שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אכזבה ושמה תקציב החינוך
    תקציב משרד החינוך לשנה הבאה מלמד על יעדיו המבולבלים של המשרד תחת הנהגתה של השרה יולי תמיר. את תקציבי הכשרת המורים, קידום החינוך למיעוטים, למחוננים ולדמוקרטיה - קיצצו. את תקציב מטה המשרד דווקא הגדילו. מרוב מסרים והצהרות קשה להבין מה הוא האני מאמין של שרת החינוך, מה החזון של המשרד וכיצד הוא הולך להגשים אותו
    הנתונים המחפירים על תקציב משרד החינוך מציגים דוגמה נוספת לחוסר הקשר המוחלט, שבין נבחרינו לבין אחריות חברתית. הם נעשים חמורים עוד יותר, על רקע דיווחים מהזמן האחרון לגבי אופן התנהלותה של צמרת המשרד, דוגמת הניסיון למחוק כל אזכור לקיומה של הצמרת הקודמת באתר משרד החינוך - אתר, שאליו נגיע בהמשך הדברים. אגב, נכון שההודעה הרשמית של המשרד הייתה, כי ידה של השרה הנוכחית לא הייתה במעל, אבל המסמכים שפורסמו העידו אחרת. אלא שבסערת ההתרחשויות הקיומיות והבטחוניות שבה אנו חיים, הדברים הללו נשכחים בין רגע, וכבר כולנו שרויים במהומה הבאה. האם על כך בונים נבחרינו? על הזיכרון הכל-כך קצר? הייתכן שהם גם צודקים?

     

    חוץ מנושאים של איכות סביבה, אין שום נושא אחר הקשור לפיתוח בר-קיימא יותר מחינוך. אחת ההגדרות היותר מוצלחות לפיתוח בר-קיימא מדברת על פיתוח, שעונה על צרכי ההווה, מבלי לפגוע ביכולתם של הדורות הבאים למלא את צרכיהם שלהם. כדי למלא את צרכיהם שלהם, זקוקים בני הדור הבא לחינוך. ואת זה הם לא מקבלים בישראל.

     

    הנתונים מראים, כי משרד החינוך קיצץ בהכשרת מורים, בקורסים ובתכניות לפיתוח מורים, בקידום החינוך למיעוטים - וגם בחינוך למחוננים, בחינוך לדמוקרטיה וגם בפרויקט השאלת הספרים. הקיצוצים הללו חושפים פן מצער ביותר בתפיסת עולמה של פרופ' יולי תמיר, מי שהייתה אמורה להיות נציגת החשיבה המתקדמת, החפשית והדמוקרטית. אבל חמור מכך - הם מעידים באופן חד-משמעי על אי הבנה מוחלטת של מהותה של מערכת חינוך.

     

    מי מקבל תקציבים נוספים? המטה במשרד החינוך

    לפני הבחירות, התפרסמו דיווחים רבים על כך, שהמורים נפגשו עם המועמדים לתפקיד שר החינוך, והביעו תקווה עמוקה, שתמיר תקבל את תיק החינוך. אכן, הדיבורים היו יפים, ההבטחות עוררו תקווה גדולה והעתיד נראה יפה. עד שהמציאות הגיעה.

     

    לא הדורות הבאים עומדים במוקד תשומת הלב של משרד החינוך: לא המחוננים, שעשויים להזניק את המדינה קדימה בכלכלה גלובלית מורכבת ותחרותית יותר ויותר; וגם לא מי שמכונים "השכבות החלשות", שמראש יש להם סיכוי פחות להשתלב בחברה הנורמטיבית ולהפוך לחלק אינטגרלי שלה, בעל יכולת השתכרות וכבוד עצמי.

     

    ואלו שכן ילכו לבית הספר, לא צריכים כנראה סביבה נקייה ומטופחת, המנוהלת על ידי מבוגרים שיכולים להוות דוגמה אישית לתלמידים. לכן אפשר לקצץ גם בתקציבי שרתים, מזכירות ולבורנטים. על כך יכולה הייתה השרה תמיר להגיד - ובצדק - שלאורך כל ההיסטוריה ישבו ילדי ישראל ושיננו בחריצות את הא"ב ופרקי גמרא בחדרים חשוכים וצפופים, לאורו הקלוש של הנר. את הנר אפשר יהיה להחליף עכשיו באור גדול, שכן לעומת כל הקיצוצים, דווקא מערכת החינוך החרדית - אשכנזית והספרדית ביחד - תזכה לתוספת של 55 מיליון שקלים.

     

    מי שעוד זוכים לתוספת מידי השרה תמיר הם פעולות הסברה באירועים ממלכתיים (מה זה?) ותקצוב יחידות מטה המשרד.

     

    שוב ושוב שמענו וקראנו במשך השנים על המנגנון התפוח והמיותר של משרד החינוך, שם מסתובבים אינספור פקחים, מפקחים, ממציאי תכניות ניסיוניות, יוזמי ועדות שייקראו על שמם ושאר פונקציונרים מיותרים, שאין להם שום קשר לחינוך.

     

    מרוב מסרים לא ברור מה סדר העדיפויות

    משרד החינוך צריך לעשות את הצעד הראשון, שחייבים לעשות בכל דיווח חברתי: לנסח את האני מאמין שלו, את החזון, המטרות והערכים שלו. אלו צריכים להיות מפורסמים בגלוי ובבהירות בכל אתרי המשרד ומסמכיו המרכזיים. מי שנכנס לאתר המשרד היום, נותר עם הרבה סימני שאלה. איפה משרד החינוך? מה זה אוח? למה ראשי התיבות ההזויים של "אינטרנט ומידע חינוכי" צריכים להיות השם הרשמי של אתר משרד החינוך? מה הקשר בינם לבין חינוך?

     

    לא מדובר בשאלות קנטרניות, אלא בתהיות המשקפות את הזהות הבעייתית של משרד החינוך. "אוח" יכול היה להיות שמה של יחידת הדוברות או יחסי הציבור של המשרד, לא של המשרד עצמו. בפרפרזה על הביטוי "חיים ומוות ביד הלשון" אפשר להגיד כי "קיום וחידלון ביד המילים". החזון של משרד החינוך במדינת ישראל הוא "אינטרנט ומידע חינוכי", במקום שיהיה הקניית ידע, פיתוח הדורות הבאים והבטחת העתיד. כמה עצוב.

     

    פני המשרד כפני אתרו. ערב-רב של מידע, הודעות, מסרים, הצהרות, עמוד בית, פורטלים ומי-יודע-מה-עוד משקף היטב את המשרד הזה ואת סדרי העדיפויות של העומדים בראשו.

     

    המשרד צריך ליישם ידע, לא לפתח אותו

    במשרד החינוך צריכים להיות מורים, שילמדו את הדורות הבאים לדבר עברית רהוטה, לכתוב, לקרוא, להבין מה שהם כותבים וקוראים, לדעת מה קורה בעולם ולא רק בדלת אמותיהם, להשתמש בטכנולוגיה עכשווית. משרד החינוך צריך ליישם ידע מתקדם, לא לפתח אותו. זהו תפקידן של האוניברסיטאות. אם המורים אינם מסוגלים ללמד - וכל המבחנים מראים, שרובם המכריע אכן אינו מסוגל ללמד - משרד החינוך צריך להשקיע בהכשרת מורים, לא בפעולות הסברה לכנסים ממלכתיים (גם אם מדובר בסכום פעוט של 600 אלף שקלים).

     

    סדרי העדיפויות הפגומים נובעים מהיעדר מטרה וחזון ברורים ומוסכמים. יש לדרוש ממשרד החינוך לנסח אותם בבהירות, ולפרסם אותם בשקיפות מלאה. הציבור צריך לתת את דעתו ולהגיב, כי הציבור הוא השותף העיקרי לקיומו של משרד זה. אותו ציבור, ששולח את ילדיו לבתי הספר. בלעדינו, למשרד החינוך אין קיום, ועלינו מוטלת החובה לתבוע דין וחשבון מהותי ממי שאינם דואגים לאינטרסים של ילדינו, נכדינו והדורות הבאים.

     

    תמי זילברג היא חברה בצוות ISO לגיבוש התקן הבינ"ל לאחריות חברתית

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים