקות ממבט ראשון. בהתחלה פשוט נהנינו והיה נפלא מכל הבחינות. פתאום גם לי היה חבר, והוא נראה סקסי והיה רומנטי, ואפילו אהב לכתוב, כמוני. לא היתה מאושרת ממני.
אבל אז, אדם רצה לעשות אהבה, סקס, ואני כולי נלחצתי. לא ידעתי על זה הרבה, ובאמת בקטע של דייטינג הייתי כמו בת שלוש. בסוף, לאחר זמן די ממושך, הסכמתי, חוששת ומבולבלת. מובן שהייתי קלולס לגמרי בעניין והשארתי לו את הפעולה.
ראיתי שלא מצליח לנו. נלחצתי מאוד והרגשתי סגורה
לאחר ניסיון קצר ראיתי שלא מצליח לנו. אני נלחצתי מאוד, הרגשתי סגורה ומפוחדת. במבט לאחור, ברור לי שגם אדם לא ידע מה לעשות, אבל בזמנו האשמתי רק את עצמי, וגם לאדם היה קל להאשים אותי. ניסינו עוד כמה פעמים, והיינו מאוד מתוסכלים ומאוכזבים. אדם נעשה מריר בעניין ופגע בי יותר מפעם אחת. אני זוכרת ערב אחד שתוכנן להיות רומנטי במיוחד, הגעתי אליו לבושה בבגדים הכי יפים, מוכנה להגיע למסעדה הכי רומנטית, ואדם התעקש להישאר בבית. מהר מאוד ראיתי שרק סקס בראשו והייתי מאוכזבת לגמרי. מה בנוגע לשאר הקשר?
בפעם אחרת בא אלי, העניינים התחממו, שוב ניסיון לא מוצלח, ואז הוא אמר לי שהוא עוזב את הארץ. כל כך כעסתי: מנחית את זה ככה עלי, ועוד רצה קודם לכן לשכב איתי? מאז לא רציתי לראותו שוב.
ניסיתי לשים טמפון, ואפילו בזה לא הצלחתי
הקשר עם אדם השאיר בי חרדה. הסקס נראה מאיים מתמיד, ואפילו לא הייתי בטוחה שאני רוצה זאת. האמת שניסיתי לשים טמפון, ואפילו בזה לא הצלחתי. הייאוש היה גדול.
כך נכנסתי לקשר שני, בו, למזלי, הבחור, נקרא לו שחר, לא היה מעוניין בקשר מיני. בהתחלה זה היה באמת נפלא והקשר היה עם אהבה הדדית, פשוט מה שרציתי. היו כמובן "משחקים", אבל ללא חדירה. בהתחלה לפחות הייתי מאושרת מזה, אבל אחר כך הרגשתי שחיכינו מספיק. הצחיק אותי שפתאום אני הייתי בצד המעוניין, אבל היי, כבר עברה כמעט שנה, ואפילו דיברנו על מעבר למגורים משותפים.
אני זוכרת שפעם נסענו יחד לסוף שבוע, סוף שבוע ראשון וכמעט יחידי ללא ההורים. הייתי בטוחה שיהיה משהו, אבל הוא היה שקוע בעצמו מכל הבחינות, גם בקטע המיני. בכל מקרה, נתתי עוד הזדמנות ואפילו אמרתי שאלך לייעוץ והסתכלתי על דירות, אבל ראיתי ששחר, מצידו, לא עושה כלום וממשיך הכל רגיל. בהתחלה דיברתי איתו על זה, אחר כך הערתי לו, ובסוף, בלית ברירה, נפרדתי ממנו. במבט לאחור נראה לי שלא היתה שום אהבה בינינו, אלא רק כמיהה לקשר.
זהו, עכשיו אני נכנסת לקשר חדש עם עמי, ואני כבר כמעט בת 30. מצד אחד אני מאושרת מתמיד. לאחר שכבר הייתי בטוחה שאשאר בודדה, נכנסתי לקשר נפלא. אנחנו אוהבים את אותם דברים, הולכים להצגות ובתי קפה. פשוט חיבור מצויין. הכל נפלא באמת. אבל אני מפחדת, מפחדת מאוד.
ממה? בעיקר מעניין הסקס, אבל לא רק, הרי תמיד צריכה להיות פעם ראשונה, לא? התחלתי כבר ייעוץ פסיכולוגי, ואני חושבת להתייעץ עם רופאת הנשים שלי, לדעת שלפחות מבחינתי אהיה מוכנה. כבר סיפרתי לעמי שאני בתולה, ולאחר רגע של הלם, חיבק אותי ואמר שזה בסדר. היי, בסך הכל הרבה נשים מחכות עם זה עד לחתונה, לא?
לפנייה לכתב/ת 
