שתף קטע נבחר

חנתה על מדרכה, ונקנסה ב-10 שקלים

שופט קבע כי אישה שחנתה על מדרכה בתל אביב תשלם קנס סמלי של 10 שקלים בלבד, בעקבות התנהלות העירייה מולה

האם בכל מקרה חניה על המדרכה אסורה לכל פרק זמן ולכל מטרה? שופט השלום בתל-אביב, בנימין קהלת, שדן בסוגייה זו בבית המשפט בתל-אביב, קבע כי בנסיבות מיוחדות - כאשר רשות ציבורית מדברת בשני קולות, פטורה הנאשמת בחניה במקום אסור מן האשמה המיוחסת לה. עם זאת, החליט השופט כי בנסיבות העניין אין בסמכותו לבטל את דו"ח החניה, וגזר על הנאשמת, נילי פורטוגלי, קנס סמלי בסך 10 שקלים בלבד.

 

פורטוגלי, שהואשמה בחניה במקום אסור לאחר שהחנתה את מכוניתה על המדרכה ברחוב קינג ג'ורג בתל אביב, טענה בבית המשפט כי היא חנתה ליד רחבה ולא הפריעה לתנועה או להולכי הרגל. "השארתי", אמרה, "את האוטו עם בגז' פתוח, נכנסתי לחנות לקחת סחורה, זה לקח בין 5-4 דקות. איך שסגרתי את הדלת של האוטו קפץ הפקח שהיה ב"אמבוש" ורשם לי חשבונית על סכום הקנס".

 

פורטוגלי ניסתה לשכנע את הפקח לבטל את הדו"ח, וכשסירב שלחה לעיריית תל-אביב השגה על דו"ח החניה, סיפרה על נסיבות רישומו ובקשה לבטלו. בתגובה על מכתבה נתבקשה פורטוגלי על ידי העירייה להמציא לה את החשבונית המקורית,  והבטיחה לשקול את בקשתה לביטולו.  פורטוגלי מילאה אחר הבקשה שלחה את החשבונית המקורית ולדבריה לא נאמר לה דבר בעניין, עד שקיבלה הזמנה למשפט בגין חניה אסורה.

 

בדיון בבית המשפט טענה פורטוגלי כי אם אדם חונה במקום אסור 4-3 שעות מגיע לו דו"ח, אבל לא ייתכן כי פקח יערוך "אמבוש", יראה את הרכב פתוח ואת התיק של הנהג מונח בתוכו וירשום דו"ח חניה כאשר הנהג מפנה אליו לרגע את גבו.

 

נציגת התביעה טענה בבית המשפט כי הנאשמת עשתה דין לעצמה בכך שהיא חנתה במקום אסור. על פי הפסיקה, ציינה, אין חשיבות למימד הזמן באשר לביצוע העבירה, ולכן אין ספק שיש להטיל על הנאשמת קנס כחוק.

 

הנאשמת עצמה טענה כנגד שלא מגיע לה קנס. "הפקח", סיפרה, "ראה אותי יוצאת מהאוטו, האוטו היה פתוח, הבג'ז היה פתוח. הפניתי את הגב ובאותה שנייה הוא נתן לי את הדו"ח. לו הייתי חונה וסוגרת את האוטו אז היה מגיע לי - אבל זה לא המקרה". 

  

השופט, בנימין קהלת, קבע בגזר הדין כי אכן ההלכה הפסוקה אומרת כי החניה על המדרכה אסורה לכל פרק זמן ולכל מטרה, אלא שבמקרה הנוכחי הנאשמת פנתה לעירייה והציגה את גרסתה, והעירייה היתה מוכנה לשקול את העניין שנית אם הנאשמת תגיש לה את החשבונית המקורית. הנאשמת שלחה את החשבונית לעייריה אבל העירייה טרם השיבה עליה.

 

"לא ייתכן", קבע השופט, "שרשות ציבורית תדבר בשני קולות, כאשר מחלקה אחת תדרוש את החשבונית כדי שתשקול עמדתה שנית, ואילו הרשות השנייה, התובעת, תדרוש אי התחשבות בנסיבות ובחשבונית. אם

המחלקה שכתבה את המכתב ובו ביקשה חשבונית", ציין השופט, "היתה אומרת לנאשמת כי על פי ההלכה אין חשיבות למטרת החניה ולזמן החניה, ניחא, אבל היא במפורש ביקשה שהנאשמת תציג חשבונית כדי שתשקול את בקשת הנאשמת בשנית".

 

"אני סבור", סיכם השופט, "שבית המשפט צריך להעמיד את עצמו במקום אותה מחלקה בעיריית תל אביב שהיתה צריכה להחליט בבקשתה של הנאשמת, לאחר שהגישה חשבונית כפי שביקשה אותה מחלקה. אני מניח", ציין עוד, "כי למען הספק הפועל לטובת הנאשמת, אותה מחלקה היתה מבטלת את הדו"ח לאור החשבונית, שאם לא כן מדוע ביקשה מהנאשמת לשלוח לה חשבונית?"

 

לסיכומו של דבר אמר השופט, כי "מאחר ובית המשפט אינו יכול לבטל את הדו"ח, אני סבור שבנסיבות העניין יש להטיל על הנאשמת קנס סמלי ולכן אני גוזר עליה קנס בסך 10 שקלים". 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים