מי יקבע מיהו יהודי?
רב רפורמי זועם: "בניגוד למסורת ישראל, מציע הרב הראשי להבחין בין יהודים מלידה ליהודים מכוח גיור. לאור כישלונם המהדהד והתעמרותם בעולים, איזו זכות יש למנהיגי הרבנות לדרוש מונופול?" לעומתו סבור הרב של בית-אל כי אכן, יש לחזק הרבנות הראשית, ו"לא כל הרוצה ליטול שם יהודי לעצמו - רשאי"
| גלעד קריב |  | שלמה אבינר | | | | |
גלעד קריב
מי אמר שהממסד הרבני האורתודוקסי קופא על שמריו ואינו מוכן לחדש את פניה של היהדות? קחו לדוגמה את הצעתו ה"רפורמיסטית" של הרב שלמה עמאר בעניין הגיור. בניגוד מוחלט לרוחה של מסורת ישראל ולהוראותיה של ההלכה, מציע הרב הראשי להבחין בין יהודים מלידה ליהודים מכוח גיור. הראשונים יוסיפו ליהנות מזכות העלייה לישראל מכוחו של חוק השבות; האחרונים יידרשו לעבור תהליך התאזרחות ממושך, כאילו אין להם חלק ונחלה ממשיים בעם ישראל.
להד ראוי, קובע כי רק לרבנות הראשית תהא הסמכות לאשר את תוקפם של הליכי הגיור לכל עניין שהוא דתי או אזרחי. כך, לאחר שמכל המתגיירים תישלל זכות השבות, ינופו כל המתגיירים הלא-אורתודוקסים מתהליך ההתאזרחות המדורג, ואילו הגרים האורתודוקסים יהיו שבויים בידיה של הרבנות למשך מספר שנים, עד אשר יקבלו את האזרחות הישראלית. כל מי שמכיר את אופן התנהלותה של הרבנות יכול כבר לקרוא בעיני רוחו את כותרות העיתונים, המספרות על אדם שמעמדו בישראל נשלל ממנו לאחר שהעז לנסוע ברכב בשבת שלוש שנים לאחר גיורו.
חזור למעלהלשיטתו של הרב עמאר, מן הראוי שבמדינתו של העם היהודי תופיע בספר החוקים הגדרה ביולוגית-גזעית למושג "יהודי", תוך התעלמות בוטה מן העובדה ששעריו של העם היהודי תמיד היו פתוחים בפני אלה שלא נולדו כיהודים, אולם בחרו להצטרף בכנות אל העם ואל דתו. מעניין מה הייתה אומרת רות המואבייה, סבתו הגדולה של דוד המלך, אם בבואה לבית-לחם היו דורשים ממנה תהליך התאזרחות מדורג; או מה היה אומרים על כך שמעיה ואבטליון, מנהיגי העם היהודי, שהיו צאצאיהם של גרים?
פעם אחר פעם, מדהים לגלות כיצד שנאתו של הממסד הרבני לזרמים הלא-אורתודוקסיים וחששו מהם, גורמים למנהיגיו לוותר על ערכי יסוד בעולמה של היהדות. לאחר שרצונם להגן על המונופול הביא אותם להעלים עין ממקרי שחיתות, להתעלם ממצוקתן של העגונות ומסורבת הגט, לגבות בשתיקה גילויי גזענות ושנאת הזר ולנבל את הפה כלפי כל מי שלא הולך בדרכם - הגיע גם תורם של המתגיירים לעלות כקורבן על המזבח. בשנאתם היוקדת כלפי הזרמים הדתיים הליברליים, המשרתים באמונה מיליוני יהודים, מוכנים הרב עמאר וחבריו אפילו לפגוע במתגיירים האורתודוקסים, אלה אשר הצליחו לצלוח את מסע הייסורים בדרך לתעודת הגיור הנכספת.
אולם גסות הצעתו של הרב עמאר אינה מסתכמת בהבחנה בין יהודים מכוח לידה ומכוח גיור. סעיף נוסף בהצעתו, שלא זכה
חשיפת ynet
יוזמת עמאר
ynet
על שולחנו של אולמרט הונח תפוח אדמה לוהט בצורת הצעת חוק שיזם הרב הראשי לישראל: להחמיר בנושא הגיור ולתקן את חוק השבות. המטרה: לחסום את הרפורמים שעתרו לבג"ץ בדרישה להכיר בגיור שלהם בישראל
דרישתו של הרב הראשי כי לרבנות יימסר מונופול מוחלט על ענייני הגיור היא דרישה חצופה. יותר מ-17 שנים נכשל הממסד האורתודוקסי במשימה הלאומית החשובה ביותר שהתגלגלה לפתחו מאז קום המדינה - קירובם של מאות אלפי עולים אל היהדות ופתיחת שערי הגיור בפני אותם אנשים שבחרו לחיות ולגדל את ילדיהם בארץ הזו. לאור כישלונם המהדהד והתעמרותם בעולים, איזו זכות יש למנהיגי הרבנות עוד לבקש מבית-המחוקקים להעניק להם מונופול? האם לא די נזק נגרם בכך שמאות אלפי עולים חשים דחויים ומנוכרים ליהדות בשל יחסו המתנשא, הגזעני, והבוטה של הממסד האורתודוקסי? כמה קורבנות צריכה החברה הישראלית להקריב, בטרם תשוחרר היהדות מלפיתת החנק של הרבנות הקפואה ?
זה עשרים שנים מכירה מדינת ישראל בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים הנערכים בתפוצות. זה חמש שנים נרשמים גרים ישראלים לא-אורתודוקסים במרשם האוכלוסין כיהודים. וראו זה פלא - השמיים לא נפלו והעם היהודי לא קרס. אנחנו, היהודים שמאמינים בפלורליזם וסובלנות, יודעים כי לעם היהודי בתפוצות ובישראל עוצמה אדירה, וכי למרות המחלוקות, יש בינינו קשרים עבותים וחזקים של עבר, הווה ועתיד. מציאות החיים בארץ הזו מחברת אותנו יחדיו - אורתודוקסים, חילונים, רפורמים, מסורתיים וקונסרבטיביים - גם אם ישנן סוגיות בהן אנו חלוקים מרה. רק מי שלא מאמין במה שמשותף לכולנו יכול להפיץ סיפורי אימה על פילוג וספרי יוחסין, באם דעתו לא תתקבל. מה חבל שדווקא אלה אמורים לייצג את היהדות במדינת ישראל.
הרב עו"ד גלעד קריב הוא סגן ראש המרכז לפלורליזם יהודי - התנועה הרפורמית
שלמה אבינר
הרוצים לרפא על נקלה את שבר עמנו על-ידי משיכת קולמוס בעלמא של רישום שם 'יהודי' על סמך גיור שאינו על פי ההלכה, וחושבים לפתור בעיה עמוקה של זהות על-ידי אמצעי פרוצדורלי זה, טועים ומטעים את זולתם ומוסיפים עוד ייסורים לאומה. במקום לעמול לקרב את הרחוקים, הם נותנים גושפנקא רשמית לחלוקה לשני סוגי יהודים: יהודי על פי ההלכה ויהודי על פי החוק. אוי לנו אם מחר יציע בחור נישואים לבחורה האהובה עליו, אך היא תשיב לו: "לא אוכל, הרי אני יהודיה על פי ההלכה ואתה יהודי על פי החוק. סורה ממני סורה, הריני אסורה לך".
עם מפוזר ומפורד ביישובים שונים, אך עתה אנו מדינה, וגם התורה צריכה להופיע בצורה ממלכתית. לא כל חוג יבנה לו במה לעצמו, בחושבו שהוא מייצג את ההלכה, אלא הרבנות הראשית לישראל היא שתכריע ותקבע. כאשר אין תפישה ממלכתית של התורה, ניבעים בקיעים המאיימים לפורר את האומה. לכן יש להרבות אחדות ולחזק את התורה בממלכתיותה הכלל-ישראלית, סביב לרבנות הראשית לישראל. אז היא גם תוכל לפתור בעיות של גיורי חוץ-לארץ ולמנוע הרעשת עולמות, תסיסה ופילוגים.
חזור למעלהאת הדברים האלה כתבתי בספרי "שאילת שלמה", שראה אור לפני עשרים שנה. הבעיה שהייתה קיימת אז קיימת היום באותם המרכיבים וביתר שאת, כי בסופו של דבר, זוהי אכן בעיה מורכבת מאוד: מיהו יהודי? אמנם, יש חוגים - בין דתיים ובין חילוניים - החותרים להפרדת הדת והמדינה. הם אינם מבינים שאין פותרים בעיות וניגודים על-ידי הפרדת כוחות, אלא על-ידי ריבוי אהבה. הם אינם מבינים שהם מצעידים אותנו למשבר עמוק, שאחריתו מי יישורנו.
אין להסכים שיהיו בתוכנו שני סוגי יהודים, כפי שאין להסכים להקמת שתי מדינות נפרדות לעם היהודי. לפני דורות היינו
הזירה הקודמת
עול היהדות מול מחיר הדמוקרטיה
גדי טאוב, אלישע האס
בין "הגטו המחניק" ל"מדינת כל אזרחיה", בין ימין שחרד ללאום לשמאל שחושש לזכויות האדם - איפה נמצא רוב הציבור? מה עשו השטחים לציונות? ואיך נוצר כאן דור של יהודים בעל כורחם? דיון על דת, אומה ובית
באשר לעצם השאלה "מיהו יהודי", הזכרתי בספרי את שופט בית-המשפט העליון, ד"ר משה זילברג המנוח, שכתב בזמנו כי אין כאן שאלה קונקרטית פעוטה של רישום, אלא בירור נוקב עד התהום של מהות המושג. מי שעומד מול כס המשפט אינו פקיד הרישום של מדינת ישראל או שר הפנים, אלא עם ישראל לכל דורותיו - כלל ישראל. האם "מבחן סובייקטיבי" הוא שיקבע את היהדות? האם די בהזדהות פנימית מלווה בטקס כלשהו, שאנשים בדו להם מלבם על פי הבנתם את רוח היהדות? איפה הגבול? האם גם נוצרי הטומן בחובו זיקה עמוקה לעם ישראל - ליהודי ייחשב?
אמר חייל אחד ששדר הרדיו, שהודיע ביום כ"ח באייר על שחרור הכותל המערבי, ראוי לתודת הכל "על שהצליח להבהיר לנו לפתע עד כמה אווילי היה הוויכוח המפולפל על מיהו יהודי" (שיח לוחמים עמ' 236). הרי עם ישראל לא נולד היום. האם נחלל את השם יהודי, נעביר קו על משמעותו ההיסטורית המקודשת ונתכחש לכל ערכי הרוח עליהם הורגלנו כל יום בגלותנו הארוכה? בין שאנו מכונים דתיים ובין ש חילוניים, לא נוכל להינתק מעברנו ההיסטורי ולא נוכל להתכחש לו ... לא כל הרוצה ליטול שם יהודי לעצמו- רשאי. עד כאן דבריו.
שמא יקום אדם מאלה המכונים חילוניים, ויאמר: "מה לנו בהגדרות על פי ההלכה? הרי איננו שומרים אותה, ואלה ששומרים אותה לעתים פוגעים בנו בשמות גנאי כגון 'גויים'. ממילא, אף אנו איננו יהודים על פי ההלכה". לא כן הוא. מהות יהודי אינה נמדדת בקריטריונים התנהגותיים ואינה תלויה בקיום מצוות. יהודי, גם אם חילוני הוא - יהודי הוא. עצם היהדות אינה תלויה במעשים. היא צריכה להתגלות במעשים, אך היא אינה מעשים. היא תכונה פנימית ואופי נשמתי. אנו שרויים במשבר עמוק של אובדן וחיפוש זהות, וזה מציק לנו עד מוות. בעיתות אלה לא נוכל להתחמק. עלינו לזכור מה אנו, מה חיינו, מה אנו כעם סגולה מכל העמים. אנו חלק מיוחד של האנושות, עם בעל פסיכולוגיה לאומית מיוחדת. אנו שייכים לעם שלא נולד תמול-שלשום, אלא בדורות מקדם; עם הנצח, נצח ישראל.
הרב שלמה אבינר, רב היישוב בית-אל וראש ישיבת עטרת כהנים בעיר העתיקה
לפנייה לכתב/ת 
מבקש המונופול: הרב עמאר
צילום: גיל יוחנן
מומלצים
