שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ועדת אתיקה בריטית קובעת: תנו לפגים למות
    המלצה חדשה של ועדת אתיקה בריטית קוראת לבתי החולים להניח לפגים שנולדים בשבוע ה-22 למות - ומעוררת סערה. ”זה רעיון מזעזע‭,”‬ תוקפים פעילי זכויות אדם. ”אחוז אחד בלבד מהפגים האלה נשארים בחיים‭,”‬ מתגוננים חברי הוועדה, "וגם הם סובלים מנכויות קשות"

    איפה עובר הגבול בין החלטה רפואית המתבססת על נתונים מדעיים טהורים לבין הזכות הבסיסית לחיים של כל בן אנוש? לפי מומחים בריטיים קו הגבול נמצא בדיוק בשבוע ה־22 להריון. ועדה בריטית מיוחדת בנושאי אתיקה רפואית פירסמה לאחרונה המלצה גורפת לבתי החולים בממלכה, לפיה אין להילחם על חייהם של פגים שנולדו בשבוע ה־22 להריון, ופשוט להניח להם למות.

     

    קשה להפריז בעוצמת הסערה הציבורית שעוררה ההמלצה השנויה במחלוקת בבריטניה. תוך זמן קצר היא גררה עשרות גינויים בוטים. יש כאן ניסיון של

    מומחים רפואיים לקחת לעצמם את תפקיד אלוהים ולהחליט מי יזכה לחיים ומי נחרץ גורלו למוות, זעמו אתמול פעילים בארגוני זכויות אדם. "אי אפשר פשוט להתעלם ממצבו של התינוק ולקבל המלצה גורפת להניח לו למות‭,"‬ תקף אתמול בחריפות ברט מאסי, יו"ר נציבות זכויות הנכים בבריטניה, את ההמלצה. "זאת אפליה חמורה ופגיעה בזכויות הטבעיות של כל אזרח. חייבים להעריך כל מקרה ומקרה על בסיס אישי‭."‬

     

    גם גורמים בכנסייה האנגליקנית מיהרו, כצפוי, להצטרף למתנגדים. "אנחנו לא מקבלים את הטענה שיש הצדקה להרוג את הפגים כאילו חייהם אינם שווים‭,"‬ התבטא בכעס הבישוף, טום באטלר, בכלי התקשורת. אגב, בקרוב עתידה גם הכנסייה האנגליקנית לפרסם דו"ח משלה בסוגיה, שיתבסס על מחקר שהזמינה ממומחים רפואיים. התגובות הבוטות ביותר להמלצה השנויה במחלוקת הגיעו מזירת הטוקבקים ברשת. "מי הם חושבים שהם‭,"!?‬ כתב גולש בשם מל באחד מאתרי הוויכוחים באינטרנט. "רק ההורים יכולים להחליט מה יקרה לילד שלהם. גם אם הוא צפוי להיות נכה, רק הם צריכים להחליט אם לתת לו סיכוי או לא‭."‬

     

    על חבל דק

    על חברי ועדת נפילד שפירסמה את ההמלצה, הביקורת הציבורית העזה לא עשתה רושם מיוחד. הכל מבוסס על מחקרים רפואיים ונתונים חד משמעיים, הסבירו חברי הוועדה לתקשורת. הנתונים אולי קשים לעיכול, טענו בוועדה, אך קשה להתווכח איתם. "לתינוק שנולד בשבוע ה־21 אין בכלל סיכוי לחיות, ובגיל 22 שבועות הסיכוי הוא אחוז אחד בלבד. כלומר, מכל מאה פגים שנולדו בשבוע ה־22 רק אחד יישאר בחיים".‬ השאלה מה יעלה עכשיו בגורלו של אותו פג בודד מתוך מאה נשארת, לפחות עכשיו, ללא תשובה ברורה. בכל מקרה, טוענים חברי הוועדה, כי גם פג בגיל 22 שבועות ששורד את השבועות הראשונים לחייו, נזקק לטיפול סיעודי יומיומי, ולרוב סובל לכל אורך חייו מנכות קשה.

     

    חברי הוועדה הסבירו כי הם מודעים היטב לכך שהתפר בין המלצותיהם לסוג של "הוצאה להורג" נתפס בעיני רבים כדק מאוד. עם זאת, הם ביקשו להדגיש כי בעיניהם, חובתו המקצועית של כל רופא היא לעשות הכל כדי לשמר חיים במידת האפשר, אבל לא בכוח, כלומר לא במקרים בו הסיכוי לחיים בריאים בהמשך הוא אפסי.

     

    ואיך מתייחסים לפגים שנולדו בשבוע ה־23 לחייהם? לפי נתוני הוועדה, 17 אחוזים מאותם פגים נשארים בחיים. הדו"ח של מועצת נפילד ממליץ לרופאים להתייעץ עם ההורים ולהסביר להם את מלוא המשמעות של הניסיון להשאיר את התינוק בחיים. במידה וההורים יתעקשו, ממליץ הדו"ח, על הרופאים לנסות להשאיר את הפג בחיים, לא לפני שיסבירו להם שהוא עלול לסבול מנכויות קשות. "אנחנו לא חושבים שזה תמיד נכון להעביר את התינוק בלחצים ובכאבים שגורמים הטיפולים, כשדי סביר שזה לא יעזור בהרבה ושהמוות הוא בלתי נמנע‭,"‬ מסבירה פרופסור מרגרט ברייזייר, ממחברי הדו"ח, את הנימוק המרכזי מאחורי ההחלטה.

     


     

    ללכת עם הלב

    ומה המצב בישראל? מנתוני משרד הבריאות עולה כי 13 תינוקות נולדו בשנת 2004 בשבוע ה־22 להריון. תשעה מתוכם נפטרו בחדר לידה, וארבעה מתו בתוך שעות ספורות. "בישראל‭,"‬ מסביר פרופש פרנסיס מימוני, מנהל אגף הילדים במרכז הרפואי "שערי צדק" ויו"ר איגוד רופאי הילדים, "סוגיית הפגים שנולדו בשבועות מאוד מוקדמים להריון אפופה בענן של הלא ידוע. התשובה האם להילחם על חייו של פג, שאין לו כמעט סיכוי לחיות, משתנה מרופא לרופא. אני, באופן אישי, הולך עם הלב שלי. אם אני בחדר לידה ורואה תינוק שנולד בשבוע 22 להריון שבוכה ונושם, איך אני לא אגיש לו עזרה? זה, למרות שאף תינוק שנולד בשלב הזה עוד לא שרד בישראל. אבל אם הילד בוכה ונושם אחרי הלידה, אני מושיט לו יד לעזרה, כמו שהייתי מושיט לכל אדם אחר. בכל מקרה, אני נלחם‭."‬

     

    ויש רופאים שמוותרים?

    "הרקע הדתי והתרבותי של הרופאים משפיע על דרך הטיפול שלהם ועל מה שהם יסבירו להורים. בעיניי זה קצת מדאיג שהחלטות של חיים ומוות מתקבלות על בסיס הרקע החברתי והסוציו־אקונומי של הרופאים. יש כאן שאלות מוסריות מאוד מורכבות. מעבר לשאלה אם הם יוכלו לשרוד בכלל בזכות הטיפול הרפואי שניתן להם, קיימת השאלה איזו איכות חיים תהיה להם לאחר שנצליח להציל אותם. אבל מי אנחנו שנחליט מה תהיה איכות החיים עבור אדם אחר?‭"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים