הטראומה של שמעון
לא משנה כמה פעמים יאמר שהוא רוצה להפריח את הנגב וליישב את הגליל, יותר מכל הוא רוצה להיות נשיא. הבעיה היא פוליטית. ואם לדייק - הבעיה היא אהוד אולמרט. וגם: מה רצה הבנק ממשפחת שריד?
אין דרך קלה לומר זאת: שמעון פרס בטראומה. מאז גבר עליו משה קצב בהתמודדות על הנשיאות, פרס סוחב איתו טראומה, על כל המשתמע מכך. הוא כועס, הוא נרגן, הוא כואב והוא זוכר. פעם אחר פעם הוא חזר השבוע, בשיחות עם אנשים שונים, על זה שרימו אותו, שעבדו עליו, שתקעו לו סכין בגב ברגע האחרון. פעם אחר פעם הוא נזכר, כשהבעה מלאת כאב ואכזבה על פניו, באותו יום איום שבו הפוליטקאי קצב ניצח את המדינאי זוכה פרס הנובל במרוץ על הנשיאות. בימים האחרונים התברר שהטראומה של בחירת קצב היא לא רק של פרס. אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.
על מנת להסיר ספק, צריך להבהיר: פרס רוצה את התפקיד, אבל הוא פוחד "פחד מוות", כדברי אחד ממקורביו. פוחד מכישלון. למרות שהתפקיד מתאים לו, כך סבורים רבים, יותר מכל תפקיד אחר שהוא יכול למלא כרגע בציבוריות הישראלית, ויותר מלכל פוליטיקאי אחר. מקורביו מאשרים את הדברים, גם אם פרס עצמו מושך בכתפיים, מפטיר כלאחר יד את ה"מה אני צריך את זה" הכה מוכר שלו. לא משנה כמה פעמים הוא יאמר שהוא רוצה להפריח את הנגב וליישב את הגליל, יותר מכל הוא רוצה להיות נשיא. נשיא המדינה, נשיא הישראלים, נשיא העם היהודי.
הבעיה, שוב, היא פוליטית. ואם לדייק - הבעיה היא אהוד אולמרט. השבוע קיבל ראש הממשלה לידיו את ההזדמנות לצאת קצת מהפוליטיקה הישראלית העכורה, לצאת קצת מהביצה המקומית, אבל הוא פספס אותה. עד מוסקבה רדפה אחריו הפוליטיקה, והותירה אותו מתבוסס בבוץ, ומזגזג בחוסר יכולת להחליט בין משפט למשפט, בין עמדה לעמדה, בין מועמד למועמד. עוד לפני שמטוסו נחת בבירה הרוסית, הוא כבר הסתבך עם האמירה על הצורך בנשיא שאינו בא מהפוליטיקה. אחר כך, קצת לפני שהתפנה לראות כדורגל בטלוויזיה, הוא לא שלל את הרעיון של אלי ויזל, רעיון שהועלה על ידי עיתונאי. ואם כל זה לא מספיק, שעות אחדות לאחר מכן, ראש הממשלה שוב חתך בפראות ונזכר בשמעון פרס וביכולותיו. מביך.
בפוליטיקה הישראלית, חוסר החלטיות היא מקצוע, ואהוד אולמרט עושה מזה בחודשים האחרונים קריירה לא רעה. הוא מסרב להחליט, מסרב להכנס לעובי הקורה בנושאים הפוליטיים שעומדים לפתחו. זה נראה כאילו שאולמרט מעדיף לחלטר, מאשר לפתור את הבעיות. כך עם פרס, כך עם הקומבינה הצולעת עם אביגדור ליברמן וישראל ביתנו, וכך גם עם מינוי יושב ראש לוועדת הכספים של הכנסת. המועמד שאולמרט רצה דחה את ההצעה המפתה, ונוצר מצב שאל דיוני התקציב המתישים, תכנס הממשלה, ככל הנראה, כשבראש הוועדה עומד איש אופוזיציה.
שמעון פרס מכיר את האופי של ראש הממשלה, ולכן הוא לא ממהר להתפתות ולהיכנס למרוץ על הנשיאות. מה גם שחלק מהאנשים שסביבו לא לגמרי מתלהבים מהרעיון. אז הוא מחכה. מחכה לראות מה יקרה, מחכה לראות האם אפשר לגייס רוב למועמדותו, מחכה לראות אם יו"ר הקואליציה, אביגדור יצחקי, יפסיק לפרגן לאיש הליכוד רובי ריבלין, יריבו של אולמרט. בינתיים, החולשה הפוליטית של ראש הממשלה, חוסר היכולת שלו להנהיג ולהוביל קו אחד ברור, מציבים את פרס בעמדת המתנה מביכה: האיש שהכי יכול להתאים לכהן כנשיא אחרי שקצב עשה מה שעשה למעמד, מחכה בצד לעסקני הקולות של הכנסת, שסופרים את האינטרסים במדרגות.
מבוכה ושמה קדימה
על מכוניתו של אחד מחברי הכנסת הבכירים של קדימה הודבקה לפני כמה חודשים מדבקה. "קדימה" היה כתוב על המדבקה הזו בצבעים של קמפיין בחירות. השבוע, המדבקה הזאת היתה קרועה, תלושה מן השמשה האחורית בברוטאליות, ספק בידי בעליה, ספק בידי יריב פוליטי. מ"קדימה" נשארו רק שתי אותיות: ק' וד'. השאר נעלם. מי שהפנה את תשומת ליבו של הח"כ למדבקה שעד לפני כמה חודשים נחשבה לביטוי של תקווה ומציאות חדשה, זכה בתשובה די מפתיעה. "המדבקה נראית כמו המפלגה", משך הח"כ הנבוך בכתפיו, ומיהר לתת גז.זה עדיין לא נראה כך, אבל קדימה קרועה מבפנים. יותר ויותר חברי כנסת עושים קולות של מרמור ושל חוסר שביעות רצון. אולמרט ואנשיו יכולים לפטור את הקולות האלה בהינף יד ובזלזול, אך בפוליטיקה הישראלית לא כדאי להתעלם מתסכולים שנגררים זמן רב. לכן, השבוע היה מעניין לשמוע ח"כים בקדימה שכבר ביומו הראשון של מושב החורף דיברו על אופציה של התפלגות מסיעת קדימה, דיברו על מיאוס מההתנהלות הכללית של המפלגה, הסיעה וראש הממשלה. לא, אמרו הח"כים, זה לא יקרה עכשיו, אבל האפשרות הזאת באמת קיימת, והיא נשקלת בכובד ראש. זו לא בדיחה.
ויש גם את הבכירים יותר, שרים ממורמרים ומתוסכלים שרק מחכים לראות לאן תנשב הרוח, ולמי יחייכו הסקרים. שמותיהם של מאיר שטרית ושאול מופז מוזכרים אמנם כמועמדים רציניים על ראשות קדימה, אבל ספק רב אם מי מהם ייבחר אי פעם לעמוד בראש מפלגה. כלשהי. מועמדותם היא לא לגמרי רלוונטית, מה עוד שבליכוד מלחששים שאנשיו של מופז פוקדים עבורו אנשים לתנועה. לא, לא לקדימה. לליכוד.
המצב המורכב הזה לא מבשר טובות. קדימה נכנסת למושב החורף כשיש יותר מדי פינות שאפשר להיתקע בהן, יותר מדי אנשים ממורמרים, וראש הממשלה הוא רחוק מלהיות האיש הפופולרי במדינה. ועדיין, מוקדם להספיד את אולמרט. בשבועות האחרונים הוא מתנהג כמו תלמיד מצטיין של אריאל שרון: הוא הולך בין הטיפות, נזהר בצעדיו, מחבק בחום את שיטת ה"הפרד ומשול" ומתערב בפוליטיקה פנימית של מפלגות אחרות. שרון שרד כך חמש שנים, שבשלוש מתוכן לא עשה כמעט כלום. לא בנה גדר, לא פתח במשא ומתן, לא שינה דבר במדינה. לכן, גם לאולמרט יש סיכוי. משום מה, הפוליטיקה הישראלית נותנת הזדמנות למהלכים בין הטיפות.
כדאי לשים לב...
...32 שנה היה יוסי שריד חבר כנסת. 32 שנה הוא נאם, עבד, פעל למען בוחריו והציבור. כשפרש, פורסמו הערכות שונות לגבי סכום הפיצויים להם יזכה. המספרים היו גדולים, אגדיים כמעט. דיברו על מיליונים. לפני שבועות אחדים, התקשרו מהבנק אל רעייתו של שריד, דורית. נכנסו לכם שבעים אלף שקל לחשבון, אמר הפקיד.
הגב' שריד לא ידעה ולא הבינה, אז החלה לבדוק. במהרה התברר כי מדובר בפיצויי העתק של הח"כ לשעבר. "הייתי דרוך לקבל מיליונים", סיפר שריד השבוע בחיוך. "אפילו קיבלתי טלפונים מכל מיני בנקים, שהציעו לי לבוא אליהם. אני לא מתלונן חלילה, כי אני מקבל פנסיה והכל בסדר. פשוט חיכיתי וציפיתי למיליונים".
...בשבוע שעבר היה יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, מעין כוכב עליון. שמו התנוסס בכל כותרת, ולא היה כלי תקשורת שלא רדף אחריו. זה, משום שבשבוע שעבר עוד היה נדמה כי הוא ייכנס בנקל לממשלה. השבוע, התמונה כבר השתנתה, ואפילו יו"ר הקואליציה, ח"כ אביגדור יצחקי, שדחף לכניסת ליברמן – נשמע קצת רגוע יותר. "יש זמן", אמר יצחקי ביום רביעי. "לא צריך למהר לשום מקום. כרגע אין שום התקדמות בנושא הזה".
לפנייה לכתב/ת 
מאוד רוצה. פרס
צילום: רויטרס
בעיה ושמה אולמרט
צילום: איי פי
טלפון מפתיע מהבנק. שריד
צילום: אלי אלגרט
מומלצים
