אסד - חלק מהבעיה, חלק מהפיתרון
האופציה הסורית אכן קיימת על הנייר, אך יידרש עוד מאמץ אדיר כדי להפיח בה רוח חיים
מיד עם שוך הקרבות הזדרז הנשיא הסורי להכריז כי הוא רואה בתוצאות המלחמה ניצחון חשוב, ניצחון היסטורי של חיזבאללה. הוא אף לא הסתיר את דעתו כי על סוריה לשקול אימוץ אסטרטגיה זהה, כלומר: טרור ומלחמת גרילה, שהביאו לנסיגתה של ישראל מדרום לבנון בלא כל תמורה. בשאר אל-אסד סבור כנראה כי כפי שמערך הטילים של חיזבאללה הרתיע את ישראל מלפעול נגדו; פגע בה קשות משכבר יצאה למלחמה; ולמעשה אילץ אותה לנצור אש מבלי שהשיגה את מטרותיה- כך ירתיע מערך הטילים הסורי את ישראל מלתקוף את סוריה אם וכאשר תחליט לפעול נגד ישראל ברמת הגולן.
בשורת נאומים וראיונות לתקשורת הצמיד הנשיא הסורי אקדח לרקתה של ישראל והעמיד אותה מול שתי אפשרויות: לחדש את תהליך השלום ולחתום עם סוריה על הסכם שלום, הכולל נסיגה ישראלית מלאה בואכה שפת הכינרת - או להסתכן בפתיחת חזית עימות ברמת הגולן, דוגמת זו שמנהלת ישראל עם חיזבאללה. לאיומיו של בשאר יש להתייחס ברצינות. ובכל זאת, סוריה אינה רק חלק מהבעיה בגבולה הצפוני של ישראל - היא גם חלק מהפיתרון. ככלות הכל, גם בנאומיו המתלהמים ביותר חזר אסד והדגיש כי ארצו, בניגוד לחיזבאללה ולאיראן, מעוניינת בחידוש התהליך המדיני באזורנו, וכי מטרתה הסופית אינה הכחדתה של ישראל - אלא חתימת הסכם שלום עימה.
האינטרס הישראלי בהסכם שלום עם סוריה הוא ברור ומובחן. שלום עם סוריה עשוי להניב רווחים משמעותיים לישראל, ובהם סילוק האיום הצבאי הסורי - איום שלמרות חולשת הצבא, עודנו מטריד רבים בישראל בשל מערך הטילים ארוכי הטווח, המכסים את כל שטח ישראל; השגת רגיעה בלבנון והחלשת כוחו של חיזבאללה, המקבל את נשקו מאיראן באמצעות סוריה; הפסקת תמיכתה של סוריה בארגוני הטרור הפלסטיניים, שמשרדיהם ממוקמים בדמשק; סגירת הדלת הראשית בעדה עושה איראן את דרכה אל אזורנו; קידום יחסיה של ישראל עם העולם הערבי והמוסלמי, ועוד. נראה שלהשגת הסכם ישראלי-סורי עשויה להיות השפעה חיובית גם על המאמצים להשיג הסכם דומה עם הפלסטינים.
עוד ארוכה הדרך
ובכל זאת, נראה כי לצורך חידוש המשא ומתן הישראלי-סורי, עדיין ארוכה הדרך. ראשית, לשם כך נדרש גם בן שיח ישראלי, שיהיה נכון לקבל את דרישת הסורים לנסיגה ישראלית מלאה מרמת הגולן - תביעה אשר הפכה בבחינת "ייהרג ובל יעבור" בעיניה של דמשק, ושורה של מנהיגים ישראלים נענו לה בעבר, גם אם לא באופן ישיר ומחייב. שנית, לממשל האמריקני אין כל עניין לקדם את היחסים עם המשטר הסורי, הנמנה לתפישתם עם המשטרים הראויים להוקעה. אמת, בוושינגטון החלו להישמע קולות הקוראים להידבר עם סוריה כדי שזו תסייע להיחלץ מהביצה העיראקית, אך קשה לראות את ג'ורג' בוש מושיט סיוע לאסד הצעיר ולוחץ לחידוש המשא ומתן עם ישראל.
ולבסוף - וחשוב מכל - לצורך חידוש המשא ומתן בין ישראל וסוריה נדרש כי אסד יתגייס אף הוא לקידום אופציית השלום, ויתרום את חלקו למהלך בכיוון זה מעבר לפיזור הרצאות, לרוב מעורפלות, המכילות גם איומים כלפי ישראל. אחרי הכל, אבן הנגף בפני קידום המשא ומתן לאורך שנים הייתה התעקשותה של דמשק שלא לנקוט צעדים בוני אמון וצעדי דיפלומטיה פומבית למול העם בישראל וממשלתו.
לפי שעה, ממשלת ישראל אינה מעוניינת להכריע בשאלת הגולן; אסד מצידו לא מוכן להפוך את עורו ולהיות "אנוור סאדאת הסורי"; ואילו הנשיא בוש, שותף חיוני לכל דיאלוג ישראלי-סורי, עדיין רואה בסוריה חלק מציר הרשע. ואולם, שינוי בעמדות אפשרי בהחלט: בוושינגטון - בעקבות חילופי הממשל בעוד כשנתיים; בישראל - עם גבור ההכרה בחשיבות השלום עם הסורים; ובדמשק - עם הבנתה בצורך בגמישות, בכל הקשור באופן ניהול המשא ומתן, ובעיקר בכל האמור באימוץ צעדים בוני אמון בקרב ממשלת ישראל ובציבור הישראלי. ברור כי לכך יידרש זמן רב, ואפילו שנים אחדות. האופציה הסורית אכן קיימת על הנייר, אך נדרש מאמץ אדיר כדי להפיח בה רוח חיים.
פרופ' אייל זיסר הוא ראש החוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל-אביב.
המאמר נכתב לקראת כנס של קרן ברל כצנלסון בנושא "האופציה הסורית"
עוד בנושא: ד"ר יוסי בן ארי - שלום עכשיו עם סוריה
לפנייה לכתב/ת 
