מילואימניקים: לא היה יעד מערכתי למלחמה

ועדת חוץ וביטחון של הכנסת סיימה היום (א') לשמוע את עדויותיהם של חיילי המילואים שנטלו חלק במלחמת לבנון השנייה. בשלושת השבועות האחרונים שמעו חברי הוועדה את עדויותיהם של 45 חיילי מילואים.

אחד מחיילי המילואים סיפר כי בשלושת השבועות הראשונים של הלחימה, הפעיל צה"ל כוחות קרקעיים ברצועה הקרובה לגבול עם ישראל, בה היה במערך מעובה של אנשי חיזבאללה ששיגרו רקטות עם ישראל, אך צה"ל בחר לפעול דווקא נגד יעדים אחרים. "המהלכים הקרקעיים בשבועות הראשונים של המלחמה לא היו מיועדים נגד מקומות שיגור של הרקטות קצרות הטווח כפי שתוכנן, והמהלכים הופנו לכיבוש עיירות וכפרים, כמו בינת ג'בל, לצורך השגת ניצחונות מורליים ולגבות מחיר מחיזבאללה".

חלק מהחיילים ומהקצינים העידו על תחושה של חוסר יעד מערכתי למלחמה, שהתבטאה בעיקר בשינוי תוכניות ומשימות באופן תדיר ליחידות השונות, על פקודות עמומות למשימה - ללא יעד סופי, על פקודות לנוע ליעד באור יום בציר נשלט אשר גבו מחיר מהלוחמים, ועל תחושה שבפיקוד הצפון היתה תופעה של חוסר הפנמה כי מדובר במהלכי מלחמה ולא בתרגיל.

כן שמעו חברי הוועדה עדויות מהן עולה שלמרות הפעילות הרבה של חיל האוויר במהלך ימי המלחמה, לכוחות הקרקע לא ניתן סיוע אווירי כאשר היו זקוקים לו.

כמו כן העידו חיילי המילואים כי צה"ל לא שינה בשבועות הראשונים של הלחימה את תורת הלחימה שלו, ועל כך שהלוחמים המשיכו לתפוס מחסות בתוך המבנים, גם לאחר שהוברר כי תורת לחימה זו גבתה קורבנות רבים. "ראיתי אובדן עשתונות במערכת הפיקודית, ששיתק את כל דרגות הפיקוד. כאשר ההצלחה מהמהלכים הצבאיים לא הגיעה, ניסו להשיג אותה פעם אחר פעם באותה השיטה", אמר אחד מהחיילים.

בנושא ההיערכות הרפואית, שמעו חברי הוועדה עדויות מהן עולה כי היו יחידות שמצאו במחסני החירום ציוד חובשים מיושן שלא התאים לנשיאה על גבם של חיילים. על מחסור בתרופות, במיוחד בחומרי הרדמה המסייעים לרופאים לבצע התערבות כירורגית. על תרופות שפג תוקפן ועל הפעלת תורת לחימה של פריסות תאג"דים אשר לא תורגלו בעבר באימוני מערך הרפואה.

יושב ראש הוועדה, ח"כ צחי הנגבי, הודיע כי הוועדה תחל עתה בשמיעת המפקדים הבכירים, מרמת מפקדי האוגדה ועד לרמטכ"ל והדרג המדיני.

ח"כ יובל שטייניץ, שכיהן בעבר כיו"ר הוועדה, אמר כי "ההתרשמות הכללית מהעדויות קשה מאוד. חלק ניכר מהחיילים ששמענו ובעיקר הקצינים הביעו דאגה רבה מיכולותיו של צה"ל להגן על ישראל מול מתקפה צבאית של מדינות חזקות עם צבא סדיר ומאומן כמו מצרים וסוריה. ללא יוצא מן הכלל בכל העדויות של הקצינים עולה התחושה כי ברמה האסטרטגית נוהל מבצע ללא תכלית וללא רעיון אסטרטגי מכונן .

"מדובר היה בשורה של פעולות טקטיות בכפר זה או אחר או בצירים בלבנון, מבלי שהתחברו לתוכנית כוללת עם תכלית. המבצע הפך לשוטטות של כוחות בשטח ללא ניסיון אמיתי להביא להכרעה. השיטוט הביא בסופו של דבר למצב שצהל נלחם בחיזבאללה באזור שבו לצה"ל אין יתרון מבצעי".