ביום שיהיה פה נשיא

נושא שינוי שיטת הממשל - שעלה בעקבות פגישתם של אהוד אולמרט ואביגדור ליברמן - נתפס על ידי חלקים בציבור כעוד "ספין" שנועד להסוות מטרות אחרות. אחרים משוכנעים כי השניים דווקא העניקו לסוגיה זו במהלך שיחתם את אותו משקל שהעניקו להצטרפות ישראל ביתנו לממשלה, אבל  כך או כך, אין עוררין בנוגע לחשיבות הנושא.

שיטת הממשל ובחירת הרשות המבצעת והמחוקקת הנהוגה כיום נתונה לביקורת מתמדת, בעיקר בתקופה הנוכחית בה התחושה כי ההנהגה מנותקת מהעם חזקה מתמיד. השיטה הנהוגה בישראל כיום היא פרלמנטרית, לפיה ראש הממשלה הוא זה שהצליח לאגד סביבו את מספר הנבחרים הרב ביותר. אין צורך להזכיר כי ריבוי מפלגות כבר הפך לסימן היכר של הפוליטיקה הישראלית ולמרות שיש שיטענו כי זוהי מהות הדמוקרטיה, הרי שבפועל קשה לזכור מתי באופן זה שרדה ממשלה קדנציה שלמה.

רייכמן: ללמוד מההולנדים

פרופסור אוריאל רייכמן - משפטן ישראלי, מייסד המרכז הבינתחומי הרצליה וכמעט חבר כנסת מטעם קדימה - מזכיר כי לאחר שבמשך שנים היתה נהוגה בישראל השיטה הפרלמנטרית, הוחלט לנסות את הבחירה ישירה, ללא הצלחה. "הבחירה הישירה עברה עיוותים גדולים מאוד תוך כדי חקיקה. התברר שהיה אפקט קשה של פיצול קולות בהצבעה בשני פתקים. הבחירה הישירה האיצה את הפיצול. למעשה, השיטה החדשה כפי שנהגתה לא יצאה לדרך".

רייכמן סבור כי השיטה העדיפה למציאות הישראלית היא זו הנהוגה בנורווגיה, בהולנד ואפילו באנגליה, שם ראש המפלגה הגדולה הוא גם ראש הממשלה. על פי חזונו של ברוורמן "הממשלה תמנה לא פחות משמונה ולא יותר מ-14 שרים. הממשלה מוצגת בפני הכנסת, אך ראש הממשלה לא חייב את אמונה. הוא יכול להתחיל לעבוד.

"בנוסף, לפחות שליש מחברי הממשלה הם אנשים שלא היו מועמדים בבחירות לכנסת (טכנוקרטים/מומחים שראש הממשלה בוחר). אם מישהו משאר השרים היה חבר כנסת, הוא מתפטר ממנה. הכנסת לא יכולה לפזר את עצמה, אלא ברוב של 73 חברי כנסת, אבל ראש הממשלה יכול לפזר את הכנסת - ואז הולכים לבחירות כלליות, כולל ראש הממשלה".

לצד כל אלו מציע רייכמן מספר תיקונים נוספים: העלאת אחוז החסימה לשלושה כדי להשאיר ייצוג של זרמים בחברה ופריימריס פתוחים לכלל הציבור בכל המפלגות: "מטרת ההצעה היא לייצור קודם כל יציבות. זה יצמצם את מספר המפלגות לשבע ואולי פחות, ויהיו גושים מרכזיים של שמאל מרכז, ימין מרכז, 1-2 מפלגות ערביות, 1-2 מפלגות חרדיות ועוד אחת של ימין קיצוני".

נשיא ודירקטוריון

פרופסור גדעון דורון, מהחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, סבור כי מירב היתרונות מצויים במשטר נשיאותי, אותו יש להנהיג בישראל כשיטת ממשל. "משטר נשיאותי שם את הדגש על הרשות המבצעת ומחפש איזון ופיקוח בין הרשויות השונות, וזאת בשונה ממשטר פרלמנטרי ששם דגש על הנציגים בפרלמנט", הוא אומר. "במשטר נשיאותי בוחרים נציג והוא בוחר את הצוות שלו, כמו דירקטוריון. הנשיא נשפט על פי הביצועים שלו. מדי תקופה מסוימת, לפי החלטה שנקבעת מראש, הולכים לבחירות ומצביעים בעד או נגד הנשיא. בסוג כזה של משטר אי אפשר להפיל את הרשות המבצעת. הדרך היחידה להחליף את הנציגים היא בבחירות".

וכיצד בא לידי ביטוי נושא השחיתות במשטר נשיאותי? דורון סבור כי השחיתות אינה הבעיה המרכזית של ישראל. "מכיוון שיש לנו כנסת חלשה ורשות מבצעת חלשה, הרשות השופטת הופכת לאופציה, ולמעשה חלק גדול ממה שקרה זה הגזמה של הצדק החוקי, לפני שהגענו למסקנות. לפני שקבענו אם הבן אדם אשם או לא אשם, הוא כבר אשם".

שינוי, אבל חכם

מי שכבר פועל לקידום נושא שינוי שיטת המשטר הוא המכון הישראלי לדמוקרטיה, בראשותו של פרופסור אריק כרמון, אשר לאחרונה גם פרסם ספר בנושא. ביום חמישי ייצאו אנשי המכון בקמפיין תחת הכותרת "לשינוי חכם" וכפי שמסביר כרמון, אשר מתנגד למשטר נשיאותי אך תומר בשינוי הדרגתי של הפוליטיקה המקומית: "אחרי ההימור הקודם של ההצבעה בשני פתקים, יש להעיף מסדר היום ניסיון נוסף של 'רולטה רוסית'".

"המכון הישראלי לדמוקרטיה שותף למאמצים של יו"ר ועדת חוקה בכנסת, פרופסור מנחם בן ששון ממפלגת קדימה, לחיזוק המשטר. ההצעות המתגבשות בוועדת נשיא המדינה בראשות פרופסור מנחם מגידור, מתיישבות עם מאמצי ח"כ בן ששון ומסמנות את הכיוון שבו עלינו להמשיך ללכת. מחקרי המכון ב-15 השנים האחרונות מבססים המלצות אלו.

"מומחי המכון מצביעים על הצורך בתיקונים בשיטת הבחירות, חיזוק התשתית המקצועית של הכנסת, שינוים מבניים בתפקוד הממשלה ובעיקר נקיטת צעדים להחזרת אמון הציבור בפוליטיקה. כל אלו יושגו בתהליכים מבוקרים וזהירים לאורך זמן".

עו"ד ארז בוגנים, מומחה למשפט חוקתי, בינלאומי ודיני האיחוד האירופי, מגדיר בשיחה עם ynet את שיטת הממשל הקיימת כ"כישלון". עם זאת הוא מסביר כי השינוי צריך להתמקד בהליך ולא רק במטרה: “שינוי שיטת המשטר בישראל לא אומר שמדובר במטה קסם שירפא את חוליי החברה ובעיותיה. אבל זה כן יכול להטוות את הדרך, בהנחה שזה נעשה שלא מתוך מניעים פופוליסטיים או שיקולים קואליציוניים".

“בהנחה ששינוי שיטת המשטר יעשה בצורה הנכונה כשינוי נטול פניות, זה עשוי להוליד בעוד מספר שנים משהו שונה לגמרי, התנהלות מדינית יותר טובה ויותר אפקטיבית, אבל שוב - כל זאת בהנחה שההליך יהיה נכון ולא פופליסטי".