"במדינה מתוקנת פרץ וחלוץ היו הולכים הביתה"

במלאות ארבעה חודשים בדיוק לחטיפתם של חיילי המילואים, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, פרסם האלוף (מיל') דורון אלמוג את ממצאיו הקשים והפצעים בפלוגת המילואים בגדוד יואב נפתחו מחדש. הם לא האמינו שאלמוג יאמר שחבריהם שנהרגו, נחטפו או נפצעו "יצאו כמעט כמו לטיול". "אני בהלם ממה שנאמר. ממש כועס. מטיחים הכל על הדרג בשטח שלא יכול להגיב. זה לא נקרא לקחת אחריות". כך אמר ל-ynet תומר ויינברג, חייל מילואים שנפצע קשה באירוע החטיפה ליד זרעית, שבו נהרגו גם שלושה מחיילי הגדוד. 

על שירות המילואים האחרון שהסתיים באירוע החטיפה, מספר ויינברג: "עשינו בדיוק את מה שהוטל עלינו ואפילו יותר מזה. אנחנו מילואימניקים שמגדילים ראש, העילית של החברה הישראלית. רמת המוכנות שלנו ורמת הציוד היתה אפילו יותר ממה שצריך. אנשים הגיעו עם אפודים מהבית שלהם. בכל זמן הסיורים האפודים וכלי הנשק היו עלינו. מהדו"ח הזה נשמע כאילו זרקנו את כלי הנשק בבגאז' ונסענו לעשות פיקניק. אתה בא, נותן את הנשמה והדם שלך, מפסיד לימודים ובסוף זורקים עליך את כל האשמה. זה עצוב".   

תומר ויינברג, ארבעה חודשים אחרי (צילום: דורון גולן)

ויינברג מפנה אצבע מאשימה לעבר המפקדים הבכירים שידעו על הסכנות שבאזור בו בוצעה החטיפה. לדבריו, חיילי המילואים התריעו על הסכנה הצפויה להם באותו מקום. "רמת המוכנות והעירנות בקרב חיילי המילואים היתה גבוהה. לדעתי, הפקודות הלא נכונות שהגיעו מלמעלה גרמו לבעיה. המוצב שחלש על האזור שממנו הגיעו המחבלים לא היה מאויש, והנהלים של הירידה לגדר לא היו נכונים. לא הרשו לנו להתקרב לגדר ולבדוק אינדיקציות שהגיעו לחמ"ל עם גשש כמו שצריך, אלא הורו לנו לתצפת ממרחק של 200 מטר - זה לא רציני, זה כסת"ח. אני יודע מה היה שם, אני יודע מה לא היה שם ואני לא יודע את מי להאשים. מפקד האוגדה לא לקח אחריות, אלא התפטר ואמר שהדרגים מעליו אשמים. עוד לא ראיתי אף אחד שלקח אחריות על זה. לדעתי אף אחד לא ייקח אחריות".

דוד לוברסקי, חייל מילואים באותו גדוד, מחזק את הדברים. "האלוף אלמוג אמר שהוא התבסס על הקלטות קשר. בשטח לא שמענו את הקשר כי פשוט לא היתה קליטה. יומיים לפני האירוע הכוננות בגזרה ירדה מרמה ארבע לרמת שיגרה. חשוב להבהיר כשרמת הכוננות היתה גבוהה. לא הגענו לנקודה שבה נחטפו שני החיילים, בגלל תנאי השטח הקשים. גם אם זה היה סיור של חיילים מסיירת מטכ"ל הוא היה נגמר באותה צורה, כי לא היה מה לעשות. כשחיילי הפלוגה ידעו שהם מסכנים את חייהם, הם ביצעו את המשימה ואף חייל לא סירב פקודה למרות שהוא ידע שהוא נמצא בסכנה".

רן וורמברנד, חייל מילואים בגדוד יואב, מספר שרמת הכוננות הועלתה בעקבות חטיפת החייל גלעד שליט בכרם שלום בחודש יוני, אבל יומיים לפני החטיפה של גולדווסר ורגב, הכוננות הוסרה.

לא יודעים על מה האלוף אלמוג מדבר

מי שעוד לא הבין על מה אלמוג מדבר, היה רס"ל מוטי מערבי, מפקד בפלוגת המילואים. לדבריו, כששמע את הדברים לפיהם "לכל אורך שלושת השבועות לא היתה פעם אחת פקודה מסודרת בסיור", הוא הזדעזע. "לפני כל יציאה לשטח היה תדריך ולא ידוע לי על איזה פקודות מדבר האלוף אלמוג במסקנותיו", אומר מערבי. "צריך לזכור שחיזבאללה ידעו שבאותו היום חיילי המילואים אמורים להתחלף וזה קרה בדיוק בתפר הזה. לכן ייתכן שהיתה ירידת מתח, אבל לקרוא לזה 'טיול'? אם היתה התרעה לחטיפה, הסיור היה צריך להיות הרבה יותר עירני ודרוך, אבל רמת הכוננות היתה נמוכה".

מערבי סבור כי ההתפטרות של תת-אלוף גל הירש היתה צריכה להיעשות מיד עם תום הלחימה. "כדי שנהפוך לעם מוסרי, המפקדים צריכים לקחת אחריות ולהתפטר עוד לפני שיש ועדות חקירה ומממצאים. אבל עם היד על הלב, אני לא חושב שזה צריך להסתיים בדרג הזה. היו הרבה כשלים בהתנהלות המקצועית שהם לא בסדר גודל של אוגדונר, אלא ברמה מדינית - לא יכולנו לעשות דברים מסוימים בשטח, שחשבנו שחייבים לעשות כדי להגן על עצמנו, משום שביקשו מאיתנו לשמור על חשיפה נמוכה, להיראות פחות על הגדר. הרבה דברים שהיה צריך לעשות לא נעשו כי הם לא אושרו.

"אני חושש שיקריבו את תא"ל הירש כקורבן הכישלון ופה זה ייעצר. אם היינו מדינה מתוקנת שר הביטחון והרמטכ"ל היו לוקחים אחריות והולכים הביתה, גם אם האחריות הולכת שנים אחרונה - לכל אלו שחששו מהתקלות עם חיזבאללה והעדיפו להימנע מלעורר תסיסה על חשבון הביטחון".  

מימין לשמאל: אלון זינגר, אלדד רגב וויינברג, יומיים לפני החטיפה (צילום: אייל צרפתי)

על החלטתו של תא"ל הירש, שהיה אחראי על הכוח, אומר עזי וינקלר מגדוד המילואים. "תא"ל הירש לא לקח אחריות. הוא לא אמר - 'הייתי לא בסדר ואני הולך הביתה', אלא הוא אמר - 'רוצים את הראש שלי, קחו אותו אבל שתדעו שזה לא עלי'. אני רוצה שאנשים ייקחו אחריות ולא ייברחו. זה כמו שראש ממשלה אמר - 'אני לוקח אחריות'. אבל אחריות זה לא מנה שאתה מזמין במסעדה. אתה לא אומר 'תן לי בבקשה שתי מנות אחריות'. אם מישהו מחליט שהוא לוקח אחריות, הוא לא ממשיך הלאה".

מתקשים לחזור לשגרה

יותר מ-120 יום עברו מאז החטיפה והחיילים ששרדו את התופת מתקשים לחזור לשגרת חייהם. "יש אנשים בפלוגה שלא ישנים בלילה ולא אוכלים ביום. יש אנשים שכל היום חושבים - מה היה קורה אם היינו שם, מה קורה עם החברים שלנו בשבי?" אומר וינקלר. "תמיד יש את הרגע הזה ביום שאתה תופס את הראש וחושב - מה קורה איתם שם? הטראומה מהדהדת אצלי. בעקבות כל הפרסומים על גל הירש, היה לי יום קשה מאוד. לא ממש תפקדתי בעבודה. אנחנו אמורים לעשות בקרוב מילואים ואני אלך בלב כבד, רק בגלל החברים שלי לפלוגה. יש הרבה מאוד משקעים, אבל אני יודע שחברים שלי לפלוגה צריכים אותי ואני אותם".

מי שעוד מתקשה לעכל את המצב הוא מוטי מערבי, שהיה אמור להיות בסיור שהותקף. "אהוד גולדווסר החליף אותי בסבב כדי שאני אוכל לצאת הביתה וזה מאוד קשה לי. המטרה שלנו היא לעזור למשפחות לשמר את המודעות בנושא. במהירות שהדברים קורים פה במדינה, קשה מאוד לשמור את הנושא על סדר היום, מה גם שנראה שראשי המדינה מתעסקים יותר ביציבות הממשלה ופחות בחטופים".

ומה לגבי שחרור קרוב של החיילים החטופים?  "אני מרגיש לגמרי ששכחו את אהוד ואלדד", מסכם תומר ויינברג. "העניין נרגע, כולם חזרו לשגרה ופתאום עברו ארבעה חודשים, בלי לשים לב ובלי שנדע מה המצב שלהם. הייתי כל כך קרוב אליהם וכל כך קרוב להיות איתם שזה מלווה אותי כל הזמן".