מהפכה שלטונית בזבנג וגמרנו
כבר למדנו ששינוי השיטה בדרך של מחטף ומניפולציה אולי מניב קואליציה לטווח קצר - אבל בהחלט לא מבטיח יציבות
הרעיון לשנות את שיטת הממשלה עולה תמיד בעת משבר פוליטי. נדמה כי למרות חשיבותו, הטיפול בו מצד קובעי המדיניות לוקה בחסר. והנה, אולמרט וליברמן מתדיינים על הנושא, הממשלה מתכנסת ומאשרת במהירות הספין - ולמען האמת, איש אינו יודע בוודאות במה הדברים אמורים. שינוי שיטת ממשל אינו דבר של מה בכך - אז מדוע מתייחסים אליו ככזה?
יסודי, שמגדיר למעשה מחדש את מסגרת הדיון הפוליטי, כמו גם את יחסי הכוח בין השחקנים השונים. רפורמות מסוג זה מצריכות בדרך כלל השקעת מאמץ ומשאבים רבים, ולכן יש לצפות למחשבה מרובה, מיקוח חברתי ופוליטי, הסתמכות על שיקולי טווח ארוך ודיונים שקופים לציבור, בטרם ביצוע. אלא שלמרות שלל הדוברים והמתבטאים בנושא, נדמה כי הרעיון זוכה להתייחסות מבזה, עד כי נראה שאין עניין בשינוי יסודי חשוב - אלא בהשגת אינטרסים קואליציוניים מידיים. במצב דברים שכזה, בואו לא נעשה צחוק מעצמנו ונוריד את שינוי השיטה מסדר היום.
המדובר בשינוי
על חודו של קול
דא לחוק ליברמן
רוני סופר
הממשלה קיבלה את הצעתו של יו"ר ישראל ביתנו לשינוי שיטת הממשל. בלשכתו של אולמרט מקווים לראותו בין השרים כבר השבוע
אלא שבעיות הממשל כואבות מדי והללו מצריכות פתרון. דרך הפתרון חשובה לא פחות מהתוצאה. ניסיון הבחירה הישירה לימד אותנו כי שינוי יסודי, אשר מתקבל על-ידי ראייה קצרת טווח ובצורת מחטפים, מניפולציות של סדר יום וניצול עייפות של חברי-כנסת בדיונים לתוך הלילה - אינו מתכון לשינוי יסודי והשגת יציבות.
שלושה ארגונים עיקריים פועלים בזירה הפוליטית ולומדים את רעיון שינוי שיטת הממשל: ועדת הנשיא לבחינת מבנה הממשל; "חוקה בהסכמה" של המכון הישראלי לדמוקרטיה; ופרויקט "ממשל חדש" של המרכז הבינתחומי. בכירי החוקרים ואנשי המעש שותפים לתהליך הלימוד שללא ספק מתחייב, אם חפצים אנו לשנות את שיטת הממשל. כעת יש להתקדם בצעד נוסף - צעד משתף יותר.
ניו-זילנד קידמה ב-1993 רפורמה אלקטוראלית - וכדאי ללמוד ולהתקנא. שם כלל התהליך ביצוע משאלי עם. אחרי שהעם הביע דעתו, הוקמה ועדה מלכותית לדיון במסגרת הרפורמה, ורק לבסוף הוקמה ועדה פרלמנטרית. כל התהליך לווה במעורבות ציבורית פעילה של קבוצות אינטרס בעיצוב השינוי היסודי החשוב הזה. נכון, אנו עדיין לא ניו-זילנד, ואפילו שם כלל התהליך אינטרסים פוליטיים. אבל בכל זאת, היה זה תהליך.
בישראל יש כל היכולת לקדם שינוי יציב, אבל לשם כך צריכים לחשוב ארוך טווח. ראש הממשלה הינו שחקן מרכזי בתהליך, ומן הראוי כי חשיבה זו תהא נחלת חברי הבית כולם. יו"ר ועדת חוקה צריך לקחת תפקיד מרכזי בתהליך, ארגוני הזכויות הפועלים ללא לאות במאבק בשחיתות ובשקיפות הינם שחקן קרדינלי, ומעל הכל - התלכדות של ועדות הממשל הקיימות ומכוני המחקר תעניק את הלגיטימציה הדרושה לכך בעיני הציבור הישראלי. כך, שיטת הממשל אולי לא תצלח, אבל היא תסמן דרך מחשבה נכונה ובריאה ותהווה איתות לפוליטיקאים ולציבור כי יש מושל אחראי.
הכותב הוא ד"ר לממשל וחברה במכללת תל-אביב-יפו
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
