פליקס הובלות: על הזר החדש של מכבי ת"א

אפשר להגיד שהוא צהוב מלידה. לא, נואל פליקס לא גדל בצפון תל אביב וגם לא ביד אליהו, אבל ממש ליד הבית של הילד בן ה-8 עמד הפורום, אותו בית מיתולוגי של הלייקרס. בשלהי תקופת הזוהר של מג'יק, קארים, וורת'י ופט ריילי, ספג נואל הצעיר את רזי הכדורסל המענג ביותר אי פעם. האם שואו טיים זה מה שנראה מהזר החדש של מכבי תל אביב? לא ממש.

למרות שהוא יכול לתרום גם בהתקפה, המחליף של מייסיאו באסטון מגיע לקבוצה של נבן ספאחיה בעיקר על תקן סטופר הגנתי ואיום חסימה. שני האמריקאים הראשונים שהחתימו הצהובים (וויל ביינום ורודני ביורפורד) היו סוג של ברירות מחדל, אבל כעת עושה רושם שנמצא איש שיתאים למשבצת לה הוא מיועד ויספק אנרגיה לקו הקדמי הרדום משהו, על אף רקורד לא זוהר.

פליקס (2.06 מ', חגג 25 בשבוע שעבר) הוא בן למשפחה מבליז, מדינה קטנה בדרום אמריקה. הוא גדל באינגלווד, פרבר של לוס אנג'לס והחל להראות את כשרונו מגיל צעיר במגרשים הציבוריים, גם מול ילדים גדולים ממנו. "תמיד רציתי להטביע", הוא סיפר על החוויה שלו מגיל 12. "ניסיתי וניסיתי, החטאתי אולי 100 פעמים, אבל מרגע שעשיתי את זה ידעתי שאוכל להגשים כל שאיפה על מגרש כדורסל". כשרונו כחוסם מצטיין ואתלטי בלט כבר בתיכון המקומי, שם רשם בעונתו האחרונה ממוצע של כמעט חמש חסימות למשחק, יחד עם 15 נקודות ו-11 ריבאונדים.

וויל ביינום. כולם רוצים לחזור ל-NBA דרך מכבי (צילום: טל שחר)

פליקס נדד צפונה למכללת פרסנו סטייט של ג'רי טרקאניין, שם עבר שנתיים עד שהפך לפאוור פורוורד הפותח ולמוביל הקבוצה. אבל התקופה שלו בקולג' תיזכר בעיקר עקב פרשיות מספר, בהם היו מעורבים כמה מחבריו לקבוצה ולצוות האימון, שכללו הפרת תקנוני ה-NCAA. פליקס לא הואשם בדבר, אבל נאלץ להתמודד עם הרבה רעש מסביב, אולי בדומה לצפוי בארץ הקודש.

לאחר שסיים את לימודיו, לא הצליח להיבחר בדראפט אך לא ויתר על חלום ה-NBA. לשם כך ארז ויצא למסע חובק עולם. אחרי שטעם את המזרח ושיחק בשנחאי שארקס הסינית, חזר נואל לארה"ב, לליגת ה-CBA, לקבוצה מאיידהו, אבל לא הגיע ליכולת הדרושה כדי לקפוץ מדרגה.

בעונה שלאחר מכן, 2004/05, פליקס עבר בקאריפה פרארה מהליגה האיטלקית השנייה, לפני שנדד גם לפיליפינים. מעבר לים הוא לא ממש הרשים, אבל שב ל-CBA והפעם הצליח להתקדם - כשיכולתו במדי היקאמה סן קינגס הקנתה לו מקום בחמישיית ההגנה של הליגה, מה שגרר מבטים מסקאוטים של ה-NBA.

באסטון ופארקר. פליקס רוצה להצטרף אליהם בארה"ב (צילום: ראובן שוורץ)

פליקס ידוע כאיש של עבודה קשה, וזו סידרה לו בקיץ 2005 שתי קפיצות מדרגה. הראשונה - זימון למחנה האימונים הסופי של הסיאטל סופרסוניקס, והשנייה - לסגל הלאומי של ארצות הברית. כן, את הופעתם באליפות העולם האחרונה (והמאכזבת) חייבים לברון וחבריו גם לפליקס, שיחד עם שחקנים אלמונים יחסית צלחו את המוקדמות של צפון ומרכז אמריקה.

למרות שהיה נחוש להגשים כבר אז את החלום, מוסר העבודה שלו לא הספיק. "ידעתי שב-NBA אשחק יותר כסמול פורוורד, אז שיפרתי את הזריקה מבחוץ", אמר אז פליקס, אך ממש ברגע האחרון נופה מסגל הסוניקס.

 "ברור שהוא כישרון ל-NBA", אמר המאמן מאותה תקופה, בוב וייס, "נמשיך לעקוב אחריו". וההבטחה אכן מומשה - אחרי שחזר ל-CBA והמשיך להתקדם (מלך החסימות עם 2 למשחק), בקבוצה השלישית שלו בליגה החצי מקצוענית, הוא קיבל סוף סוף את הטלפון.

ב-2 במארס האחרון חתם פליקס על חוזה ל-10 ימים בסיאטל, ובהמשך גם לשארית העונה. הוא הספיק לשחק ב-12 משחקים וכנראה מרוב התרגשות קלע רק 6 מ-25 נסיונות הזריקה שלו מהשדה, לצד 1.1 ריב' למשחק ב-6.8 דקות. בקיץ האחרון  שוב שותף במדי הסוניקס בליגת הקיץ, לצד יותם הלפרין. למרות יכולת משופרת, העומק הרב בסגל הוביל לויתור של סיאטל. כעת, בדומה לבאסטון, ינסה פליקס לחזור ל-NBA מדלת ראשית הרבה יותר, היורוליג.

בוב היל, מאמן סיאטל, מאמין שהוא יכול לעשות זאת. "בשביל שחקן בן 25, הוא עבר כברת דרך ארוכה", אמר. "ללכת ולשחק בקבוצה אירופית ברמה הגבוהה ביותר רק תעזור לו ותקדם אותו בניסיון לחזור ל-NBA. אני חושב שהוא קיבל החלטה נכונה".

השתתף בהכנת הכתבה: אמיר בוגן