שתף קטע נבחר

דה גאידמק ספיריט

כשראש הממשלה מטפל בשוטף בלבד, המפלגות לא סוחפות וגם אין נשיא בישראל - יבוא בעל המאה ויקנה את כולנו

פעם הייתה לנו "רוח ישראלית". היו חלוצים והייתה קולגיאליות והייתה חדוות יצירה, ואפילו שמחת חיים ותקווה לשלום. הוותיקים שבקרבנו יזכרו בגעגוע את אווירת התרוממות הרוח של העשורים הראשונים לקיום המדינה. ישראל השתנתה קשות עם הזמן. הפטריוטיות המיוחדת, חדוות הגאולה ועימה תחושת האחדות והשותפות, נמוגו. היה כנראה צריך לבוא אורח מרחוק (מרוסיה? מצרפת? מאנגולה?), לפרוץ בסערה אל תוך הוואקום הרוחני של חיינו החדשים, לקרוא "המלך עירום" ולמלא את נפשנו בתכנים חדשים. הוא אכן עשה זאת, בקלות יתרה ובהצלחה בלתי מבוטלת.

 

הרוח החדשה בהחלט הגיעה. שמה בישראל "דה גאידמק ספיריט". הבית"רים בירושלים סוגדים לה, וכמוהם תושבי ואוהדי סכנין, ועמם תושבי קריית שמונה, אזרחינו הדרוזים ובאחרונה גם תושבי שדרות. במכללת קריית אונו כבר מוכנים לקרוא לקריה בשם המפורש. הסוכנות היהודית אימצה גם היא את הרוח החדשה, ואפילו הקהילה ההומו-לסבית כבר ניגבה חומוס עם הממציא והמכונן.

 

גאידמק הבין מהר מאוד עם מי יש לו עסק. הוא הבין שבישראל יש ריק תרבותי ואידאולוגי, ואל הריק הזה אפשר להשתחל בכסף. העובדה שגאידמק הפך מגה-סלבריטי תוך תקופה כל-כך קצרה, אין בה כדי להעיד רק עליו; יש בה כדי להעיד הרבה יותר עלינו. אנחנו הפכנו אלה שניתן לקנות את רוחם ואת אהבתם בכסף. גאידמק אמנם קנה, אבל אנחנו מכרנו.

 

אבל הוא לא יעצור בחלוקת כספים. הוא לא רק נדבן - הוא נדבן עם אג'נדה. כמו כל איש עסקים ממולח, הוא מבקש תמורה. בשלב זה הוא דורש מהמקבל לאמץ את ה"גאידמק ספיריט". מה זה "גאידמק ספיריט"? זה פחות או יותר: קח כסף ותן לי להחליט. זה פחות או יותר: אם אתה לא מנצח, לך הביתה. זה פחות או יותר: אל תחסום יהודי בדישו. הפועל, הוא אומר, זה לא "גאידמק ספיריט"; בית"ר - כן. הומו-לסבי - לא; חרדים סטרייטים - כן. ראש אגף החקירות יוחנן דנינו ומשטרת ישראל - ממש לא. גם שר הביטחון לא נראה לו. תסתכלו עלי, על העושר שלי, על הסגנון האלגנטי שלי, על העוצמה שלי - ארקדי גאידמק זה "גאידמק ספיריט". עכשיו רק נותר לייצא את ה"ספיריט" גם לחו"ל, והיינו שוב אור לגויים.

 

בינתיים בוחש גאידמק בתרבות, בחינוך, בספורט, בחברה ובכלכלה. גם בביורוקרטיה החלו נגיסות ראשונות. עוד מעט יגיע גם לפוליטיקה. בימים בהם "אין מלך בישראל", וכנראה גם נשיא אין, יהיה מי שישמח למלא את המקום. חלל טבעו להתמלא, ומכיוון שחלל יש כאן כרגע בכל מקום - ותמלא הארץ ארקדי גאידמק.

 

רבותי, זה מגיע לנו. אכן איבדנו את הרוח ואת הדרך. כשראש הממשלה אומר שהוא יטפל בשוטף בלבד, יבוא גאידמק ויראה

 לנו את הכיוון. כאשר הממשלה, הכנסת והמפלגות אינן מסוגלות לסחוף את העם ליעד כלשהו, אנחנו ניסחף לכיוון שיתווה בעל המאה. כל עוד אין מלך בישראל, הוא ושכמותו הם המלך. כל עוד זה המצב, חבל גם על המאמץ לבחור נשיא חדש (שיעזור גם הוא בניהול השוטף). עם ישראל כבר בחר נשיא - ארקדי הוא הנשיא בפועל. הוא יתקשה לעשות יותר ביזיונות משכבר נעשו על-ידי הפוליטיקאים שלנו. הסידור הזה גם יעלה למשלם המיסים הרבה פחות כסף.

 

יש כאן גם שאלה רצינית: האם בהיעדר רוח וכיוון, טובה כל רוח ונכון כל כיוון? זו באמת שאלה רצינית. קשה לעם כמו שלנו לחיות רק בשוטף, ועוד יותר קשה לחיות בלי כיוון וחזון. אבל האם גאידמק הוא הרוח, הכיוון והחזון? האם אין אנו מסוגלים לייצר משהו מרחיק ראות יותר, ערכי יותר, נאור יותר ובעיקר, נכון יותר למדינה ולאזור? אתם תחליטו - רק אתם.

  

ד"ר אלון ליאל, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ וכיום מרצה למדע המדינה

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים