כך הם פלטו

הם באמת אמרו את זה? שנת 2006 סיפקה מלאי חדש של ציטוטים ואמרות שהושלכו לאוויר בלי מחשבה תחילה. הפוליטיקאים הישראלים לא איכזבו, כמו בפרוייקט של השנה שעברה, והוכיחו שבמקרים רבים, הפה מהיר יותר מהשכל. 

נפתח, איך לא, במקום הראשון:

פרס "פליטת הפה של השנה" הולך לבכיר מכולם: ראש הממשלה אהוד אולמרט, שהסביר בראיון לערוץ טלוויזיה גרמני ש...

נשק גרעיני, אנחנו? אולמרט בילה את היומים שלאחר מכן בהסברים מפותלים על כך שצוטט לא נכון, על כך שהגרמנים לא הבינו, שהמצלמה הייתה עקומה וחזר על המנטרה העתיקה לפיה "לא נהיה הראשונים להכניס נשק גרעיני למזרח התיכון". מישהו בעולם עוד מאמין?

הנה שאר הפליטות הגדולות של 2006.

מי שתהה איפה נמצא מזכ"ל חיזבאללה מאז מלחמת הקיץ האחרון, ימצא אותו בוודאי באחד מבונקרי הארגון, מביט בתמונה מקומטת ושובר את הראש: "מאיפה אני מכיר את המשופם הזה? מהתיכון? אולי מהתנועה? אני מוכן להישבע שראיתי אותו כבר פעם". אז בניגוד להבטחות של עמיר פרץ, לא ראינו ממנו משהו שאמור היה להשאיר את נסראללה פעור פה, ונראה שמי שהיה רוצה למחוק את יולי-אוגוסט האחרונים מהזיכרון, הוא דווקא שר הביטחון עצמו.

יכול להיות שעמי איילון צדק כשהודיע לקוראי ה"סאנדיי טיימס" שהוא-הוא שיאן קטילת הערבים בכל הזמנים. גם אם לא, אין ספק שמדובר במתמודד ראוי, אבל ספק אם האיש שמייצג את מחנה השלום באמת התכוון להתגאות ביכולת ההריגה שלו בימיו בצה"ל ובשב"כ. מה שבטוח, טוענים לכתר לא חסרים.

גם בשנת 2006, כשהוא בן 83, המשיך שמעון פרס לא לרצות להיות נשיא. מבחינתו, להמשיך בפיתוח הנגב והגליל עד 120. אלא שהמשרה, כפי הנראה, עומדת להתפנות בקרוב, והוא, מה לעשות, מוצף בפניות, כפי שציין בראיון לערוץ 2. רק ימים יגידו אם האיש שאהוד ברק אמר עליו שהיה מפסיד גם בבחירות לראשות ועד הבית ילמד לקח, או שאולי 2007 תהיה, סוף-סוף, השנה של שמעון פרס.

מאז שהפך לראש ממשלה, קרה משהו ליכולת ההתבטאות של אהוד אולמרט. הפוליטיקאי הצבעוני, שהיה ידוע בלשונו המשתלחת קמעא, גזר על עצמו שתיקה ממלכתית קודרת. גם המשך ירי רקטות הקסאם על ישראל, יום אחרי ההסכמה על הפסקת האש, לא חילצו ממנו הצהרה דרמטית במיוחד. מעניין אילו שפנים מחזיק אולמרט בכובעו לשנה הבאה: "לא כל כך מרוצים מהגרעין האיראני"? שמא "סולדים במעט מהפערים החברתיים"? או אולי "מאוכזבים קלות משר הביטחון"? נחיה ונראה. 

הימים היו ימי שפעת העופות, וממש במקרה, גם ימי בחירות. רצה הגורל, ולצומת הדרכים הזה נקלע שר הבריאות הדי-אלמוני, יעקב אדרי, שיצא מגדרו כדי להוכיח לעם שבאמת אף אחד לא מת מקצת פולקעס. ואכן, השפעת חלפה-עברה לה, וכך גם הבחירות, שהנחיתו את השר אדרי בלשכת השר לענייני ירושלים. רק התרנגולות עוד לא השתחררו מהטראומה.

לא ברור מה גרם לאיש העסקים ארקדי גאידמק להעניק לעצמו מחמאה מפוקפקת כל כך, אבל דבר אחד הוא כבר למד מהפוליטיקאים שלנו: להגזים. כשענה לשאלות גולשים ב-ynet, טרח המיליארדר להדגיש שהוא לא ממש סופר אף אחד, חוץ מאת עצמו, כמובן. זה היה אחרי שהוא הציל את תושבי הצפון במלחמת לבנון השנייה, ורגע לפני מתקפת הקסאמים ששלחה את תושבי שדרות באוטובוסים של "ארקדי טורס". בקיצור, הבחור פעלתן, ממש לא כמו הפוליטיקאים שלנו.

את ההצהרה הזו לא שחרר אחד מפעילי הימין הקיצוני, אלא משטרת ישראל בכבודה ובעצמה, בהודעת ביפר שהוציא מרכז השליטה הארצי במהלך העצרת השנתית של התנועה האיסלאמית. השוטר שלא הצליח להסתיר את דעותיו על הציבור הערבי ננזף, והמשטרה נאלצה לפרסם הודעה שקבעה כי "מדובר בתקלה חמורה". ואללה.

הרבה לפני מצעד הגאווה, אלי ישי כבר הסביר למה הוא לא רוצה בנוכחותם של ההומואים בעיר הבירה. לא מדובר בגזענות או בפרימיטיביות, חלילה, פשוט דאגה כנה לשלום הציבור. "זו מחלה, בפירוש. אני לא קבעתי - הרפואה קבעה", אמר ישי בראיון שהעניק לערוץ הכנסת. בהמשך אפילו בירך ישי את אנשי הקהילה, ואיחל להם החלמה מהירה.

במסיבת עיתונאים שערך יו"ר מפלגת רע"מ, ח"כ אברהים סרסור, לפני הבחירות האחרונות, הוא חשף את הרעיון שלו לשינוי שיטת הממשל. לא משטר נשיאותי ולא מהפכה פרלמנטרית דרושה לישראל לטעמו, אלא שלטון בראשות חליפה, ממשיך דרכו הרוחני והמדיני של הנביא מוחמד. אפשר להסכים שהמנהיגים הנוכחיים של המדינה לא עושים עבודה מדהימה, אבל לא בטוח שעל זה ליברמן חשב כשהציע מהפכה שלטונית.

ברוך מרזל ידוע כאדם פרקטי, אחד כזה שלא נותן לחוק או מוסר להפריע לו יותר מדי. את הפתרון לפעיל השמאל והעיתונאי הוותיק אורי אבנרי הוא כבר מצא, הרבה לפני שבג"ץ אישר ליירט מחבלים מהאוויר. בכנס בחירות ברמלה הוסיף מרזל, שרץ לכנסת בראש רשימת חי"ל (חזית יהודית לאומית), כי "אנשי קדימה הם פושעים ובוגדים". בהמשך הוא קרא להוסיף לרשימת המטרות גם את שאר "במשתפי הפעולה מהשמאל". הוא נשאר מחוץ לכנסת.

אחרי שטובי המוחות ניסו למצוא מזור למצוקות העם הפלסטיני, הגיעה סגנית שרת הפנים לשעבר לביקור סמוך לעזה, והגתה פתרון יצירתי. כששמעה שמחיר הסוכר ברצועת עזה גבוה, בעוד שמחיר התותים נמוך מאוד, הציעה אברהם מיד תוכנית שלא הייתה מביישת את מרי ("אם אין לחם – שיאכלו עוגות") אנטואנט. עם איך שהדברים עובדים אצלנו, מפתיע שאף אחד עוד לא עשה מזה סטארט-אפ.

באמת שאפי איתם השתדל לחבב את שכנינו הערבים. הוא עשה הכל כדי להסתדר עם בני דודינו, אבל אי-אפשר, פשוט אי-אפשר איתם. ולכן בלית ברירה, ממש בכאב לב, הציע איתם את הפתרון: "לגרש את רוב רובם של ערביי יהודה ושומרון מכאן". את ההצהרה הזו הוא הפריח לחלל האוויר באזכרתו של סגן עמיחי מרחביה ז"ל, שנהרג במלחמת לבנון השנייה. בניגוד לתגובות הזועמות מצד הח"כים הערבים, פעיל הימין הקיצוני ברוך מרזל דווקא לא התלהב במיוחד מהאמירה של איתם: "הרב כהנא אמר את זה כבר לפני עשר שנים", הפטיר מרזל.

הכוונות של שר האוצר, אברהם הירשזון, היו טובות: כשפגש בחסיבה סוויסה בת ה-78 בכנסת, הזמין אותה לעיני המצלמות לפגישה במשרדו כדי שתשטח בפניה את תלונותיה בנושא הפנסיה. אלא שהירשזון לא סמך על שירותי ההסעדה במשכן, וביקש מסוויסה להביא איתה מאכל מעשה ידיה לישיבה. סוויסה דווקא קיבלה ברוח טובה את הבקשה, אבל ארגונים חברתיים זעמו על הירשזון, והוציאו את השד העדתי לטיול מחוץ לבקבוק.

ישראל היא אמנם אחת המדינות בעלות הייצוג הנמוך ביותר של נשים בפרלמנט, אבל לח"כ ניסים דהן (ש"ס) גם זה יותר מדי. דהן הביע את עמדתו בנושא בתשובה לשאלתה של תלמידה בתיכון אורט סינגלובסקי בתל אביב, שהתעניינה מדוע אין אף אשה ברשימת ש"ס לכנסת. דהן הסביר כי "זה לא זילזול, אשה יכולה להיות במאה אלף תפקידים אחרים - אבל לא להיות חשופה בחזית הציבורית". אה, אוקיי, ואנחנו כבר חשבנו לרגע שהוא מזלזל בנשים.

את ההצעה הידידותית הזו נתן ראש עיריית רמלה לתושבי עירו הערבים, לאחר שאלה ביקשו להעניק לחלק מרחובות העיר שמות ערביים כמו תאופיק זיאד או אמיל חביבי. לביא, שלא הבין מה רע ברחוב ביאליק או זכריה, העדיף לחסוך לעצמו את כאב הראש, והפנה את תושביו הלא-יהודים לעיריית ג'לג'וליה. מאוחר יותר לביא התנצל אבל אמר שהוא "לא חוזר בו".

עזבו את דרור קשטן מניצחון, או אפילו תיקו, שלא נדע. מה שחשוב באמת למאמן נבחרת ישראל הוא הגולים, וכל המרבה – הרי זה משובח. אז מה עם המשחק מול קרואטיה, שבו הפסידה ישראל 4:3 היה אחד מתצוגות הכדורגל המבישות שנראו באצטדיון רמת גן בשנים האחרונות, ואפילו בלי נערות ליווי שיצדיקו אותה. לקשטן כל זה לא משנה, העיקר שהקהל קיבל ליטרת השערים שלו. בקצב הזה, נראה כמה מהם יגיעו גם למשחקים הבאים.

הכרה במגבלות הכוח היא יסוד חשוב מאוד בניהול צבא, או כל מערכת שהיא. מצד שני, לא צריך להיות רמטכ"ל או אפילו ראש אמ"ן בשביל לספק הערכה כמו זו שנתן דן חלוץ לאחר התקרית שבה נחטף החייל גלעד שליט. מאוחר יותר, במלמת לבנון השנייה, גילו רבים כי לצה"ל יש את הציוד שיש לו ואין לו את הציוד שאין לו, ובאופן כללי, הצבא יודע להילחם במי שהוא יודע להילחם בו, ולא יודע להילחם במי שהוא לא יודע להילחם בו.

ועוד אחת מהרמטכ"ל, שהתגלה השנה כחובב חידות אמיתי. בפרידה מיועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, סיפר דן חלוץ על קבוצה עלומה באוכלוסייה שמאיישת את שורות צה"ל. מי שנפגעו מהאמירה הם חברי הקהילה ההומו-לסבית, שדרשו וקיבלו התנצלות מחלוץ. הוא, דרך אגב, הכחיש שהתכוון להומוסקסואלים, והותיר את החידה בעינה: מי הם אלו שאסור להזכיר?

מנהיג גדול יודע לאחד ברגעים הקשים את הציבור סביב מטרה משותפת אחת. בעקבות הציטוט הנ"ל הצליח אהוד אולמרט להביא לקונצנזוס נדיר בציבור – נגדו. לא ברור למה בער לאולמרט לקשר בין ניצחון שלא נראה אז באופק (ויש שיגידו שלא הושג בכלל) לתוכנית שנויה במחלוקת שבקושי נולדה, אבל מה לא עושים למען אחדות העם.

הגענו לקצין ששום אסופת ציטוטים לא שלמה בלעדיו, האלוף אלעזר שטרן, שנדמה שמשחרר פליטות פה בקצב מהיר יותר מזה שבו מעמדו של צה"ל מתדרדר בציבור. בראיון בתוכנית "מה בוער" בגל"צ רמז ראש אכ"א כי במהלך המלחמה בלבנון כמעט ולא ביקר בבתים בתל אביב. "אני רואה לאיזה בתים אני הולך, אבל אני מסתכל גם לאיזה בתים אני לא הולך", אמר שטרן. בתחילת השיחה סירב האלוף לפרט נתונים לגבי החלוקה הגיאוגרפית, אך בהמשך הודה כי התכוון לתל אביב, שבה, עולה מדבריו, השכול נעשה יותר נוח. אנחנו כבר מחכים לציטוט הבא.

התלמיד הראשון בגנון הוא שר הביטחון, עמיר פרץ, שהתלונן לפני הבחירות על התנהלות לא אתית במיוחד של מפלגת קדימה היריבה. "אנחנו מכינים תוכניות רציניות בכל התחומים, ומיד, יום לאחר מכן, הם מפרסמים תוכניות דומות", התמרמר פרץ בכנס בחירות. אחרי הבחירות עשו המפלגות שולם, ובנו קואליציה משותפת, למרות שמנהיגי שתי המפלגות ממשיכים להתקוטט מפעם לפעם. בכל מקרה, כדאי לשני הצדדים לזכור שכמו בבית הספר, גם בפוליטיקה צריך לדעת ממי להעתיק.

ארקדי גאידמק, ההוא שטען שהוא הפוליטיקאי היחיד בישראל, לא הסתפק בהצהרה הזו, והחליט, כמו מנהיג אמיתי, למצוא תעסוקה חלופית לשאר הפוליטיקאים. בראיון ל"ידיעות אחרונות" הוא תקף את שר הביטחון, עמיר פרץ, והציע לו הסבה מקצועית.גם את שאר השרים תקף איש העסקים, ואמר כי "חברי הממשלה מאוד פרימיטיביים וחסרי תרבות. הם חושבים כמו נהגי מוניות או מלצרים". מי שזעמו היו דווקא נהגי המוניות, שדי נעלבו מההשוואה. 

יו"ר בל"ד, חבר הכנסת עזמי בשארה, ברגע של אהבה טהורה לחבר הכנסת גלעד ארדן מהליכוד. אגב, התגובה של בשארה לטענות נגדו היתה משהו בסגנון "הוא התחיל".

זאת לא הייתה השנה של משה קצב, בלשון המעטה. מתלוננת רדפה מתלוננת, חקירה רדפה חקירה, אבל נשיא המדינה המשיך להכחיש. בראיון ל"ידיעות אחרונות" היו לו גם תירוצים לא רעים: מחלקות התה היו עלולות להפריע, האשה והילדים יכולים היו לקפוץ לביקור, והדלת בלשכה בכלל פתוחה. בקיצור, הגרסה הנשיאותית ל"זה לא מה שאת חושבת".

הנה אחד שדווקא ידע לפרגן לקצב. נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, נתן פידבק לא נשיאותי במיוחד לראש הממשלה, אהוד אולמרט, כשהאחרון ביקר במוסקבה. אחרי שהודיע שהחשדות נגד אולמרט וקצב הם תוצאה של המלחמה בלבנון, קלטו המיקרופונים על השולחן את חוות הדעת של פוטין על אישיותו של הנשיא הישראלי. אחר כך הוא הבהיר שהוא לא מקל ראש בחשדות לביצוע אונס, וגם נזף בעיתונאים שצותתו לו.

אסד, פעם ראשונה.

אסד, פעם שנייה. מה הוא רוצה בעצם?

נשיא איראן, אחמדי-נג'אד, מרגיע את הציבור הישראלי.

אחרי שנכשל בשחזור העבר, ניסה את כוחו נתניהו גם בחיזוי העתיד. במסיבת עיתונאים לקראת הבחירות, פרס שר האוצר המתפטר את חזונו הכלכלי, וצירף דד-ליין מחייב להגשמתו. הכל כבר היה מוכן לחגיגות חיסול העוני, אלא שפרט אחד קטן בתוכנית השתבש: נתניהו הפסיד בבחירות, והתוכנית המבטיחה נשארה על הלוח.

רגע אחרי שהמוסלמים הספיקו לשכוח את תקרית הקריקטורות שהוציאה אותם לרחובות בשנה שעברה, הגיע האפיפיור בנדיקטוס ה-16, ושפך חבית שמן קדוש לתוך המדורה הבין-דתית. בהרצאה שנשא בבוואריה אמר האפיפיור: "תראו לי בדיוק איזה דברים חדשים הנביא מוחמד הביא עמו, ותמצאו שם רק רוע וחוסר אנושיות". נכון שמדובר היה בסך הכל בציטוט של קיסר ביזנטי מהמאה ה-14, אבל הכס הקדוש לא היה זקוק לרוח נבואית כדי לחזות את תוצאות ההתבטאות שלו. מאז הוא כבר הספיק להתנצל, ושוב להתנצל, ואפילו לצאת לביקור מיוחד בטורקיה שבו הודיע חד-משמעית שבאמת אין לו שום בעיה עם הנביא המוסלמי.

אוקיי, בואו נודה בזה, אף אחד מאיתנו לא התלהב ממה שחיזבאללה עולל באזורנו בקיץ האחרון. גם הנשיא בוש לא אהב את המלחמה הזו במיוחד, והוא גם דאג לכך שכל העולם ידע את זה, כששוחח עם ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, מבלי לדעת שדבריו נקלטים במיקרופון. את תגובת בלייר ליוזמת השלום של הנשיא הטקסני לא הצליחו המיקרופונים לקלוט, משהו על כוח רב-לאומי, כנראה. איזה מזל שהדוד סם באזור.

הנה אחד שיש לו הסברים טובים לפליטות הפה של בוש. לנשיא ונצואלה, הוגו צ'אבז, כבר נגמרו כנראה הסופרלטיבים לנשיא האמריקני, אז אחרי שכינה אותו שטן, עבר צ'אבז לדימויים מעולם הקולנוע ההוליוודי. במהלך ביקורו בניו יורק הספיק צ'אבז ללעוג גם לגוף שאירח אותו – האו"ם – אותו כינה "מערכת מיושנת חסרת ערך". אז בזמן שהקאובוי מתכונן לשליפה הבאה שלו, כדאי שמישהו יגיד לו שמערבונים זה לגמרי המאה ה-20.

נעזוב את ונצואלה ונפליג לקובה, שם נמצא, עדיין, האיש והזקן/הכובע/רשת האופנה, פידל קסטרו. המנהיג הקשיש הבהיר השנה כמה וכמה פעמים שעוד מוקדם להספיד אותו. לקראת סוף השנה עבר המנהיג הוותיק ביותר בעולם ניתוח, שעורר חשש אצל אחדים ותקווה אצל אחרים שהנה יומו קרב, בעיקר לאחר שהעביר את סמכויותיו לאחיו ראול. אפילו נשיא ברזיל כבר כמעט והספיד את ידידו הקובני בפליטת פה, אבל האיש שהוביל יחד עם צ'ה גווארה את המהפכה הקומוניסטית בקובה, ממש לא מתכנן לתת ליריביו, בעיקר לאמריקנים שבהם, לראות אותו הולך בלי קרב.

איך, איך נפלו גיבורים. מייקל ריצ'רדס, הוא "קריימר" המיתולוגי, אחד השחקנים המצחיקים עלי אדמות, נכנע ללחץ בהופעת סטנד-אפ ופלט שורה של קללות גזעניות נגד צופים שחורים שעיצבנו אותו. הוא נאלץ לעבור אחר כך מסע התנצלויות משפיל, בין היתר בעידודו של חברו הטוב ג'רי סיינפלד. היי, יש עוד הרבה DVD של הסדרה למכור!

ונסיים באנטישמי הגדול של הוליווד. אח, איפה הימים של "נשק קטלני", לפני שמל גיבסון התחיל עם השטויות שלו. בשנה שעברה זה היה "הפסיון של ישו" שהעלה את הסעיף ליהודי ארה"ב והתפוצות, והשנה זה היה שובר הקופות החדש: מל גיבסון – שיכור ועצבני, כשגם הפעם הקורבנות הם יהודי העולם. הפעם גיבסון לא האשים את בני ישראל ברצח של ישו, חלילה, אלא סתם באחריות לכל מעשי האיבה באשר הם. אז אולי אנחנו לא צדיקים גדולים, אבל בינינו, יש כמה עמים ואנשים שהרוויחו את זה ביושר לא פחות מאיתנו, חלקם אפילו מופיעים ברשימה הזו ממש.