מה הקשר בין מיקרו-טכנולוגיה לפרס נובל לשלום?
בסוף השבוע התפרסמה תוכניתו של סטף ורטהיימר לפיתוח כלכלי של כחצי מיליון פליטים פלסטינים מהגדה ומהרצועה באמצעות אזורי תעשייה, מקורות תעסוקה ותשתיות. לסטף היה הישג עצום בהקמת ישקר ומכירתה במיליארדי דולרים. אולם, בתחום הפיתוח הכלכלי של אזורי עוני של ערבים ויהודים בגליל הישגיו דלים ביותר.
מדוע? פרס נובל לשלום ב-2006 למוחמד יונוס מבנגלדש, יכול לספק לנו תשובה וכיוון לעשה ואל תעשה בתחום אג'נדה של שלום ואג'נדה חברתית בעתיד. הכיוון החדשני הוא הלוואות קטנות, מיקרו-הלוואות, ליזמות של עסקים קטנים עם טכנולוגיות קטנות, מיקרו-טכנולוגיות.
בנימוקים לפרס למוחמד יונוס, הוועדה כתבה כי לא ניתן להשיג שלום יציב ללא היחלצות מהעוני של קבוצות גדולות. שיטת המיקרו-בנקאות מאפשרת היחלצות מעוני.
מהי שיטת המיקרו-אשראי של ה"בנקאי לעניים"
מוחמד יונוס כתב בספרו "בנקאי לעניים" כי מה שלמד בכלכלה באוניברסיטאות בארה"ב ובבנגלדש לא שיקף את הכלכלה של הקיום היומיומי. לפני 30 שנה, בתקופת הרעב הקשה בבנגלדש, הוא הקים את "בנק גראמין" שמעניק הלוואות בסכום של כ-5 מיליארד דולר לשישה מיליון בני אדם, כאלף דולר בממוצע ללווה.
בכל העולם, משנת 1970עד שנת 2000 בערך, פעילות המיקרו-מימון הייתה פעילות חברתית שמבוססת בעיקר על תרומות, כשמוחמד יונוס, היה היוצא מן הכלל שפעל עסקית. מאז שנת 2000, הפעילות התרחבה מאוד והתבססה בעיקר על מסגרות עסקיות.
לפי המגזין פורצ'ן, כיום יש כ-3000 מוסדות של מיקרו-אשראי עם מעל ל-92 מיליון לקוחות. אחד מהבנקים הגדולים בעולם, סיטי בנק, נכנס לשותפות עם הארגון, Women's World Banking (ובקיצור WWB), בהדרכת בנקאי מיקרו-פיננסים בעולם. ב-2005, הכריזה העצרת הכללית של האו"ם על "שנת המיקרו-פיננסים". בכל האוניברסיטאות בעולם הנושא של מיקרו-בנקאות הולך ומתרחב ויותר קורסים הולכים ונלמדים.
איפה ישראל נמצאת בכל הסיפור הזה? פה אין כמעט כלום. על אף שלכאורה המיקרו-פיננסים היו יכולים להיות "קטר של אג'נדה חברתית" עבור המחצית הענייה של ישראל ו"קטר של שלום" עבור שכנינו הפלסטינים.
בפוסט קודם כתבתי על ההיטק כקטר המדיניות החברתית. הפוסט הנוכחי הוא מעין חלק ב' של הפוסט הקודם, כשהפעם הפוקוס הוא על "כלכלה ושלום". הפוסט הקודם הדגיש את הטכנולוגיה. הפוסט הזה מדגיש את החלקים היותר רכים כמו יזמות ולמידה. לפי פירמת הייעוץ הגלובאלית מקנזי, ההשקעה בטכנולוגיה בלבד (במפעל, בבית ספר, בכפר עני, וכו') מקדמת ב2% לשנה. ההשקעה בשינוי "רך" בהדרכה ובשינוי ארגוני מקדמת ב8%. אך מה שמפתיע וחזק הוא שהשקעה משולבת בטכנולוגיה ובשינוי והדרכה, מקדמת את הארגון ב20% לשנה. השלם גדול מסכום חלקיו.
מהי מיקרו-טכנולוגיה וכיצד היא יכולה להביא לשינוי חברתי ולשלום?
הוושינגטון פוסט מביא ניתוח של שימושי הפיתוח הכלכלי של הסלולר כ"מיקרו מערכת מידע" לעסקים קטנים באזורי עוני. בשנת 2000 היו בהודו 1.6 מיליון מנויי סלולר, כיום יש 125 מיליון. התחזיות צופות שעד 2010 יהיו בהודו 800 מיליון אנשים עם גישה לסלולר.
כמו כל מערכת מידע ארגונית, גם מיקרו-מערכת מידע מסייעת ליזם העני בארבעה מישורים:
- הגדלת המכירות: מידע טוב יותר על שווקים באמצעות השוואת מחירים, מגדיל את כושר המיקוח, מגדיל את התחרות, ומגדיל את ההכנסות של היזם מול המתווכים ואנשי הביניים העשירים. הסלולר האינטרנטי, יכול אף להגביר זאת אם כי בעלויות יותר גבוהות של בערך פי 4 מסלולר רגיל.
- שיפור איכות המוצר: מצלמה סלולרית יכולה לסייע בצילום מיידי של שדות ובהמות פגועי מחלות מזיקות ושליחת הצילומים לאגרונום מומחה או וטרינר מומחה שיכול להמליץ מרחוק על טיפול וריפוי ממוקדים.
- מיקרו-שיווק: מצלמה סלולרית יכולה לאפשר להפיק במהירות קטלוג מוצרים ולשלוח את הקטלוג למקומות מרוחקים שלפני הסלולר לא הייתה גישה אליהם.
- מיקרו-קולבורציה: אם דייג אחד מגלה להקת דגים גדולה, הוא יכול לדוג רק עשירית ממנה. אך אם הוא יכול להזעיק בזמן אמת, באמצעות הסלולר, את אחיו או את בניו לעזרה הם יכולים ביחד לשתף פעולה ולדוג כמחצית מלהקת הדגים.
לפי הוושינגטון פוסט, בשל השיפור בכל ארבעת המישורים, ההכנסה של מיקרו-יזם גדלה בממוצע פי שלוש מ-50 דולר לחודש ל-150 דולר.
"קץ ההיסטוריה" ו"הדיאלקטיקה של האדון והעבד"
באופוריה של השלום שאחרי נפילת בריה"מ והגוש הקומוניסטי, פרנסיס פוקוימה פרסם מאמר רב השפעה שנקרא "קץ ההיסטוריה". פוקוימה טען שסוף המלחמה הקרה הוא שלב ג במהלך שהחל לפני 200 שנה במסעי נפוליאון. שלב א שאותו גילה הפילוסוף היגל שהמציא את המושג "קץ ההיסטוריה", התבטא במסעי נפוליאון שהפיצו "זרעי דימוקרטיה וקפיטליזם" מרוסיה ועד למצריים. זרעים אלה צמחו לשיחים שהתפשטו ברחבי גרמניה עד למלחמת העולם השנייה כשהפשיזם והנאציזם איימו לבלום את הדמוקרטיה והקפיטליזם.
שלב ב החל מיד לאחר מלחמת העולם השנייה וחיסול הנאציזם והפשיזם, ונמשך זמן קצר עד ראשית המלחמה הקרה. שלב ג החל עם סיום המלחמה הקרה בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20, והסתיים אולי עם נפילת מגדלי התאומים ב11 בספטמבר 2001. שלב ד של קץ ההיסטוריה יסתיים כשהגורמים שהפילו את מגדלי התאומים יצטרפו למשחק הדמוקרטי-קפיטליסטי. אין כאן התנגשות של ציביליזציות כמו שהנטינגטון מניח בטעות, אלא התנגשות של גלים, כמו שטופלר מסביר.
אולם פוקוימה התייחס רק למחצית מתורתו המדינית של היגל. שכן היגל טען שקיימת דיאלקטיקה שמעכבת את המהלכים של קץ ההיסטוריה. זוהי "הדיאלקטיקה של האדון והעבד" של השולט והנשלט. העבד שמשרת את האדון לומד ממנו, מחקה אותו, ובסוף אף יכול לנצחו. גרמניה שנכבשה על ידי נפוליאון, כבשה לבסוף את צרפת. הפלסטינים שניקו את מסעדות תל אביב ושדרות בשנות ה-70, החלו להתאבד בת"א ולהפגיז את שדרות בקסמים בשנות האלפיים.
מהו "מזרח תיכון שטוח" ומהי "ישראל שטוחה"
תומס פרידמן גילה בספרו "העולם הוא שטוח", כי עד למהפכת האינטרנט, העולם היה כמו מגרש כדורגל שבו כל משחק היה משחק מכור לטובת המערב. השער בקצה הצפוני של מגרש הכדורגל היה בראש גבעה. השער בקצה הדרומי של המגרש, לעומת זאת, היה בעמק. לכן רוב "המשחקים הכלכליים-פוליטיים-צבאיים" הסתיימו בניצחון של המערב.
אולם רשת האינטרנט משטחת את המגרש הגלובאלי. מגרש הכדורגל הופך שטוח, שכן "גילחו" את הגבעה והגביהו את העמק. רשת האינטרנט מקלה מאוד על השטחת המזרח התיכון והשטחת ישראל. מיקרו-טכנולוגיות ומיקרו-פיננסים הם רק הסנוניות הראשונות במהלך היסטורי חברתי פנים ישראלי ופוליטי של שלום מזרח תיכוני.
ב-1992 החל פרויקט מהפכני באזור שדרות. יזם בשם ד"ר ג'וזף מלול, שנע על הקו של שכונה ד' בבאר שבע ואוקספורד, החל את יוזמת המיקרו-יזמות והמיקרו-פיננסים לאזור שדרות ועזה.
התקיים אפילו כנס משקיעים מצפון אירופה ומקנדה. אולם חסמים ממשלתיים ושל הון ראשוני עכבו את הפרויקט. בסוף 1992, עם הקמת ממשלת רבין, חזרה התקווה. היועץ האסטרטגי של רבין הקים אף צוותי עבודה למימוש הרעיונות המהפכניים של ד"ר ג'וזף מלול, אולם הסכמי אוסלו עם ראייתם הצרה הצבאית-מנגנונית העבירו את תשומת הלב לכיוון הלא נכון. זוהי טרגדיה לישראל ולפלסטינים שנמשכת כעשר שנים.
מרושתים: לבלוג המלא
