בלון חמצן ושמו מוסקבה

ראש הממשלה, אהוד אולמרט, המריא היום (ג') למוסקבה כשהוא יודע שהשיחות עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, הן הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לו אחרי שבועות אינספור של טירוף פוליטי.

במקום עוד מתיחות עם שר הביטחון, עמיר פרץ, ובמקום עוד מאבק עם אנשי הקואליציה המתנדנדת שלו - יוצא אולמרט אל המרחבים המדיניים שכה חסרים לו מאז שנבחר לראשות הממשלה. לא עוד מאבק בשביל ההישרדות הפוליטית, לא עוד כותרת על כשלי המלחמה בלבנון. אולמרט יוצא לעסוק במלחמה הבאה, זו המפחידה מכולן, זו שאולי עוד תבוא מאיראן.

ראש הממשלה פתח אתמול את מושב החורף של הכנסת, המושב הארוך והמייגע ביותר מבין כולם, ברגל שמאל. נאומו מעל בימת הכנסת היה חסר ברק/תוכן ממשי/מסר ברור/תקווה (מחק את המיותר) באופן בולט. השותף הקאוליציוני המיוחל, יו"ר ישראל ביתנו, ח"כ אביגדור ליברמן, מתקשה להזדחל לתוך הקואליציה, סיעת העבודה ממשיכה לעשות קולות של מרד ואפילו בתוך קדימה, הקרקע לא כל כך יציבה.

נאומו של אולמרט, אגב, היה כה משמים, חסר השראה ושאר רוח, שאפילו מקורביו של ראש הממשלה הודו על-כך בחצי פה. "אם הוא שיעמם", התלוצץ אחד מהם, "זה אומר שהוא היה טוב". אך מכל הדברים, דווקא קדימה צריכה להיות על הכוונת בחודשים הקרובים, כי אולי, אומרים בכירים במפלגה - משם תבוא הרעה האמיתית עבור אולמרט.

אבל ראש הממשלה לא יכול להיאחז בנסיעה לרוסיה כבקרש הצלה, משום שהיא בסך הכל גיחה ללקיחת אוויר לנשימה. הבוץ האמיתי, הבעיות הממשיות והיום יומיות נמצאות כאן, מתחת לאף ולא בטהרן.

לא רק בעיות הקואליציה צריכות להטריד את אולמרט, אלא גם הבעיות הפנימיות בתוך המפלגה שלו. אז נכון שלפי שעה אין לאף אחד אינטרס לפרק את המפלגה הזו ולבצע מהלך פוליטי התאבדותי, ונכון גם שאין בחירות פנימיות על הפרק. אבל החיבורים בתוך המפלגה חיבורי גומי מתוח הם. אם מישהו ימתח אותם יותר מדי, הם עלולים להיקרע. או במילים אחרות: אולמרט יהיה חייב לפתוח עיניים לאחר שובו מרוסיה למה שקורה במפלגתו.