אהבה מודעת: כך תגרמו למערכת היחסים שלכם לשרוד
אולי זה בא לך בתור שוק נוראי, אבל אהבה אמיתית ומערכת יחסים ארוכת טווח הם לא התוצאה של הזיקוקים שחווית בשלושת החודשים הראשונים של ההתאהבות, אלא תוצאה של הרבה מאוד מודעות, רצון טוב, סבלנות וגמישות רגשית ומחשבתית. כמה עצות שיעזרו לך להגיע לשם
אהבה בוגרת, או בשמה הנוסף יחסי אהבה מודעים, היא למעשה התפתחות של ההתאהבות האוטומטית וחסרת המאמץ שעליה דיברנו בכתבה הראשונה.
התגוננויות המטשטשות את המציאות שלנו ושל בני זוגנו) והוא זה שאחראי לתגובה הילדותית שלנו לתסכולים: תגובה של השמעת זעקות או הטחת ביקורת – שמסלימה את הריב ומביאה לידי ניכור נוסף. אבל, אין רע בלי טוב
ואגב, זו לאו דווקא התפתחות טבעית, אלא תוצאה של הרבה, הרבה מאוד למען האמת, מודעות, רצון טוב, סבלנות וגמישות רגשית ומחשבתית.
הפסיכולוג האמריקני הארוויל הנדריקס מגדיר יחסים מודעים כיחסים המעודדים את מירב הצמיחה הרוחנית והנפשית. היחסים הללו נוצרים מתוך מודעות ומתוך שיתוף פעולה עם הדחפים הבסיסיים של המוח העתיק והלא-מודע: הדחף לביטחון, להירפאות ולשלמות.
זהו. מצאנו את האשם!
מסתבר שהמוח העתיק הוא הוא שגורם לנו לרוב הבעיות ביחסים שלנו. הרבה פעמים הוא גורם לנו לבחור בני זוג הדומים להורינו (או למי שטיפלו בנו), הוא המקור לכל ההתגוננויות המשוכללות שלנו (ההשלכה, ההעברה וההפנמה -ההתחלה הוורודה
פסגת האושר: מה קורה לנו כשאנו מתאהבים
שרי לביא, "20 פלוס"
הרבה מאיתנו חושבים שהתאהבות ואהבה הן אותו דבר. הרבה מאיתנו טועים. למעשה, טועים בגדול. מהי התאהבות, מהי אהבה ואיך בכלל מגשרים ומחברים בין השתיים? שרי לביא מסבירה (ומנחמת)
המוח העתיק ממלא גם תפקיד חשוב ביחסים, שכן הדחפים הבסיסיים שלו חיוניים לרווחתנו: הדחף הלא-מודע שלנו לתקן את הפגיעה הרגשית של הילדות הוא שמאפשר לנו לממש את הפוטנציאל הרוחני שלנו כבני-אנוש ולהפוך לאנשים אוהבים ושלמים המסוגלים להתמסר לזולתם.
איך עושים את זה?
כדי להשיג את המטרות החשובות הללו של המוח העתיק יש לגייס לעזרה את המוח החדש – המוח המקבל את ההחלטות, המפעיל את הרצון והמבחין בין הורינו לבין בני הזוג שלנו בהווה.ומה שעלינו לעשות הוא לגייס את ההכשרים השכליים המשמשים אותנו בתחומי חיים אחרים וליישם אותם ביחסי האהבה שלנו. לאחר שניצור ברית ומיזוג בין הדחפים העזים של המוח העתיק לבין כישורי המחשבה וההבחנה של המוח החדש, אפשר להתחיל לממש את מטרותינו הלא-מודעות.
כועסת עליו? זה המוח הישן (צילום: ויזואל/פוטוס)
מה הוא בעצם אותו מיזוג של המוח העתיק והמוח החדש? איך ישתנו פתאום יחסינו הזוגיים אם המוח החדש ימלא בהם תפקיד פעיל יותר? לדוגמה - תארי לעצמך שאת אוכלת ארוחת בוקר בנחת עם החבר שלך ופתאום הוא מתפרץ עליך כי שרפת את הטוסט (או להיפך, בשם שוויון ההזדמנויות, הוא שורף - ואת מתפרצת). המוח העתיק שלך, השומר תמיד על ביטחונך, מאיץ בך מייד לברוח או להשיב מלחמה. לא אכפת לו שהמבקר שלך הוא בן זוגך הנחמד (בדרך כלל). אכפת לך רק שתוקפים אותך.
אם לא תבלמי את התגובה האוטומטית של המוח העתיק, תשיבי מייד לבן זוגך בהערה פוגעת, אולי אפילו צינית, ואולי תנסי להתחמק מהעימות הזה ותצאי מהחדר - או שתתרכזי בקריאת העיתון. בן זוגך ירגיש מותקף, או נעזב, הכל לפי הגישה שנקטת, ויתפרץ שוב, מן הסתם, או שייעלב ויתכנס בעצמו. והנה הלכה לה ארוחת הבוקר...
מפעילים את המוח החדש
זה בדיוק הזמן שבו כדאי לגייס את המוח החדש לעזרה ולהפיק ממנו תגובה שאינה מתגרה. למשל, את יכולה לומר לו: "אתה כועס, כי שוב שרפתי את הלחם". אולי בן הזוג יענה לך: "כן, חבל על הכסף! וחבל שאת לא נזהרת!". נכון שהוא מעצבן עכשיו? מאוד. אבל אם תסמכי על המוח החדש, את יכולה להגיב שוב מבלי להתגונן: "אתה צודק. באמת מתבזבז אצלנו אוכל. כדאי לשים לב לזה יותר".סביר להניח שבן הזוג יופתע מאוד מנעימת הקול ההגיונית שלך ויש להניח שיירגע ויענה תשובה מתונה: "אני מצטער. נדמה לי שאני קצת עצבני הבוקר, אני טובע בלימודים ובעבודה ולא יודע איך לצאת מזה". תודי, יצאת גדולה.
איך עשית זאת? כיוון שהיה לך האומץ להגיב על הכעס בצורה יצירתית ולא להיעלב, נעשית פתאום ידידה נאמנה שבוטחים בה, ולא בת זוג יריבה.
אחרי שתלמדו להגיב לביקורת בלי להתגונן ובלי להתנגד, תגלו תגלית חשובה: ברוב המגעים ביניכם תתחילו להרגיש יותר ויותר בטוחים דווקא כאשר אינכם מתגוננים, כיוון שאז בני הזוג שלכם הופכים לבני בריתכם, ולא לאויבים שלכם.
השוני בין יחסים מודעים ללא-מודעים
ביחסים מודעים לאהבה יש מטרה סמויה: ריפוי פצעי הילדות. ביחסים מודעים אנחנו לומדים להכיר את ההיסטוריה של בן או בת הזוג שלכם ואת הרגישויות המיוחדות שלהם. ואז המגעים היומיומיים ביניכם הופכים משמעותיים משהיו. ביחסים מודעים אנחנו יוצרים דימוי מדויק של בן הזוג שלנו ומפסיקים לייחס לו או לה באופן לא-מודע תכונות של הוריכם, מפסיקים לייחס לו או לה תכונות שליליות (שלנו), לומדים לוותר על פנטזיית בן הזוג הגואל והמושיע (האביר על הסוס הלבן או הנסיכה במצודה) ולומדים שהוא, או היא, בדיוק כמוכם, אינם אלא בני-אנוש פגועים הנאבקים כדי להירפא בעצמם.ביחסים מודעים אנחנו מקבלים על עצמנו את האחריות לשתף את בן הזוג ברצונות ובצרכים שלנו. כן, כן – ת-ק-ש-ו-ר-ת! ביחסים לא-מודעים אנחנו מפנטזים שבן או בת הזוג "מרגישים" מה אנחנו רוצים וצריכים (כמו שאמא ידעה מתי אנחנו רעבים) ביחסים מודעים – מדברים ומפתחים ערוצי תקשורת בריאים. המגעים נעשים מכוונים ושקולים משהיו – ומפסיקים להגיב בלי לחשוב.
ביחסים מודעים אנחנו לומדים לייחס לצרכים ולרצונות של בן או בת הזוג את אותה החשיבות שאנחנו מייחסים לצרכים שלנו – ואנחנו מוותרים על הפנטזיה שבן או בת הזוג יטפלו בנו כאילו היו קוסם או מטפלת.
ביחסים מודעים אנחנו מקבלים באהבה את הצד האפל של האישיות שלנו ומודים בגלוי בעובדה שיש לנו, כמו לכל אחד אחר, תכונות שליליות. וכאשר אנחנו נוטלים בעלות על התכונות השליליות שלנו (למשל: פתיל קצר, קנאה, התקפי זעם, חוסר סבלנות, שתלטנות) ומקבלים את האחריות עליהן - אנחנו נוטים להשליך אותן פחות על בן או בת הזוג ולכן האווירה נעשית פחות עוינת (ויותר אוהבת).
ביחסים מודעים אנחנו לומדים טכניקות חדשות לסיפוק הרצונות והצרכים שלנו – במקום לנהל מאבקי הכוח מתישים עם בני הזוג, שבהם אנחנו נושאים נאומים נלהבים, מפתים ומאשימים כדי לאלץ את האומללים לספק את הצרכים שלנו.
וכאשר אנחנו מתקדמים אל מעבר לשלב זה אנחנו מבינים שבן או בת הזוג באמת מסוגלים לסייע לנו – אחרי שהסרנו את המחסומים המקשים עליהם לעשות זאת.
ביחסים מודעים אנחנו מחפשים בתוך עצמנו את הכוחות ואת הכשרים החסרים לנו – ולא מחפשים אותם אצל בן הזוג.
ביחסים מודעים אנחנו מתוודעים אל הדחף לחוש אהבה, שלמות ואחדות עם היקום – ואנחנו מסוגלים לאהוב ללא תנאי, להיות סלחניים יותר, לחייך יותר לאחרים, להיות הרבה הרבה יותר נחמדים.
ביחסים מודעים אנחנו מכירים בעובדה שקשה, מאוד קשה, לקיים יחסים מודעים, ועם זאת אנחנו ריאליים יותר ומבינים שכדי להצליח ביחסים יש צורך במחויבות, במשמעת ובאומץ לצמוח ולהשתנות.
לפנייה לכתב/ת 
מערכת יחסים מודעת. האהבה האמיתית
צילום: ויז'ואל/פוטוס
לאתר '20 פלוס' - לחצו כאן
מומלצים
